יו, שאלה טובה! לפני כמה ימים הלכתי לבייביסיטר כי חברה שלי היתה שם, והיא קראה לי לבוא להיות איתה. אקיצער. מה שקרה הוא: שהיא יצאה לקראתי ובום, הדלת נטרקת אחריה. מה התברר? שזו סוג דלת שאי אפשר לפתוח מבחוץ, רק עם מפתח. כלומר: אנחנו בחוץ, הילדים בפנים ישנים. עזבו ת'פאדיחות ש"מה זה לצאת ולהשאיר ילדים אם את בייביסיטר שלהם?" זה גם מסוכן לילדים. חברה שלי חצי בכתה, רצתה להתקשר לכל העולם, למשטרה…. הקטע הוא שזו וילה כזאתי, בלי שכנים, במקום מבודד.
אני מה עשיתי? זו קומה חצי ראשונה ואין להם סורגים, אז טיפסתי על החלון. ופתחתי את החלון מבחוץ, חצי התנדנדתי שמה, הרגשתי בטיפוס הרים. זה היה כיףףףףף בלי הגזמה!!!!!!!! וחברה שלי רועדת על החיים שלי ושלה. ??? לא מתחרטת על המעשה הזה. זה היה אומץ במקום. במקום להתחיל להיכנס לפאניקה ולהלחיץ גם את האמא המסכנה שנמצאת אי שם, בין מטולה לעפולה.
וזהו. זה היה מפחיד, אבל כיףף!!!!!!!!!!!!!!!???
נ.ב. בסוף הצלחתי להגיע לבפנים ופתחתי לחברה שלי את הדלת. אלא מה?!
אממ. עשיתי איזה משהו, שקדמו לו חודשים של ספקות וכל מה שנלווה אליהן. אני לא מתחרטת לרגע, יודעת שזה מה שהייתי צריכה לעשות. אני רק מתחרטת שלא עשיתי את זה קודם.
הלוואי שאוכל עוד מעט להגיד על משהו מפחיד אחר שעשיתי אותו, ושאני לא מתחרטת עליו…
לא הלכתי לעבודה בחופש שהייתי יכולה להרוויח ממנה כמה אלפים. הממ, הגעתי כדי לבדוק שעתיים והיה לי נורא, אין לי בעיה עם עבודה קשה אבל אני הבן אדם האחרון לעבודות משעממות ומתישות, בלי שום אתגריות או משהו. ב"ה לא מתחרטת, הנפש שלי שווה יותר.
אני אענה לשתיכן באותה תגובה> הלכתי לטיפול מבחירה, כן. כבר לא נמצאת בטיפול כמה חודשים. למה מתחרטת על זה ? כי בשביל שטיפול יהיה יעיל, צריך שיהיה חיבור בין המטפל למטופל. ולי לא היה שום חיבור למטפלת. הרגשתי גם שהיא לא מבינה אותי. בכלל. למרות שהיא ניסתה. הרגיש לי גם שהיא מתאמצת מידי ומחטטת יותר מידי. (או שאני סתם רגישה? לאידעת:)) קיצור אחרי כל טיפול הייתי מגיעה הבייתה מלאה בכעס כלפיה, ומוצפת רגשית מכל מיני דברים שעלו בטיפול ושהרגשתי שהיא הוציאה ממני בכוח. למרות שלא הרגשתי בנוח לספר. היא שידלה אותי להוציא החוצה והתחרטתי נורא אחרי זה. יכול להיות שיש לי קצת טרואמה מכל הסיפור הזה. אני מרגישה שנחסמתי עוד יותר מאז. ואין לי אומץ לחזור לטיפול, גם אם זו מטפלת אחרת. אממ, זהו.
להתנגד בפינוי. במוצ"ש האחרון היה לצערי פינוי בנקודה שהייתי בה, הדקות הכי מלחיצות זה אלו שהשוטרים נותנים כדי להתפנות לפני שהם מפנים בכוח… יושבים משולבי ידיים-רגליים ומנסים לדבר עם השוטרים… רגעים שאת לא יודעת מה הולך להיות
כל דבר מפחיד אותי פחדנית שכמותי:) היום בבוקר שקראתי את השאלה ניסיתי לגרד בזיכרוני משהו גרנדיוזי , ולא מצאתי אבל עכשיו אני מסתכלת על זה מכיוון שונה ומבינה שהיום בטיולון שלי התיישבתי לי על דשא בפארק והרפתי הכל ופשוט הסתכלתי על המים בלי לפחד מכל מיני תרחישים (מצחיק להגיד על זה "העזתי לעשות") ואני לא מתחרטת – זה לדעת לשחרר לפעמיים:) אההתי את השאלה
ואוו!! ישלי פחד גבהיים מטורףףףף, ברמה קשה… ועשיתי בנג'י בגובה של 35 מטר!!! (בערך 11 קומות) וגם צניחה חופשיתתתת!!!!! וכן, כן, לא להאמין- אני בחיים!!! וגם הלכנו ללונא פארק מ-ט-ו-ר-ף-ף שעשיתי בו ה-כ-ל-! זה בכל…. בקיצור, עברתי הרבה בחיים…?? (איך אני גאה בעצמי עכשיו…;) בכולופן חוויות של פעם בחיים…)
לא מפחיד ככ אבל– דיברתי סופסופ עם המשפיעה שלי וסיכמנו להפגש- אינלי מושג מה עבר לי בראש באותה מחשבה של דיבור איתה… קיצורררר מתחרטתתת לא רוצה לדבר איתההה לא באליי
להתקשר לאנשים ולהתרים אותם לקמפיין של אחו"ת. להתחיל לשחות. לקחת משפיעה. לעלות על אוטובוס פעם ראשונה ל-ב-ד. לומר לחברות שלי 'בואו נתחיל ללמוד דבר מלכות' ולחכות שהן תצחקנה עליי. התחזית האיומה הזו לא קרתה. לשאול את אמא שלי שאלה שפחדתי כבר המון זמן לשאול. ללכת לאיבוד ולהרגיש הכי בסדר בעולם, כי ה' שומר עליי. להציע למישהי נש"ק. להדליק נרות שבת בעצמי פעם ראשונה, בלי עזרה של אמא (אני פוחדת נורא מאש). אולי עוד כמה.
62 תגובות
לשתף…
יו, שאלה טובה!
לפני כמה ימים הלכתי לבייביסיטר כי חברה שלי היתה שם, והיא קראה לי לבוא להיות איתה.
אקיצער. מה שקרה הוא: שהיא יצאה לקראתי ובום, הדלת נטרקת אחריה.
מה התברר?
שזו סוג דלת שאי אפשר לפתוח מבחוץ, רק עם מפתח.
כלומר:
אנחנו בחוץ, הילדים בפנים ישנים.
עזבו ת'פאדיחות ש"מה זה לצאת ולהשאיר ילדים אם את בייביסיטר שלהם?"
זה גם מסוכן לילדים.
חברה שלי חצי בכתה, רצתה להתקשר לכל העולם, למשטרה….
הקטע הוא שזו וילה כזאתי, בלי שכנים, במקום מבודד.
אני מה עשיתי?
זו קומה חצי ראשונה ואין להם סורגים, אז טיפסתי על החלון.
ופתחתי את החלון מבחוץ, חצי התנדנדתי שמה, הרגשתי בטיפוס הרים.
זה היה כיףףףףף
בלי הגזמה!!!!!!!!
וחברה שלי רועדת על החיים שלי ושלה.
???
לא מתחרטת על המעשה הזה. זה היה אומץ במקום. במקום להתחיל להיכנס לפאניקה ולהלחיץ גם את האמא המסכנה שנמצאת אי שם, בין מטולה לעפולה.
וזהו.
זה היה מפחיד, אבל כיףף!!!!!!!!!!!!!!!???
נ.ב. בסוף הצלחתי להגיע לבפנים ופתחתי לחברה שלי את הדלת.
אלא מה?!
נשמע אקסטרים
רק שגנבים לא יקראו תתגובה הזו חחח אל תתני להם רעיונות
אממ. עשיתי איזה משהו, שקדמו לו חודשים של ספקות וכל מה שנלווה אליהן.
אני לא מתחרטת לרגע, יודעת שזה מה שהייתי צריכה לעשות.
אני רק מתחרטת שלא עשיתי את זה קודם.
הלוואי שאוכל עוד מעט להגיד על משהו מפחיד אחר שעשיתי אותו, ושאני לא מתחרטת עליו…
בהצלחה עם המשהו המפחיד הזה.
שתעברי את זה טוב.
אמן!
תודה, ג'ינג'ית.
ואף פעם לא יספיקו מילים שאנסה להביע כמה אני מעריכה אותך, נמרה (לא טורפת) שאת.
?
לקפוץ מטרזן לירדן ?
היה כיף בסוף
?
כל צעד בחיים שלי שלא עשיתי לפני ואני עושה אותו, מפחיד אותי, ואחר כך אני תמיד מתחרטת על זה.
אאוצ' ענן.
אולי את צריכה לשנות כיוון?
צניחה חופשית
לא
עשיתי את המתקן 'לופר' במג'יק קאס.
(מן רכבת הרים שממש מתהפכת)
מפחיד בטירוף!!
וכן, התחרטתי שעשיתי את זה:)
אויי.
זה היה כיףףףףףףףףף להיות ברכבת הזאת.
אני לעומתך, לא מתחרטת.
למה לא בעצם.
גם אני עשיתי את זה!!
ממש מתחרטת!!
ואיי עשיתי גם
זה היה מפחידדד וכיף
לא מתחרטת שעשיתי
גם אני רציתי לכתוב את זההה?
וודוקא אני לא מתחרטת
ברכבת זה ממש מפחיד אבל אחרי שיורדים מרגישים את הכיף
יווו, עשיתי אותו!!
היה פחד מוות אבל כיףף!!
ובסוף עם כל הפחד שלי עשיתי את כל המתקנים 100 פעם??
אבל לא מתחרטת!!
לפתוח תתיק בצפר אחרי חודש חופש בידיעה שיש שם כריך טונה…
אויש?
אני מקווה שעשית את זה עם מסיכה וכפפות
כמה זמן לא ראינו אותך פה!!
ברוכה השווה?
לשבת איתי לשיחה.
באנג'י!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
לא מתחרטת משום כיוון!!!!
ר-ו-צ-ה ש-ו-ב-ב-ב-ב-ב-ב-!-!-!-!-!-!-!-!
כנ"לוששש
ממשש
עשיתי 5 פעמיםםם
לא הלכתי לעבודה בחופש שהייתי יכולה להרוויח ממנה כמה אלפים.
הממ, הגעתי כדי לבדוק שעתיים והיה לי נורא, אין לי בעיה עם עבודה קשה אבל אני הבן אדם האחרון לעבודות משעממות ומתישות, בלי שום אתגריות או משהו.
ב"ה לא מתחרטת, הנפש שלי שווה יותר.
לשתף את ההורים שלי במה שעובר עליי.
התחרטתי, לא בגלל שהם הגיבו בצורה שלילית אלא בגלל שהם פשוט לא הבינו ולא יודעים איך לעזור לי.
ללכת לטיפול.
.
.
.
ממש מתחרטת על זה.
אוח..
אפשר לשאול למה?
זה היה מבחירתך?
ואת עדיין הולכת?
אני אענה לשתיכן באותה תגובה>
הלכתי לטיפול מבחירה, כן.
כבר לא נמצאת בטיפול כמה חודשים.
למה מתחרטת על זה ?
כי בשביל שטיפול יהיה יעיל, צריך שיהיה חיבור בין המטפל למטופל.
ולי לא היה שום חיבור למטפלת.
הרגשתי גם שהיא לא מבינה אותי. בכלל.
למרות שהיא ניסתה.
הרגיש לי גם שהיא מתאמצת מידי ומחטטת יותר מידי. (או שאני סתם רגישה? לאידעת:))
קיצור אחרי כל טיפול הייתי מגיעה הבייתה מלאה בכעס כלפיה, ומוצפת רגשית מכל מיני דברים שעלו בטיפול
ושהרגשתי שהיא הוציאה ממני בכוח.
למרות שלא הרגשתי בנוח לספר.
היא שידלה אותי להוציא החוצה
והתחרטתי נורא אחרי זה.
יכול להיות שיש לי קצת טרואמה מכל הסיפור הזה.
אני מרגישה שנחסמתי עוד יותר מאז.
ואין לי אומץ לחזור לטיפול, גם אם זו מטפלת אחרת.
אממ, זהו.
גרפיטי.
היה כיף. התחרטתי. והחלטתי לא להתחרט.?
יש כמה
לבקש מהמשפיעה שלי להיות משפיעה שלי
לא מתחרטת בכלל
לשטף משהי בבעיה כולשהי שלי
מצטערת ברמות
נכנסתי לחדר של המנהלת לקחת את הפון שלי
לא מצטערת
ועוד ועוד?
לבקש מהמשפיעה שלי להיות משפיעה שלי
מתחרטת
יש כמה
לבקש מהמשפיעה שלי להיות משפיעה שלי
לא מתחרטת בכלל
לשטף משהי בבעיה כולשהי שלי
מצטערת ברמות
נכנסתי לחדר של המנהלת לקחת את הפון שלי
לא מצטערת
מקווה שעזרתי
לוב פחדנית שאת. תראי, אין לך מה לכתוב כאן!
אממ
לעשות עגיל נוסף באוזן..
ואחרי כמה ימים להתחרט ולהוציא אותו.
…
השורה האחרונה.
רק שתדעי שאנשים גאים בך פה.
וואי מי שכתבה לשתף אני איתךךך? אבל בחלק מתחרטת, וחלק לא ומחכה כבר שוב לשתף(אנשים ספציפים מאודד)
#אל#תאבדו#לאחרים#את#האמון#בכם#
לפנות לעזרה (לא מפחיד אבל נגיד- זה יותר רתיעה)
אני מתחרטת עליו מכל ליבי כי גם לא קיבלתי אותה וגם זה ריפה את ידיי…
להתנגד בפינוי.
במוצ"ש האחרון היה לצערי פינוי בנקודה שהייתי בה, הדקות הכי מלחיצות זה אלו שהשוטרים נותנים כדי להתפנות לפני שהם מפנים בכוח…
יושבים משולבי ידיים-רגליים ומנסים לדבר עם השוטרים…
רגעים שאת לא יודעת מה הולך להיות
העזתי להמשיך לחיות
ימים יגידו אם יש מה להתחרט בזה או לא
התשובה היא אין.
כי אם זה לא היה שווה את כבר לא היית פה.. גם אם לא היית עושה בשביל זה משהו…
יש מישהו למעלה שיחליט אם את נחוצה… כרגע כנראה שכן…
לבקש כסף ממשהי שהייתה חייבת לי
לא מתחרטת
אבל היא עוד לא שילמה…
כל דבר מפחיד אותי
פחדנית שכמותי:)
היום בבוקר שקראתי את השאלה ניסיתי לגרד בזיכרוני משהו גרנדיוזי , ולא מצאתי
אבל עכשיו אני מסתכלת על זה מכיוון שונה
ומבינה שהיום בטיולון שלי
התיישבתי לי על דשא בפארק והרפתי הכל
ופשוט הסתכלתי על המים בלי לפחד מכל מיני תרחישים (מצחיק להגיד על זה "העזתי לעשות")
ואני לא מתחרטת – זה לדעת לשחרר לפעמיים:)
אההתי את השאלה
ואוו!!
ישלי פחד גבהיים מטורףףףף, ברמה קשה…
ועשיתי בנג'י בגובה של 35 מטר!!! (בערך 11 קומות)
וגם צניחה חופשיתתתת!!!!!
וכן, כן, לא להאמין- אני בחיים!!!
וגם הלכנו ללונא פארק מ-ט-ו-ר-ף-ף שעשיתי בו ה-כ-ל-!
זה בכל….
בקיצור, עברתי הרבה בחיים…??
(איך אני גאה בעצמי עכשיו…;) בכולופן חוויות של פעם בחיים…)
לקחת משפיעה… חחח;)
ו… לעשות רכבת הרים באמת מפחידהה
שמחה שעשיתי את שתיהם
להיוולד.
כן. לחלוטין.
זו לא הייתה כל כך בחירה שלך.
את יודעת….
חבל שכך.
אפשר לשאול למה את חושבת ככה?
דווקא כן, של הנשמה שלה.
העזתי לאהוב.
לפעמים מתחרטת..
לגזור את השיער.
חבל שלא עשיתי זאת קודם
וואו ההתחרטויות הרבההה
אבל על כל דבר כמעט שהוא משמעותי או לפחות בעיניי….
לאוו דווקא מפחיד…
לא מפחיד ככ אבל–
דיברתי סופסופ עם המשפיעה שלי וסיכמנו להפגש- אינלי מושג מה עבר לי בראש באותה מחשבה של דיבור איתה…
קיצורררר
מתחרטתתת
לא רוצה לדבר איתההה
לא באליי
לקחתי משפיעה- לא התחרטתי.
נפשתי עם המשפיעה שלי בתחילת שנה- מתחרטת ואתחרט כל החיים שלי.
להתקשר לאנשים ולהתרים אותם לקמפיין של אחו"ת.
להתחיל לשחות.
לקחת משפיעה.
לעלות על אוטובוס פעם ראשונה ל-ב-ד.
לומר לחברות שלי 'בואו נתחיל ללמוד דבר מלכות' ולחכות שהן תצחקנה עליי. התחזית האיומה הזו לא קרתה.
לשאול את אמא שלי שאלה שפחדתי כבר המון זמן לשאול.
ללכת לאיבוד ולהרגיש הכי בסדר בעולם, כי ה' שומר עליי.
להציע למישהי נש"ק.
להדליק נרות שבת בעצמי פעם ראשונה, בלי עזרה של אמא (אני פוחדת נורא מאש).
אולי עוד כמה.
נכנסתי לבית ספר חשוך וריק באמצע הלילה.
לא מתחרטת, היה ממש חוויה.