אני כותבת סיפור על בן ובת שמתחילים קשר.. לא תכננתי את זה זה פשוט יצא ממני. כאילו, אני כותבת את כל מה שאני מרגישה וזה מקל עלי מאוד. אבל אני לא יודעת אם זה טוב, אם זה לא..בקיצור: האם להמשיך לכתוב את הסיפור? יש בזה בעיה? תאמת שאני ממש אוהבת לכתוב את זה אז..
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
33 תגובות
שאלה קשה.
אני חושבת שזה מאוד מאוד תלוי.
למה את מתכוונת.. עד כמה את מפרטת…
אבל, אם אני מזהה נכון את התחושות שלך, אז…
יכול להיות שזה באמת לא מתאים.
שאלה למשפיעה..
אם הכתיבה מעבירה לך כל מיני תחושות ומחשבות שלא כדאי שתעסקי בהם בשלב הזה בחייך, אז כנראה יותר נכון לנסות לדחוק אותם.
אומרת מנסיון…
נקודה, את חכמה!
אני איתך!
את שואלת כדי לקבל התר??
לכתוב תמיד מותר.
אני לא חושבת שיש סיבה שלא תמשיכי במיוחד אם זה עושה לך טוב.
נראה לי זאת שאלה למשפיע.
לדעתי תלוי מאוד.. אם זה מקל עלייך ותכתבי וזהו, אולי אין בעיה. אבל כמו שמישהי אמרה למעלה, אולי באמת כדאי להדחיק את המחשבות לעת עתה מהראש ולהתעסק בהם כמה שפחות. יש בזה קצת הרבה?
להדחיק אף פעם לא עוזר לדעתי. זה יבוא בבום ובצורה לא בריאה.
ת'כלס צודקת
לא צריך להדחיק אבל גם לא צריך לתת מידי מקום..
ממ חושבת שזה יכול לגרום לשני דברים-
א. יש מצב שאת מראה בסיפור כמה זה לא טוב ושזה באמת דבר קצת עצוב.. קצת הרבה.
ב. או שיש מצב שאת דווקא נהנית מהקטע ומתחילה לדמיין לעצמך דמיונות כבר לגבייך.
ולכל אחת יש.
בכל מקרה מה שאני מנסה להגיד שאם את באמת(!) שמה לב שזה סתם גורם לך רצונות וכזה. תעצרי עכשיו. בשבילך.
ואם לא- אדרבה שיעזור לך בהמשך חייך.
הכי חשוב זה שתהיי בטוחה אם זה עוזר לך או לא. שתדעי לקרוא את עצמך.
בהצלחה מותק!
שלחתי בבוקר קישור לשאלה כזאת בהידברות עם התשובה…לא מפרסמים אז אכתוב בקצרה:
אם את כותבת לעצמך ואין בכוונתך להוציא לאור מותר.
אני חושבת שאין בזה בעיה. זה כולה לכתוב.
אם זה מקל עליךאני חושבת שזה הכי עדיף.
הצלחות.
מסכימה עם ים סוער
הי, לדעתי אין בעיה בזה בכלל.
להפך-ככה את פורקת את הרצון הכל כך טבעי הזה(בואו, הוא הכי טבעי שיש) בכתיבה וזה טוב אפילו.
כל עוד מדובר בכתיבה לעצמך את יכולה לכתוב ממש מה שאת רוצה, אבל אם את הולכת להראות את זה לאחרים כדאי שתצנזרי קצת..
ישנם דברים, שאסורים במחשבה…
"הרהורי עבירה חמורים מעבירה" – יש ציטוט כזה, לא?
ובנושא הזה בפרט. נורא חשוב לשמור על טוהר המחשבה!!!
זה לא "רק לכתוב" – זה לדמיין, להרגיש, להתרגש….
וקשה לדחוק את זה. וקשה להתגבר על זה. אני הייתי במקום הזה ויודעת מנסיון.
אבל זה כל כך חשוב!
במקום המחשבות האלה, למלא את הראש בקדושה, לחשוב על דברים אחרים. ללמוד, לשנן בע"פ בכל פעם שמחשבות על זה מגיעים.
כי זה באמת, באמת יכול להוביל להשפעות לא טובות בהווה ו/או בעתיד.
אבל זו לא עבירה!
זה לא שאני מדמיינת שאני בקשר כזה עם אח או אחיין או גיס, שאסור לי להיות איתם בכזה קשר…
אני לא יודעת מה בדיוק נכתב שם…
מתוך הנחה שאם התעוררה שאלה הדברים לא הכי חלקים, אזי דברי רלונטיים…
אם זה דברים שאת מרגישה צורך לשאול עליהם – כנראה שזו דווקא כן עבירה, הרהורי עבירה בהחלט קשים מעבירה(תניא)
מעניין לא?
כל עוד לא נכנסתי למוח שלך אינלי דרך לדעת למה את מתכוונות,
אבל את יודעת, נכון?
זה לא תשובה של כן ולא. פה נכנס ה'הרגש' שלך.
אם את שואלת זה אומר שאת מבינה שיש פה משהו לא הכי בסדר בשבילך.
אז לדעתי אם זה ככה כדאי שתפסיקי
או שתשני את זה לזוג בתחילת הנישואין? זה ניראלי בסדר גמור.
חח רעיון טוב;
פשוט את כל הכתיבה המרגשת שלך על ה״זוגיות״ תכתבי על חתן וכלה שמתחתנים. ככה שמכל הבחינות זה יהיה טוב. תוכלי לפרוק הכל, וגם מבחינה הלכתית זה בסדר.
גם בקשר בין חתן וכלה ישנן הגבלות הלכתיות.
כן מתוקה?
רוצה לספר לי איזה?
מתוקה תקראי לאחותך הקטנה, או לאחיינית שלך.
חתן וכלה הם *רק* חתן וכלה. הם עדיין לא נשואים.
על כן, חלה עליהם כל הלכות ייחוד, איסור נגיעה, אסור לחתן לשמוע שירה בפיה של כלתו ועוד…
בעצם, חוץ מזה שמותר להם לדבר מעבר לבחור ובחורה לא מכירים, אין שום הבדל.
את יודעת משהו אחר?
בתור מי שקרובה מאוד לגיל השידוכים, מעניין לשמוע 🙂
סליחה שקראתי לך מתוקה.
חשבתי שהתכוונת לחתן וכלה אחרי חתונה.
ו… סורי, קיצר.
*גם אני קרובה לגיל שידוכים… ובכל זאת אני חושבת שאת מתוקה 🙂
אם יורשה לי להוסיף – גם לחתן וכלה אחרי החתונה יש הגבלות הלכתיות.
זה כל העניין של טהרת המשפחה, וכשיבוא הזמן, בעזה"י, תלמדו הכל עם מדריכת הכלות שלכן שתלווה אתכן לאורך המסע:)
יש בעיה ב*מחשבות* רעות\אסורות.
אז גם אם את "רק" כותבת (ואפילו בראש) דברים מהסוג הזה, אז חד משמעית לא, פשוט לא.
לדעתי אם זה עוזר לך להתגבר על הרצון (הלגיטימי והכי מובן) לקשר עם בנים זה עדיף .. לדעתי!! כן… אנלא יודעת מה עם כולן… אבל לדעתי לכתוב סיפור כזה שרק את קוראת.. ונגיד וזה עוזר לך להתגבר על הרצון הזה , זה נשמע לי אחלה דבר… כי יש אנשים שלא מתגברים על הרצון הזה.. מה לעשות ..אז לדעתי זה עדיף .. אם את כותבת אתזה סתם כי את נהנית .. וזה ממש לא עוזר לך להתגבר עלזה אלא רק מגביר את הרצון .. אני מציעה לך להפסיק ..(אני מרגישה נוראאא שאני ככה מחנכת אותך אפילו שאני הרבה יותר גרועה)
זה רעיון על זוג צעיר..
אבל מה כבר אפשר לכתוב עליהם?
תקשיבו רגע, חמודות.
לכל אחת יש את הרצון הזה לקשר כזה, זה הכי טבעי ולגיטימי!
בעיקר בגיל הזה.
לדעתי זה מצויין שככה אנחנו מוציאות את זה, בכתיבה ובדמיון.
עדיף מאשר באמיתי.
ולא יעזור להתכחש, לדעתי כן כדאי וטוב להוציא את זה ככה.
תקשיבי רגע, חמודה.
ברור שזה טבעי ולגיטימי. אף אחת לא אמרה שלא.
אבל כתיבה כזו עלולה רק לטפח ולהגדיל את התשוקה והרצון.
וזה – לא הדבר הכי נכון בגיל הזה.
לדעתי כן.
אם זה גורם לך לפרוק, מקל עלייך.
זה מצויין!
אני תכננתי לכתוב גם משהו בסגנון וכמה ימים פשוט ישבתי שעות ביום ויצרתי את העלילה כאילו דברתי לעצמי, והתעצבנתי בשבילן הדמויות המדומיינות וגם בכיתי זה היה לי ממש כיף, וגם נזה היה קשר עם בן ובת…
חתיכת ניסיון… מסוגלת ללכת צעד דרסטי, ולזרוק את זה לפח?
ואז לפתוח דף חדש, ולהתחיל סיפור חדש, על שתי חברות, או בת עם ההורים, או בנות דודות וכדו׳, שם תפרקי את כל המחשבות שלך, וזה יהיה נקי…
זה יהיה אדיר אם תעשי את זה!!!
זה יהיה קרבן עולה…
אני יגיד לך מה, אני מרגישה שאת יודעת בדיוק מה צריך לעשות,ואת רק צריכה את הפוש, אני צודקת?
היה לי היום גם ניסיון דומה, אולי קטן יותר,לזרוק משהו שקניתי וידעתי שלא מתאים לי. למה שאני מייצגת. ידעתי שאני צריכה לזרוק רק הייתי צריכה מישהו שיגיד לי את זה וטיפהלה ידחוף וזרקתי. כי ברגע שאני יתרגל לקנות דברים כאלה זה יכול להידרדר עוד ועוד… לעצור בזמן, לפעמים זה חוסך כל כך הרבה!!
המון הצלחה ותבחרי בדבר הנכון!!
תשובה מאלפת!