אולי זה ישמע קצת מוזר.. אבל ככה:
יום ההולדת שלי מתקרב, ואני ממש מפחדת.
ככל שעובר הזמן הפחד גובר. לא יודעת איך להסביר את זה. לא יודעת על מה אני בדיוק מפחדת. אולי פחד מלא לנצל את היום מספיק טוב, אולי חרטה, או פחד מלהוסיף שנה לחיים שלי כמו זאת שעברה מלאת התמודדויות..
לא יודעת!! וזה מתסכל
קורה לכן?!
משהי שתוכל לעזור לי? משהי שמזדהה?
תודה מראש❤️
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
10 תגובות
ואווו!
אלוקים תודה!
נמצאה אחת והיחידה שמבינה אותי!!!
באמת תודה!
אני לא סובלת את היום הזה ואין לי מושג מה הסיבה המדוייקת ויש לי כמה השערות.
בבקשה לא לבנות תליי תילים של סיבות, ובבקשה לא לאמר לי שהביטחון העצמי שלי גרוע.
כי דודה ציפה טוענת שהוא מידיי בשמיים.
ניסיתי לאמר לה שהיא טועה, זה הדבר האחרון שזכרתי באותו יום.
לי הפחדד הזהה-זה לגדולל!!
אני רוצה להישארר קטנההה!! ילדה!!!
עוד לא עשיתי שטויות… (וצוחקים עלי לפעמים על זה?)
וגםם, לא להתמודדד, להישאר קטנה וזהו…
כתבתי על זה שיר ילדים?
אבל… מה לעשות?
אמאלה אני כל כך מזדהה איתך!!
היי.
גם לי יש עוד מעט יומלדת.. ואנ יחושבת על מה שאת אומרת ונזכרת בכמה רסיסים של מחשבות שעברו לי בראש בחודשים האחרונים.
שזה מפחיד, שאני בת 16 ועדיין אני לא שלמה לגמריי, שעדיין יש הרבה דברים שאנ יצריכה לעבוד עליהם, שעדיין ועדיין, וזה מפחיד כי באלי שזה ייגמר כבר, זה קשה כבר, קשה לגדול וליפול ועוד ועוד.
באלי להיות במקום אחר.
ברור שזה דורש, שזה עבודה, וזה יבוא..
ובמיוחד השנה, אני בטוחה שאגיע ליום הולדת 17 אחרת, כל יום אצלי הוא שינוי, כל יום הוא עוד תובנות, עו ירידות, עוד עליות, עוד חוזק פנימי, עוד עבודה, כל יום!
עם אני חושבת עכשיו על שנה שעברה יומלדת.
ואו וואו ווואו ה ישמרנו.
היה כזה קשה, כיתה ט של בלבולים, סיבוכים, זה היה בשיא הקושי, הכל היה מבולבל ומסובך ובכלל לא חשבתי שיצא ממני משהו.. הייתי כזו מתוסבכת, איזה תהליך מטורף עברתי בשנה הזו, וואו וואו ווואו.
טוב אני ממש סקרנית איך יהיה היומלדת 17 שלי.
אולי אכתוב את זה לעצמי לפני היומלדת כדי ששנה הבאה אוכל להסתכל על זה ולשמוח.
תקשיבי.
אני הגעתי למסקנה שהגיל הזה, ההתמודודיות, הקשיים, העייפות, הכל הכל גם עם זה לא נראה משהו משפיע זה חלק מהעיצוב של האישיות שלך. גם עם את מרגישה שאת לא עושה כלום..
את יודעת משהו?
פיזית המח שלנו משתנה גיל הזה..
ולאט לאט התאים במח נסגרים ואז נגמר גיל ההתבגרות רשמית.. (למרות שאנחנו כל החיים מתבגרים:))\
אז גם עם את לא עושה משהו קריטי זה בסדר, את גודלת גם בלי שאת רוצה , כי המח שלך גודל, שחררי ילדונית, תני לעצמך להרגיש את כל זה, זה בסדר, רק מציעה לך אולי לכתןב ביום הולדת שלך מכתב שהכותרת שלו זה "איפה אני היום"
ואת מפרטת הכל ממש..
ותשמרי את זה טוב ותסתכלי עוד שנה.. מבטיחה לך שאת תתפלאי.
אני גם אנסה, זה באמת רעיון חמוד חח.
מזדהה בטירוף!
כאילו דייי מתי נגמר כבר הגיל הזה נמאס נמאס כבר להיות שבויה באהבות סתמיות ועוברות נמאס מהדמיונות והמחשבות נ מ א ס חח וואי מסכנות מה אני זורקת את הכל עליכן
אבל ברגע זה הגעתי למסקנה שאני שונאת את הגיל הזה עם כל המשתמע מכך!
תודה על זה❤️
עזרת לי מאוד כמו תמיד:)
אוהבת ומעריכה!
מזדההה בטרוףףףףףףףףףףףףףףףףףף
בגלל שאולי אי לא ינצל מספיק טוב..
אבל גם בגלל שהצלינו לא חוגגים יומולדת, סתם בגלל שלהורים שלי אין כח וזה, אז אני מפחדת מאותה צביטה בלב… מהדמעות שתמיד באות והצעקות
ואי נכון… גם אצלינו לרוב לא חוגגים. לפעמים חוגגים במריבות.
אבל זה משתפר. אני מקווה.
אויש שולינקה זה עצוב?
תהיי חזקה!
אוהבת❤️
כשאני חושבת על זה גם אות זה קצת מפחיד, אולי בגלל זה שביום של הבת מצווה שלי בבית ספר הייתי צריכה להישתחרר ואמא שלי כתבה בפתק שיחרור 'היום זה תאריך הבת מצווה של דובשן'(או משהו בסיגנון)ואז המנהלת עושה לי כזה פרצוף מופתע ואומרת לי 'באמת??!!(עם אלף סימני שאלה) מזל טוב' אולי זה לא כל כך פאדיחה(איך שלא כותבים) אבל באותו רגע מזה היתפדחתי ועד עצם היום הזה כולי צמרמורות כשאני נזכרת בזה(לא באמת צמרמורות פשוט אהבתי ת'משפט).
ועכשיו ברצינות אני מאוד אוהבת ימי הולדת(את שלי בלבד) כי אז אני מלכת הצומי אז מה אכפת לי לקבל אותו (למרות שבאותו רגע אני מסמיקה עד תנוכי האוזניים (גם ביטוי יפה??)ואת זה אני לא אוהבת בכלל.)אז כנראה אני לא סגורה על עצמי אם אני אוהבת יום הולדת או לא??♀️??♀️??♀️ אני צריכה לחשוב ולהחליט ואז לענות תשובה ברורה יותר ולא מחורטשת.