תגידו שאלה קצת מוזרה שאולי רק לי היא עולה..
לא נמאס לכן שכל הזמן מוציאים את המתבגרות מוזרות כאלה ?
אומרים שהן חושבות שהן מכוערות, כל הזמן כועסות, עצובות, עצבניות…
ובקיצור לא הכי סימפטיות ונעימות ):
לא נמאס לכן שככה חושבים עלייכן? (עלינו)..
אותי זה כבר מתחיל לחרפן…
אשמח שתגיבו אם אתן מרגישות כמוני, או שאני היחידה..
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
24 תגובות
אני משערת שאת לא היחידה
אבל אני האלה שמוציאות אותנו מפגרות [לא שאנחנו לא עושות את זה לבד]
כי מה לעשות זה באמת מה שקורה לרוב התבגרות וחייבים להיות קצת מפגרים על הדרך כי עולים דברם מחשבות מתחלים להבין דברים חדשים
מה לעשות
אל תעלבי מזה עצם זה שאת לוקחת את זה קשה הופך אותך למתבגרת רצינית
תתבגרי אבל תשתחררי תביני אין מה לעשות
זה כמו משהו בסגנון של: "חכמה אמתית היא לדעת שאתה לא יודע כלום"
הכל טוב בני האדם זה דבר מפגר קל וחומר מתבגרות??
ואני לא באה נגדך, באמת
לאא
חחח
את לא היחידהה
עלי אומרים שאני לא מחונכת
שאני מכורה
ושאני סתם מפונקת.
האמת לא מזיז לי,
יחשובו מה שבאלהם.
אני ככה תמודדו!
מי שלא מוזמן להתחפף… ?
לא אכפת לי מה חושבים עלי בכללי.
סואו זה לא הכי מזיז לי.
אני רואה שזה די נכון על עצמי…
לא יודעת מה עם אחרות
אני מאוד אוהבת את בגיל הזה!!! לדעתי הוא הכי מיוחד בחיים!!
יותר מגילאי 20- חתונה. וילדים. וסבתא.
זה הגיל שיש לנו כ"כ הרבה מרץ לעשייה ופעולה וחשיבה!!!
אל תתיחסי לאחרים, תהיי גאה במי שאת. נערה מתבגרת?
אני מרגישה כמוך. זה מעצבן.
בעיתונים שמכוונים לאימהות, עושים 'טורי קומיקס משעשעים על מתבגרת ואימה' וצוחקים עלינו בלי סוף…
שלושה ניחושים מה אני אגיב?
כמובן, שזה לגיטימי:)
באמת, זה הכי לגיטימי שיש. כי אם לנו, בתור מתבגרות, יש את הלגיטימציה להתנהג איך שאנחנו רוצות ומצבי רוח מתחלפים ודאון והיי ובלה בלה-
לשאר העולם יש את הלגיטימציה לחשוב עלינו ככה.
גם אם זה מכליל(זה באמת מכליל ברמות) וגם אם זה לא נכון.
אבל תכל'ס-לנו יש לגיטימציה, כביכול, להתבלבל כהוגן בגיל המבולבל הזה-וזה הכי טבעי בעולם, נכון? אז זהו. תנצלו את זה?
סתם:)
ואגב, שמי שאומר את זה שייזכר בתקופה שהוא עצמו היה טינייג'ר, ואז ימשיך לדבר? כל אחד מתבגר בשלב זה או אחר של החיים.
מקווה שהבנתן מה באתי לומר, יודעת שלא התנסחתי הכי טוב.
שיחשבו.
אני מי שאני, ושלום על העולם.
בתור מתבגרת, אני לגמרי לא מתבגרת.
ממ פסדר אני סולחת לכל המלהגים… לפחות כל עוד זה נותן לי תרוצים לכל מיני דברים ??
לא רואה אפאחד שמוציא אותי מפגרת… אני מתבגרת, כולל כל תופעות הלוואי. לכל גיל יש תופעות לוואי. סווו ווואאאטטטט??
לא חשבתי על זה אף פעם בחיי האמת
בין הדברים האחרונים שאני מעסיקה את עצמי בהם זה מה אחרים חושבים עלי
ככה שלא יצא לי לי לחשוב על זה וגם אל להתעצבן על זה
חחחחחח תכלס…. כי בעיקרון זה מזה לא אני וכמה שאני מתבגרת אני לא…
כאילו אולי יותר עצבנית טיפ טיפה ואולי קצת אכפת לי יותר מהמראה שלי אבל חוצמיזה לא משו רציני…
האמת??? שכןן לגמרייי
מעצבן אותי שאומרים "ככה זה בגיל השלנו" וכאילו אתם לא הייתם??
אנחנו חייזרים???
אבל ככה זה, בתור מתבגרות אנחנו מתעצבנות על זה..?חיחיחיחי סתם סתםםםם
אין עלינווו
אנחנו הכי חזקותתת
ככל הקשיים אנחנו יוצאות הכייי הכייי
אני? הגבתי.
התגובה? לא עלתה.
ככה שזו לא אשמתי בעסק..?
לא נורא, היא לא היתה הכי נבונה או משהו.
חחח אני מזדהה יותר מדי??
חחחחח. למה? נשמע מעניין?
חח מוציאים אותי כזאת רק כשאני כזאת חח
וזה קורה מידי פעם מלעשות
שיגידו ו..?
זה לא תלוי בי..
בדיוק! חחח כל פעם אני רואה בעיתון משפחה (אם את מכירה) משו אחר על מתבגרות.. סליחה לא מוכנה לזה???
נעשה הפגנההה?
דלת נסגרה,
הרגל גלות שגרה,
עיניים עצומות מציאות נראת כה מסתירה ,
חלומות רחוקים, הגבלות מסכים, נתונה בכהות חושים.
מוצאת המפתחות.
להשתחרר לגאול.
בדבר מלכות להיות, אל רובד אמיתי לצלול .
הרעבע שליטא כבר גילה לך הכל!
אחותי פתחי לך דלת חדשה, גאולה כבר כאן רק לשנות תחושה.
שבת שכולה משיח זו העת, לפרוץ אל האין סוף, בתנועת שחרור לצאת.
דלת נפתחה,
שינוי מהפכה,
עיינים נפקחות, מציאות שבה אלף מתגלה.
להתעורר מהחלום, להסיר גבול מחסום, את החוש השביעי לטעום.
הנה עוד רגע קט, חודר בך המבט, הרעבע שליטא יחייך באהבה של אב לבת, אחר חצות וכבר נכנסת שבת.
פחחח…לא הכי אכפת לי, שיחשבו מה שהם רוצים, זה גיל ההתבגרות, לגיטימי לגמרי.
בסדר, באמת כל מה שאני עושה ישר אומרים לי: "לא נורא ככה זה גיל ההתבגרות"
זה מעצבן אבל מה 'חטאבת' לי?
אני שונאתת לקטלג, גם את עצמי.
אני זו אני. לא שום דבר אחר.
אז מה אם מתבגרות לפעמים נופלות למצבי רוח לא הכי איי איי איי?! אז מה אם כולם בטוחים שאני לא יודעת כלום מהחיים שלי?! נכון, זה מעצבן באיזהשהו מקום, אבל אותי זה לא מגביל.
מה לעשות שזאת האמת?