כשאני נתקלת במכשול בפעם האלף ומרגישה כל כך עייפה ומיואשת מהחיים. בעצם, זה קורה לי כ"כ הרבה שחבל על הרחמים של הסביבה.. זה לא יעזור ולא יועיל, לא לי ולא להם. אולי עדיף שירחמו קצת כשאני מנסה לעצור את הדמעות (תוך כדי שיעור!) והמורה שואלת אותי אם הכל בסדר (!) ואני עונה שכן (!). אבל למה אני הוזה על זה בכלל, זה הרי לא יקרה.. אף אחד לא שם לב. אולי הכי טוב ככה.
האמת שבתקופה האחרונה, המון. אף אחד לא שם לב אף אחד גם לא מבין וקשה לי לדבר על זה, אז זה נשאר ככה. באלי שהמשיח יבוא, באלי שיהיה טוב גלוי! אבל את מי מעניין מה באלי
את אלוקים זה מעניין, מאד. הוא מחכה לשמוע אותך, בטוחה שאם תתפללי על המשיח, ועל כל דבר, – זה יבוא בסוף. וזה מעניין מאד גם הרבה אנשים טובים סביבך, שעדיין לא גילית אותם כי כי את עסוקה מדי בלהגיד להם ש-'הכל בסדר'… זה מעניין אותם מה בא לך, ומעניין אותם שיהיה לך טוב. את רק צריכה להודות בזה ולהגיד – שלא טוב לך. (ונכון, זה קשה, אבל אל תחכי שישימו לב לבד… תעזבי רגע את האגו, תקחי אומץ, הרבה אומץ, ותפני את אליהם:) בהצלחה! מעריכה אותך ❤
נכנסתי לאמבטיה והיה מים קפואיםם אז יצאתי רועדת ונוטפת מכף רגל ועד ראש ועכשיו אני מחכה למים חמים. נכון שזה הכי מסכן שיש? אין, אני פשוט נוטפת רחמים עצמיים(תרתי משמע-_-) קרר
גם אני בגיל שלך היה לי תקופה בלי חברות אל תדאגי יש לך עוד שנה וגם אח"כ סמינר ודברים מתהפכים ומשתנים בקצב והכל יכול להשתנות רק תאמיני בעצמך ותלכי עם האמת הפנימית שלך .. בהצלחה.
אף פעם. אין מה לרחם עלי פשוט… החיים שלי תותים ב"ה, שמחה וקושי כמו אצל כולם, ומבטיחה לך (כן, לך! ולא משנה מי את…) שעברת בחיים נסיונות קשים בדיוק כמוני ואפילו יותר, אז – מה יש לך לרחם עלי?… רק תביני, ותהיי שם כשאני צריכה אותך, בבקשה. בלי רחמים, תודה.
אני לא רוצה רחמים מאפחד. אולי בעצם מהמצוות בבצפר שמקשה עלי… הם לא מבינים שזה לא יעזור לנזוף בי על מה שאני עושה זה רק גורם לי לשנוא את עצמי או שלא ירחמו וכן יתחשבו… אומרים שמי שמרחם זה ממידת הגאווה. ובקדר לחברות אני לא רוצה שירחמו אלה יהיו איתי שם כי כל המילות ליטוף והניחום לא עוזרות ולהפך!!
31 תגובות
*שאני מתעלפת
*שאני נתקעת עם הזרת בשולחן..
*שאני קוראת למורה אבא
*כל דבר כזה מביך, מוקצן או קשה לצפייה.
רק אני צוחקת בקול כבר כמה דקות מה- קוראת למורה אבא- ?
שמעי את גאון, שימחתותי
קרה לי בכיתה ד' צרחתי למחנכת שלי: "אבא" קצר וגבוה (בעיניי) וזה היה מביך אש
אני בוכה
אמאא
הרגת אותי
כשאני משחקת את עצמי הכי גיבורה בעולם וכולם מאמינים. ובפנים אני מפורקת לאין סוף חלקים.
אמאהלהה בולללל
ויש את החברות הטובות שיבינו, אבל כל השאר יחייכו כאילו הכי טוב לי בעולם ולא ידברו או משו…
יאאא נכוןןןן
למען האמת, לא לרחם עלי. אני לא אוהבת רחמים.
רק תראו שאתן איתי וזהו.
בדיוק.
כשמרחמים על מישהו זה גורם לו לתחושה לא נעימה.
החכמה היא לתמוך כשצריך.
אף פעם.
כולם עוברות דברים, במה אני שונה?
שונאת רחמים
בכל מצב.
רק מתי שאני ירגיש שאני ממש ממש לבד
ואני חייבת חיבוק
אז שירחמו עלי
חוץ מזה
בכלל לא
לרחם? אף פעם.
להיות איתי, תמיד (:
וזה הדדי כמובן (:
אני לא צריכה. אני לא מסכנה.
רק תביני אותי וזהו. אפשר?
כשאני נתקלת במכשול בפעם האלף ומרגישה כל כך עייפה ומיואשת מהחיים.
בעצם, זה קורה לי כ"כ הרבה שחבל על הרחמים של הסביבה.. זה לא יעזור ולא יועיל, לא לי ולא להם.
אולי עדיף שירחמו קצת כשאני מנסה לעצור את הדמעות (תוך כדי שיעור!) והמורה שואלת אותי אם הכל בסדר (!) ואני עונה שכן (!).
אבל למה אני הוזה על זה בכלל, זה הרי לא יקרה.. אף אחד לא שם לב.
אולי הכי טוב ככה.
אוצ'.
או שאולי הכי טוב שתפסיקי להגיד שכן כששואלים אותך את זה…
אבל וואי אני מבינה אותך לגמריייייייי!!!!
בול אני:)
❤❤❤
האמת שבתקופה האחרונה, המון.
אף אחד לא שם לב
אף אחד גם לא מבין וקשה לי לדבר על זה, אז זה נשאר ככה.
באלי שהמשיח יבוא, באלי שיהיה טוב גלוי!
אבל את מי מעניין מה באלי
את אלוקים זה מעניין, מאד.
הוא מחכה לשמוע אותך,
בטוחה שאם תתפללי על המשיח, ועל כל דבר, – זה יבוא בסוף.
וזה מעניין מאד גם הרבה אנשים טובים סביבך, שעדיין לא גילית אותם כי כי את עסוקה מדי בלהגיד להם ש-'הכל בסדר'…
זה מעניין אותם מה בא לך, ומעניין אותם שיהיה לך טוב.
את רק צריכה להודות בזה ולהגיד – שלא טוב לך.
(ונכון, זה קשה, אבל אל תחכי שישימו לב לבד… תעזבי רגע את האגו, תקחי אומץ, הרבה אומץ, ותפני את אליהם:)
בהצלחה!
מעריכה אותך ❤
מעריכה את התגובה,
והאמת שאפילו כח להגיב אין לי.
אז רק תדעי שאני מעריכה.
נכנסתי לאמבטיה והיה מים קפואיםם אז יצאתי רועדת ונוטפת מכף רגל ועד ראש ועכשיו אני מחכה למים חמים.
נכון שזה הכי מסכן שיש?
אין, אני פשוט נוטפת רחמים עצמיים(תרתי משמע-_-)
קרר
עכשיו.
שקלטתי שאשכרה אני בת 17 ואין לי חברות בכלל
גם לא כאלה שבערך. בסוף כולן עוזבות.
גם אני בגיל שלך היה לי תקופה בלי חברות אל תדאגי יש לך עוד שנה וגם אח"כ סמינר ודברים מתהפכים ומשתנים בקצב והכל יכול להשתנות רק תאמיני בעצמך ותלכי עם האמת הפנימית שלך ..
בהצלחה.
אל תרחמו
אני מרחמת עליכם שלא מצאתם משהו אמפטי יותר לעשות חוץ מלרחם…
אף פעם.
אין מה לרחם עלי פשוט…
החיים שלי תותים ב"ה, שמחה וקושי כמו אצל כולם, ומבטיחה לך (כן, לך! ולא משנה מי את…) שעברת בחיים נסיונות קשים בדיוק כמוני ואפילו יותר, אז – מה יש לך לרחם עלי?…
רק תביני, ותהיי שם כשאני צריכה אותך, בבקשה.
בלי רחמים, תודה.
שאני בפינה מכווצת חסרת ביטחון אני מרגישה שכולם מרחמים עלי בגלל זה הם לא מעליבים אותי ומתיחסים אלי יפה…
כשמרחמים עליי
אהבתי, אחותי! ?
חזק…
אני לא רוצה רחמים מאפחד.
אולי בעצם מהמצוות בבצפר שמקשה עלי…
הם לא מבינים שזה לא יעזור לנזוף בי על מה שאני עושה זה רק גורם לי לשנוא את עצמי
או שלא ירחמו וכן יתחשבו…
אומרים שמי שמרחם זה ממידת הגאווה.
ובקדר לחברות אני לא רוצה שירחמו אלה יהיו איתי שם כי כל המילות ליטוף והניחום לא עוזרות ולהפך!!
כשאני לא מודעת לעצמי.
וואו שאלה מעניינת ככ
אוי, כל כך שונאת שמרחמים עלי.
אני לא נותנת לאף אחד לרחם עליי.
(כולל אני עצמי.)
לא משנה מתי, שאף אחד לא יעז לרחם עליי. אני לא מסכנה!
סורי שיצא תוקפני מדיי.
לא רוצה רחמים!!!
רוצה הבנה והכלה…