מישהו יכול לענות לי על השאלה הזו?

אולי אני נשמעת מוזרה
אבל אני פשוט פוחדת! ממה?
מהסוף…

כאילו מה יהיה? תבוא הגאולה ואז??
מה יהיה הסוף?
אני היחידה שלא מצליחה להבין?!
פשוט לא!
מטריד אותי, לא יכולה עוד עם המחשבות האלה!

תגידו משפיע-אין לי
הורים שלי-לא מרגישה כל כך בנוח לשתף

מה לעשות?

משהי יכולה לענות לי על השאלה???

– – – – – – –

תגובת רבקי משותפות בדרך:

קודם כל לא. את ממש לא היחידה ששואלת שאלות כאלו וחוששת מהעתיד. אני מכירה עוד נשים ובנות ששואלות וחוששות ורוצות לדעת מה יהיה?

כשקראתי את השאלה שלך חשבתי לעצמי שבמקומך הייתי מנסחת את ההרגשה ככה: "אני פוחדת מהבלתי נודע!"

ככה פשוט.

הרי יש דברים בעתיד שלא חווית אותם עדיין, ובכל זאת את פחות חוששת מהם (כנראה). דוגמא? חתונה, לידה.

וזאת למה? משום שיש אנשים סביבך בעולם שחוו את זה ויכולים לספר לך. את רואה שזה קורה, שזה אפשרי, את יכולה לשמוע מידע, וזה עוזר להפיג את החשש מהבלתי נודע.

"גאולה" לעומת זאת, או "הסוף" כמו שכתבת – אלו מושגים מופשטים עבורינו. עדיין.

אין אף אדם סביבך שיכול להגיד לך "הי, הייתי שם, בואי אספר לך איך זה נראה"… כולנו פשוט מחכים לראות ולדעת מה זה טומן בחובו.

אז יש טיפוסים שאוהבים לדעת הכל ברור, וכל הקטע הזה של ה"לא ידוע" מכניס אותם ללחץ. וכאן מגיע הצורך של כולנו לדעת "לשחרר". אי אפשר לחיות באמת בשליטה מוחלטת, תמיד יש דברים שלא נדע עד שייקרו ונצטרך פשוט להאמין במי שברא והיה העולם, שהוא רוצה את טובתינו בכל עניין ועניין. קוראים לזה פשוט "אמונה".

מהי אמונה? מלשון אימון, ומלשון אמון.
אמון בה', שברא אותנו ורוצה בשבילינו תכלית מצויינת, וגם מה שעדיין לא הבנו, בסוף נבין.

ואימון – להתאמן על האמונה, על השחרור. אפשר לעשות את זה בדברים קטנטנים ביומיום עד שמתרגלים לשחרר, וזו איכות חיים אחרת ובריאות נפש נהדרת.

דוגמא? את בדרך הביתה ורוצה לדעת מה יש לאכול. אפשר להתקשר ולבדוק ואפשר לחכות עד שנגיע הביתה… לא יקרה שום דבר אם נהיה עוד קצת בחוסר וודאות… זה יאמן אותנו לשחרר.

שמעת את החברה מתלחששת ואת סקרנית נורא לדעת מה היא אמרה? אם התאפקת ולא שאלת, אימנת את השריר השתלטן לשחרר קצת. להרגיע.

וכך… יום יבוא ותמצאי את עצמך לא חוששת מהעתיד. פשוט מסכימה לחיות בלי לדעת, עד שדברים ייקרו. ויהיו בע"ה הכי מקסימים עבורך.

בהצלחה!!!