תקשיבו בנות,
יש לי שאלה פתוחה (רוצה לשמוע את הדעה שלך, כן שלך! בעניין:)
מכירות את זה שמתחילים לשחנ"ש עם חברה?
מכירות את זה שתמיד יש את הבת שתשב ותקשיב, תהנהן, תבין אותך לגמרי, תהייה שם בשבילך…
אבל בכל פעם זה אותה הבת.
אותה בת שמשתפת. אותה בת שמקשיבה.
מה אומרות?
מעניין אותי איך זה מרגיש, אם את מהצד המדבר – אתם לא עוצרות לפעמים לחשוב למה, מה עובר גם עליה?
אתם מסתכלות עליה בתור עוד חברה, או בתור יועצת, מישהי שפונים אליה בעת צרה?…
אתן נהינות לדבר איתה? למה? מה גורם לה להיות כזאת?…
—
ומהצד המקשיב – איך זה בשבילך?
איך זה בשבילך לשמוע את החיים של כולם, להקשיב תמיד, בלי להוציא מילה, בלי שיודעים עליך כלום?
ואיך את מרגישה עם חברות? כמו פסיכולוגית? או כמו חברה, שמדי פעם גם יודעת להקשיב?
איך זה מרגיש לתת כוח כל הזמן ועיצות? את באמת מלאה בכוח מבפנים, או שזה יוצא מבור ריק?…
מחכה ממש לקרוא את התגובות שלכן!!!!
מעניין אותי, לשמוע 🙂
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
23 תגובות
הייתי בשני הצדדים?
בצד המשתף- הייתי משתפת משהו ואז הייתי בלחץ. אם היא תספר? מה היא חושבת עליי בכלל? זונאת אותי? מציק לה? בטח היא עוברת משהו ואני סתם מתבכיינת כמו תמיד… אני אשתוק וזהו! לא אספר!
ואז אני נהיית אומללית?
———
בצד המקשיב, האמת באותו זמן אני לא חושבת כלום. אני כרגע נמצאת בראש של המשתפת. ובכלליות- זה עושה טוב להרגיש מישו צריך אותי. אני שווה משהו. לא סתם מישי. אני אצליח בעתיד! דווקא בזכות הנסיונות!
האם אמרתי לה משהו חכם? היא מקבחת? עושה לה טוב? איך לעשות לה שלא יה כואב? ויש כאלה שממש נכנסות לי ללב.. ואני מתפללת על כולן:)
מצד המקשיבה- זה חוויה מדהימה. אני אוהבת את השיחות האלה מאוד.
לפעמים אני מרגישה קצת פסיכולוגית אבל בגלל שזה האופי שלי…
בדרך כלל אני נותנת עצות רק כשאני מרגישה שהבת מולי מסוגלת לקבל.
אני מרגישה שיש לי מה לתת, ולפעמים דווקא מישהי מבחוץ יכולה לכוון בצורה יותר אובייקטיבית.
אני מהצד המקשיב
אוהבת אתזה ממש
כיפלי לשמוע דעות של בנות
מחשבות
רצונות
בכל תחום
אני גם מדברת
אבל רק כשנוח לי
ובדכ יותר נוח לי להקשיב
אני נראלי יותר טיפוס מקשיב, ולגמרי מרגישה כמו שכתבת; כמו חברה, שמדי פעם גם יודעת להקשיב.
כי כן, אני יודעת (גם אם קצת;)) לשתף ושיקשיבו לי, אבל אני מרגישה יותר בצד המקשיב וזה כיף סהכ, ככה אני מכירה יותר את החברה, ויכולה לתת לה מה שאני יכולה, אז למה לא?..
ולא, אני פחות מהאלה שנותנות עצות, יותר מהאלה שמקשיבות ונותנות תמיכה..
עצות אם יש ברור שאני יגיד, אבל לא תמיד יש;)
אני חושבת שאני משתי הצדדים.. נראלי..
אני כמובן המדבר.. והמקשיב זה רק חברה שלי תעיד.. 😉
וואו…נהיה לי תסכול ממש בזמן האחרון.
רגע שבו קלטתי שאני, הצד המקשיב, "מלאה" בחסך ופרקתי את המילים האלו על הנייר:
אין לך מה לומר. אין לך מה לספר. אז תשמרי את המילים. תשמרי את מה שאת מרגישה באמת. התפקיד שלך הוא להקשיב. לא שיקשיבו לך. ואת ממלאת אותו טוב. את צריכה להתבייש על הרצון להישמע. הכלום ששמור לך בלב במילא לא יעניין אף אחד. הרגשות שלך במילא לא עמוקים מספיק. תזכרי את זה. תשלימי עם זה.
אז הנקודה שלי…היא שזה חשוב להקשיב. וכיף לדעת שאת הבת שאליה פונות החברות בעת צרה.
אבל נסו לא להיות כמוני.
הגיע הרגע שבו הבנתי שתמיד הייתי המקשיבה ומעולם לא פרקתי.
מעולם לא הייתה לי ההזדמנות להיות בצד הפורק. והתחושה הזאת מייסרת.
אוצ'!
אני רוצה לשמוע אותך.
את ילדה עמוקה, עם רגשות עמוקים.
את חשובה, כי את בת אהובה של אלוקים. והרגשות והמחשבות שלך חשובים לא פחות.
התפקיד שלך הוא להקשיב, רק אחרי שיש מי שמקשיב לך.
ואת חייבת לשתף, כי את בן אדם, וכל בן אדם מתמוטט בסוף, אם הוא שומר הכל בפנים.
אף אדם לא יכול לשרוד לבד הרבה זמן.
ואת חשובה, לא מגיעה לך להתמוטט. את יקרה מדי בשביל זה.
את בת אהובה של ה'!!!! את שווה כל כך הרבה!!!
וגם כל מה שיש לך להגיד – חשוב. חשוב לנו, לשמוע.
יש כל כך הרבה אנשים בעולם שרוצים לשמוע אותך, את הרגשות והמחשבות שלך, ולעזור לך.
בבקשה תמצאי אותם. בשבילי, בשבילך.
כי לא מגיע לך – להתמוטט.
אני אוהבת אותך.
ואלוקים אוהב אותך, יותר מכל דבר אחר. את חשובה לו. תזכרי את זה תמיד:)
❤❤❤
אני לא חושבת שזה ככה
בחברות אמיתית זה כל פעם משהו אחר
איך שהגדרת פה את הצד המקשיב, זה נשמע לא בריא בכלל. (ואגב זה הגיוני שגם הקשבה והכלה תהיה ממקום לא בריא בעצמו. (ולא שהקשר לא בריא)).
כולנו היינו בשני הצדדים. או לפחות צריכים להיות בהם. והאמת? אולי גם בעצם בו זמנית, ולא עניין של תקופות. (עניין של תקופות זה אולי מה עכשיו יותר)
כשאני בשחנש ורק אני מדברת (וזה קורה), זה כשאני חייבת לפרוק כבר הרבה זמן וזה פשוט מתפוצץ בשיחה. אין לי אז פניות רגשית לחשוב על השניה, וגם אם כן, אני מדחיקה את זה כי אני מרגישה שאני לא מסוגלת כרגע.
וכשאני זו שמקשיבה, אני נהנית מזה בסופו של דבר. לא יודעת, פשוט כייף לי לאהוב אנשים, במיוחד כשקשה להם.
זה יוצא מבור ריק שאין בו מים, רק נחשים ועקרבים.
האמת שזה נותן לי כח לתת כח לבנות אחרות, יש לי עצות טובות כי זה עצות בשבילי.
כל פעם שני עוזרת לילדה – אני עוזרת לעצמי.
וואו, שאלה מורכבת… על דבר אחד אני יכולה לענות לך בבירור – אני מהצד המקשיב…
יש איזו ילדה אחת שכמעט כל שיחה שלנו זה שחנ"ש, אבל עם שאר הבנות רוב החיים אני סתם חברה שיודעת להקשיב? ותודה לה' שברא אותי ככה.
שאלה מהממת.
שתי השאלות זה תלוי קודם כל לאיזה בת.
אבל בעיקרון, בצד המקשיב זה ממש עושה לי הרגשה טובה שמישהי משתפת דווקא אותי. יש שחנ"שים מדהימים ממש! עם בנות איכותיות זה ממש כיף.
אם הבת מספרת לי התמודדות אז אני באמת לרוב יוצאת מודאגת מהשחנ"ש, חושבת עליה כל הזמן שאחרי…
מנסה לפתור את הבעיות ולתת עצות גם אחרי…
יש את הבנות האלה שמתיישבות עליי ומתחילות לפרוק לי את כל חייהן, אני משתדלת להקשיב ולזדהות אבל לפעמים זה קשה…?
בצד הפורק, לא יוצא לי הרבה את האמת… אבל כשיוצא אני מתפרקת.
אם אני משתפת דברים אישיים באמת אני מתחילה לרעוד ולפעמים גם בוכה…
אבל זה ממש לא על כל בת ויוצא לי רק איזה פעם בחצי שנה… לרב מדחיקה.
ואז זה מתפוצץ
יש עוד משהו שלא הזכרת ולא הזכרתי שזה שחנ"ש בהתכתבות.
בצד הקורא אני הרבה פעמים לוקחת בערבון מוגבל אלא אם כן יש לי הרגשה שזה אמיתי.
בצד הכותב יוצא לי הרבה יותר להשתחנ"ש בהתכתבות מאשר בחי… זה אולי יותר קל, הגיוני.
אבל נוח לי, כי אני יכולה לבכות בלי שהקוראת תילחץ לי חח…
אני הזאת שתמיד מקשיבה ומכילה
כיף לי לדעת שבנות בוחרות לספר לי את מה שעובר עליהם… אולי בגלל שאני שומרת על זכות השתיקה, או אולי בגלל שאני מכילה ונותנת עצות?
לפעמים כן קצת מפריע לי שאין לי אחת שאני יכולה לספר לה והחברות לא תמיד מתעניינות מה באמת קורה…
אבל באמת שממש נחמד לי ואני שמחה לדעת שהצלחתי לעזור למישהי…, והם גם הרבה פעמים אומרות לי תודה על זה אחכ…
וגם לפעמים כשאני עוזרת להם ואצלי מתעורר משו דומה, אני נזכרת מה אמרתי לחברה וזה עוזר גם לי.
וואוו
איזה שם!
איך עלית על זה שאת זו את??
איינשטין 2!!!
חחח וואי אחת בדור, ציניות זה אחלה דבר לדעתי, אבל לא כשאת לא מכירה את מי שאת מדברת איתה…
קרה לי פעם שפגעתי בלי כוונה, מאז אני נזהרת יותר… אז שימי לב גם את, כי בטוח לא התכוונת להציק:)
אחת השאלות שהכי אהבתי!!
לדעתי אני גם וגם..
אולי לאחרונה יותר מהצד הפורק והמשתף.
אני כן עוצרת,לראות מה היא מביעה,ואולי אם יש לה משהו לומר על הדברים שנאמרו,
נהינת לדבר איתה כי היא תמיד תהיה קשובה,
ולרוב גם תהיינה לה עצות טובות (אבל גם אם אין לה,עצם ההקשבה שלה גורמת להפחתת הלחץ והמתח וכו),היא פשוט בן אדם עם נשמה זהב.
כשיוצא לי להיות מהצד המקשיב, אם זו ילדה שלא יודעת עליי חצי דבר,מרגיש לי קצת צבוע.
אבל עם בנות שמכירות אותי לעומר יותר,לא.
לא מרגיש כמו פסיכולוגית.
ולפעמים,אם יש לי איך לעזור אז נותנת עצות.
ודוגרי,זה יוצא מבור חצי ריק.
אין בי המון, אבל גם מה שיש מספיק,כנראה.
מהצד שמשתף – יצא לי לשתף רק בנות שברור לי שאני חשובה להן ומעניינת אותן! והן איתי.
ובצד המשתתף אני מזדהה עם מלח פצוע. מקשיבה לבת שמדברת, שומעת ונמצאת איתה ברגשות שלה, וזה בדיוק התפקיד שלי כחברה בעלת אוזניים ורגישות.
לא, אני ממש לא אדם בעל עוצמות פנימיות ואין לי מאגר תשובות בלתי נלאה.
אבל ה' נותן לי את המילים בפה, המילים שזו שפורקת אלי צריכה לשמוע כרגע.
והרבה פעמים אין לי מילים, אז אולי מה שהיא צריכה לשמוע כרגע זו שתיקה, ואת הידיעה שיש מי שמקשיבה ומבינה.
וואו. אהבתי 🙂
אוצ'. וואו.
היה מרתק לקרוא את כל התגובות פה ?
אם הייתי יכולה הייתי כותבת תגובה לכל אחת ממכן בנפרד… אתן מדהימות!
וכן, אני גם מהצד הזה, המקשיב. מרתק אותי לשמוע אנשים מדברים, לשמוע מחשבות, רגשות ותחושות, זוויות מבט שונות על העולם… אני פשוט אוהבת אנשים, נהנית להקשיב להם ??
בכללי אני חושבת שבת שיש לה את הכוח והיכולת להקשיב (ונכון, לא תמיד זה בריא וטוב. זה עוד נושא שלם, אני יכתוב עליו פעם, אולי. חלק מהתגובות כאן ממש נגעו בי, הכאיבו כמעט… ?❤)
– זה בת עם רגישות. בת בוגרת, אכפתית, שיודעת לראות את הזולת. בת עם עולם פנימי עמוק, ואולי דווקא בגלל שהיא מקשיבה, תמיד, מצטבר כאב.
וזה יוצא על הדף, כי במילים זה לא יודע לצאת (אולי בגלל זה כל כך הרבה מהבנות שכתבו פה היו בנות מהצד הזה… האתר הזה מושלם לבנות כמונו:)
אני מעריכה אותכן, כי להיות בצד המקשיב זה אומר מלא ❤
אבל משהו אחד – נקודה למחשבה אליך, המקשיבה…
יכול להיות שאת בורחת?
לפעמים נחמד לנו לשבת להקשיב, להיות שקועה ברגשות והסיפורים של אחרים, להיות הזאת שעוזרת, מקשיבה ומכילה – הכל, רק לא לפגוש את זה עצמינו.
לא להוציא את הרגש שלנו החוצה, את הסיפור הכואב שלנו.
כי הוא מדי כואב. כי אנחנו מפחדות להרגיש. כי האגו שלנו לא נותן לנו להיות בצד השני, במקום הנפתח, הנזקק, שצריך תמיכה.
אבל אף אדם לא יכול לחיות לבד לאורך זמן. וכל אדם צריך תמיכה, בסוף.
ו- כן, אני חושבת שהבגרות האמיתית, מגיעה כשאדם לומד דווקא – לדבר…
(אבל בלי לאבד את היכולת להקשיב, כמובן! ;))
אישית אני לומדת לעשות את זה, לאט לאט. מבינה פתאום כמה בגרות ואומץ זה דורש…
בהצלחה לכן!!!
אוהבת ❤❤
מדהים לראות שאין פה אפילו בת אחת שהיא רק מהצד המשתף חחח
אני סיימתי לשתף. בזמן האחרון יותר מידי דברים שאמרתי ידועים למלא בנות. לא רוצה לשפוט אף אחת אבל בתכלס אני לא הולכת בתקופה הקרובה לשתף בנות..