יש לך חרדה חברתית? או למישהי שאת ממש קרובה אליה?
איך זה? איך את מתמודדת עם זה? יש לך חברות בכללי? את בודדה?
ספרי על זה כי אני ממש רוצה לשמוע
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
11 תגובות
אני לא ממש יודעת מזה חרדה חברתית,
אבל יכול להיות שיש לי איזה משהו?
יש לי חרדה חברתית.
אבל אף אחד לא רואה אותה.
אני מפחדת שיעזבו אותי, רועדת.
יש לחברה הכי טובה שלי חרדה חברתית,בדקנו את זה
אני מנסה לעודד אותך יפה שלי,תפסיקי להיות נחיתית!
והכי חשוב-תזכרי שאני תמיד איתך בסטוש????????
אהבתי ת'בסטוש…….
משהו על הסקאלה.. קשה אבר
וכן יש לי חברות. ואני לא נראית בודדה.
כן.
אחרי מסע מרתק לתוך עצמי והחברה – אני יכולה לומר לך כמעט בוודאות, שכל ילדה שעוברת את השלב של החשיבה רק על עצמה, ומגדילה ראש ורואה את האחרים בתמונה – במילים אחרות מתבגרת או נהיית רגישה יותר לזולת – עוברת את זה בשלבים שונים ובדרגות שונות כאלו ואחרות.
מה שעוזר לי זה מאוד להעצים את עצמי בלי להקטין את החברה, ולהעצים את החברה בלי להחליש אותי, ולדעת שיש מישהו שמנהיג את הכל והוא מעלי, וכמו שאני יכולה לפנות אליו – גם החברה פונה אליו, ולכן אני לא צריכה לסחוב את כל האנשים האלו על עצמי, נכון שהן אנשות עם רגישות, רגשות, מחשבות, עוצמות, חולשות, התמודדיות וכל אחת מהן אדם בפני עצמה, אבל יש מישהו אחר שסוחב הכל והמישהו הזה גדול מכולנו ביחד.
הרבה הצלחה אהובה?
יש לך חרדה חברתית?
ניראה לי שלא קצת
או למישהי שאת ממש קרובה אליה?
יש לי לחברה שלי
איך זה?
קשה
איך את מתמודדת עם זה?
משתדלת שלא לחשוב על זה…
יש לך חברות בכללי?
בטח!
את בודדה?
עם הרגשות שלי, התמודדיות, אני לבד- בודדה
יש לי חרדה חברתית, כן.
'איך זה?' בשבילי זה כמו שתשאלי 'איך זה להיות עם קוביות בשיניים?' לא מתרגלים לזה, אבל זה פשוט עוד התמודדות שנוספה לשק שלי.
פשוט למדתי כמה שפחות ללכת בכוח לכנסים המוניים ולקעמפים גדולים, כי זה לא משנה כמה 'כולם' הולכות ואני באמת רוצה להיות כמו כולם – זה לא מהנה בשבילי, ואני צריכה לעשות מה שמהנה בשבילי ולא ללכת ולהכניס לי התמודדויות בכוח. אני צריכה ללכת לאן שמהנה בשבילי ולא לבנות אחרות, ואותי דבר כזה רק מכניס לחרדה.
נכון שלפני שעושים 'ספיצ'ים' בכיתה, יש את הבנות שאולי קצת מתרגשות ומסמיקות? אז אני אהיה קצת בולטת קצת יותר..
גם כשאני אזרוק סתם תשובה בכיתה, זה לא משנה כמה אני אתכונן מול המראה. באותו הרגע אני ארצה להבלע באדמה והמילים יצאו לי מגומגמות ולא זורמות, והרגלים שלי ירעדו ואולי אני אראה כמו עגבניה בשלה.
נראה כאילו יש טקס התייחסות קבועה, בדרך כלל לבנות אין כוח להקשיב לי ולמורות הטובות לא נעים ממני אז הן מתחננות מהבנות להקשבה(ובשקט ממני 'זה עוד ארוך?') ובזה נגמר הנאום שתמיד נראה לי ארוך מאי פעם.
יווו זה ממש נשמע קשוח!
יש לך חברות?
סתם עצה שלי תלמדי לאהוב את עצמך ולהיות מחוברת לטוב שלך וככה תרגישי יותר בנח להיראות בפני אנשים
בהצלחה גיבורה!!!!
יש משהו שאני רוצה להוסיף על השאלות:
את הולכת לטיפול?
לי הייתה חרדה חברתית אחרי החרם שעברתי. התנתקתי מאנשים, התבודדתי, הייתי קרה ומרוחקת, כמעט אדישה.
הייתי בודדה, אבל אחרי כל כך הרבה זמן של בידוד כפוי כבר פחדתי לחזור לחברה, פחדתי שיעשו עליי חרם שוב, או שיחשבו שאני מוזרה וכו'
אחרי הרבה זמן של עידוד עצמי ונחישות, ברוך ה', חזרתי לעצמי, אבל לא ב100 אחוז.