היי..
מה עושים שבזמן האחרון אני פשוט מפחדת
מהמושג הזה "חולה נפש"
אני מפחדת שיום אחד אני יקום בבוקר ו…
מה עושים נראלי שרק מהפחד בעצמו זה מה שאני נהיתת..??
אבל זה הגיוני באמת שיום אחד זה פשוט יקרה לי????
דחוףף דחוףף תענו לי
תודה מראש…??
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
40 תגובות
דברים כאלה לא צצים ביום אחד, בדר"כ. זה לא שפעת שחוטפים.
והסבירות שזה יקרה לך לא כ"כ גבוהה, אז את בהחלט יכולה להירגע.
כע זה יכול להיות בבום.
אבל למה את מפחדת?
זה כמו שתפחדי שח"ו יגלו לך איזו מחלה נוראית…
יש סיכוי אבל אל תחשבי על זה כי "מחשבה יוצרת מציאות"
אני אישית מרותקת לנושא.
מרותקת?
בדרך כלל זה לא נושא שמרותקים אליו.
תסכימי לפרט?
לא תמיד זה מפחיד להיות חולה.
מה שמפחיד זה הכאב הענק שגורם לחולי.
משום מה זה הזכיר לי את הפוסט הזה…
https://shutafotbaderech.co.il/insights_on_life/%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%9a%d6%b8/
גם אני חושבת כמוך. ילדה אחת שאין לי מושג מה שמה.
כל עוד את לא לוקחת דברים לא חיוביים (והמבין יבין)
זה לא יקרה לך.
בטוח.
בעז"ה
ממשלא.
זה יכול לקרות בבום שמעי זה יכול לא חולי נפשי של לרצוח אנשים אבל כע מחלה נפשית רוצה שמות?
הפרעות נפשיות לא נגרמות רק מסמים או צפייה בתכנים מזיקים, אני מוכרחה לדייק. זו אולי אפשרות, אבל אפשרות אחת מכמה.
אותי זה ממש מפחידד
מעדיפה לדחוק תנושאא
למה לא הבנתי
זה כל כך לא נכון שרואים שאת לא מכירה את זה מקרוב (או שלא שמעת על הרבה מדי מקרים)
הפרעות נפשיות לא נגרמות מ"לקום בבוקר".
אני מניחה שהפחד שלך הוא לאבד את השפיות ולהשתנות, שתהיי חסרת שליטה ולא רציונאלית. שתראי ותשמעי דברים לא קיימים, שתשתבש עליך דעתך, שתשכחי איך כותבים היפופוטם, שכל הזיכרונות שלך ייאבדו בין-רגע. ואם צדקתי בנקודת ההנחה שלי, אז.., לא. דברים כאלו הם לא דברים שאת צריכה לחשוש מהם.
עדיין לא ברור ממה נגרמות הפרעות נפשיות, אבל ההנחה היא שזה שילוב של גנטיקה עם סטרס או גורמים סביבתיים.
בכל אופן, כל הפרעה שהיא, מעולם לא מופיעה מ"שום דבר". כנ"ל למחלות פיזיות.
מטראומות יכולה להיווצר הפרעת חרדה, מצב כללי ירוד במשך תקופה עשוי להוביל לדיכאון קליני או דיספורייה, וכן הלאה.
אם את מרגישה שהפחדים שלך רציניים, ומטרידים אותך או מקשים על התפקוד שלך, ממליצה לך ללכת לטיפול פסיכולוגי.
הסבירות שתקבלי הפרעה נפשית היא נמוכה, וגם בהפרעות יש דרגות. אני אומרת לך בביטחון רב מאוד שאין לך ממה לחשוש, בכלל.
מה שכן – אם באות אלייך מחשבות כאלו, אל תילחמי בהן. תנסי לנהל דיאלוג עם עצמך, תני לעצמך נקודת מבט נוספת, או שתתעסקי בדברים אחרים.
הצלחות!
נ.ב: למען האמת נהניתי מהצפת הנושא, תחום מעניין מאוד בעיניי.
אורגניזם, התגובות שלך מדהימות
את נכס לאתר הזה שתדעי
אמממ זה לא מדויק
יש כאלו שזה תורשה ומתפרץ פתאום ללא הודעה מוקדמת
אויי שייה את מתוקה. תודה!
אגב, את מעלה פוסטים? פשוט לא זוכרת שראיתי. אם לא, אני מאוד אשמח לראות אותך עושה את זה.
–
ברור שזה לא מדוייק. לא הכללתי. אבל אין תשובה מדעית מובהקת שמקיפה אחוזים גבוהים מהמקרים כמו במחלות פיזיות .
ברור שזה יכול לפרוץ פתאום ללא הודעה מוקדמת, אבל לרוב המקרים יש בסיס כלשהו, תקני אותי.
ולגביי התורשה – זו אחת הסיבות שמניתי. העברה גנטית.
זה כן קצת הכללה:)
כי אמרת שכל הפרעה שהיא, מעולם לא מופיעה משום דבר
אבל יש הפרעות שאין להם בסיס מובהק
למשל ל ocd
אין לו סיבה נראית לעין
אממ.., לא יודעת איך להגיד את זה, אבל, ל-OCD בהחלט יש בסיס מובהק. את מוזמנת לפתוח גוגל.
המחלה יכולה להיגרם מגורמים סביבתיים/תורשתיים/נוירולוגיים/פסיכולוגיים, ודווקא למחלה הזו יש הסברים מדעיים. אם האתר הזה ירשה, אני יכולה להפנות אותך למקורות. הדוגמא שהבאת לא רלוונטית.
לכל מחלה יש סיבה, גם אם היא לא נראית לעין. וגם אם יש הפרעה שעדיין לא ברור ממה היא נגרמת, אם נסתמך על העובדה שעד כה גילינו הסברים או אפשרויות לרוב ההפרעות, אין סיבה לחשוב שדבר מסויים נוצר מכלום.
לרוב זה עובר בגנים
אבל למה לפחד כי זה לא יעזור לך – סמכי עלי בטוח
ומה הבעיה להיות משוגעים זה בסך הכל לא להיות נורמאלית
סתםםם
זה יכול לעבור בגנים, אבל אני מאמינה שיהודי הוא מעל הטבע! ואין דבר כזה שיהודי לא יכול להתקדם.
וגם אם יש גלגל שעובר בגנים כמה דורות, *תמיד* אפשר לעצור! ליהודי יש כח! תמיד אפשר להשתנות!
משהי סיפרה לי על גיסתה או משהו כזה, שאחרי הנישואין היא "השתגעה" פתאום. לא התחתנה, ונשארה ככה. עד שיום אחד היא פשוט החליטה שהיא המנצחת! שהיא יכולה!! היא בחרה לקום. והיא הצליחה!!!! התחתנה, הקימה בית. ב"ה. תמידד אפשר לשנותתת.
ואם רואים מישהו כזה, משוגע, אסור לדון אותו. אם הוא בחר או לא. א ס ו ר. אפשר לעזור לו;)
היי חמודה שאתת
אני מכירה חולת נפש מקרוב, קרוב מאד… זה דבר שקורה לאט-לאט, ממש בלי להרגיש… ממש לאט לאט…
לא בבום.
אם אין לך טראומה מהעבר- מישהו מהמשפחה חולה נפש- אין שום סיבה שזה יקרה לך.
אבל, אהובה, חולי נפש זה לא אנשים שאיבדו צלם אנוש, אל תפחדי…
רק לפעמים, הם מאבדים.
שייה
זה כזה נשמע מהתגובה שלך:
אל תפחדי, זה אנשים שמאבדים צלם אנוש, זה קורה אפילו בלי ששמים לב, יש המון סיכויים שזה יקרה לך, אבל אל תפחדי.
אין בעיה נשמתי, אני לא אפחד.
ולשואלת: הסבירות שזה יקרה לך שואפת לאפס, מסכימה איתי שעדיף לא לעסוק בפחד אלא להאמין בקב"ה שגם אם זה יקרה לך ח"ו את תצליחי לעמוד בזה בגבורה?
חח נקודה
וואי לא זה מה שהתכוונתי אליו
היי. האמת, כמו מי ששמה לב, ואם, אני לא ממש גולשת באתר בזמן האחרון. אבל פתחתי, ופתאום ראיתי את השאלה שלך.
דבר ראשון, "חולה נפש" זה לא רק "משוגע", זאת רק אחד מהמחלות של הנפש. כמו שלגוף יש רשינת מחלות משלו?
גם "דיכאון" זאת מחלה של הנפש. אבל מי שחולה בדיכאון, לא אומר שהוא משוגע. ואין ממה להתבייש בזה. זאת התמודדות.
אני מכירה כמה בנות שהלכו לפסיכיאטר, והן נורמאליות לחלוטין:)
דבר שני, אני לא מאמינה בפסיכולוגיה. כי אני מאמינה שליהודי יש נשמה, יש לה שתי נפשות. והאדם הוא לא ספר רגשות!
לפעמים שתי הנפשות לוקחות אותנו למקומות שונים. כל נפש רוצה מקום אחר.. נפש אלוקית לתורה ומצוות. ונפש בהמית לעבירות ודברים גשמיים… אז לפעמים האדם מקשיב לנפש הזאת, ולפעמים לשניה. אז מה, יש לו פיצול אישיות? ממש לא. יש לו נפשות!!!
ואת, יהודיה, אני סומכת עלייך?
את נורמאלית לחלוטין. עובדה שזה חשוב לך.
שזה לא יקרה חס ושלום, אני לא יכולה להבטיח לך. אבל אני כן מבטיחה שאת גיבורה! ואת בסדר. נורמאלית! המצב, הוא המשוגע!
את בסדר?
להרבה פוסטים לאחרונה קוראים "הצילווו"
העם זקוק לנו…??
יש זעקות הצילו שנאמרות בלי קול, לא מצליח לצאת.
משעשע אותי איך שכל אחת בערך עוברת את התקופה הזו, באיזשהו שלב בחיים.
לי לפחות, זה היה.
ולא עזר שאמרתי לעצמי שזה לא קורה ברגע, פשוט פחדתי, כי קראתי על כאלו סיפורים. (תודה באמת, חיים ולדר.)
רק תדעי, שזה עובר, והכל בסדר, וזה לא יכול לקרות סתם כך, צריך להיות טריגר רציני.
אם זה רק היה משעשע.
זה יכול לקרות לך כמו שזה יכול לקרות לכל אדם, אבל הסיכוי הוא מזערי אם את לא בקבוצות "סיכון" כגון קרבה גנטית וכו',
מה שכן זה לא קורה ביום אחד וזה גם לא כזה מפחיד, זו בסך הכל מחלה בדיוק כמו כל מחלה אחרת, במחלות נפש בד"כ ישנו שיבוש בהעברת החומרים במוח, בדיוק כמו מחלות אחרות שנגרמות משיבושים אחרים בגוף,
מחלת נפש היא אמנם התמודדות לא פשוטה אבל בסך הכל זה לא כזה מפחיד, ישנן כמובן דרגות שונות במחלה בדיוק כמו בכל מחלה אחרת אבל לידיעתך רוב חולי הנפש הם אנשים שנראים רגיל ונורמלי לחלוטין ובסך הכל לוקחים כדורים או מתאשפזים מדי פעם,
אני לא באה להמעיט בערך ההתמודדות, זו אכן התמודדות לא פשוטה והם רובם אנשים גיבורים (בדיוק כמו אנשים החולים בכל מחלה אחרת אבל קצת יותר כי כאן נוספת גם ההתמודדות עם הסטיגמה והסביבה מאד) אני כן באה לנרמל אותה
"תסיח דעתה מזה לגמרי כי בורא עולם ומנהיגו שומר עליה"
את חמודה?
זה מחלה
דיי נדירה הייתי אומרת
היא בהדרגתיות לא בבום
עכשיו את בטח מבינה כמה זה לא מובן מאליו שאת כמה בבוקר
והכל 'רגיל' 'שיגרתי' 'נורמלי'
תודי להשם על כל רגע שאת 'רגילה'
רוצה עצות?
1.
הרבי כתב למשהו אחד באיגרות קודש
שכשהו סובל שייקח כדורים [בערך…]
לכי לרופא
תטפלי בפחד שלך
זה לא טוב להשאר בפחד
2.
תעסיקי את עצמך תעשי שהיום שלך יהיה מלא עד שלא יהיה לך זמן לזה כפשוטו!
ובסוף את כבר תשכחי מזה!
בהצלחה יקירה?
אם דוד שלי קצת אהמ…
זה נקרא שזה עובר אצלי בגנים נכון???
אמאאלהההההה
לא.
לא , בכלל לא בטוח וגם אם אז דוד זה קרבה רחוקה שאולי משפיעה על אחוזים מועטים, אין לך מה לפחד מזה
ואבא?
כן אבל לא תמיד זה גנטי, תנשמי
אבא זה קצת מעלה את הסיכון אבל עדיין מדובר באחוזים מסוימים משהו כמו 10 אחוז תלוי באיזה מחלה, זה לא כל כך הרבה ובא נגיד שזה לא אמור להפחיד אותך, אם ה׳ יחליט לתת את זה למישהו הוא יכול לתת לו גם אם יהיה לו אפס נקודה אחד סיכוי ולעומת זאת אם ה׳ מחליט שלא לתת אז גם לא יהיה גםאם יש 100 אחוז סיכוי
אם זה מופיע זה לא מופיע בבום, אלא לאט לאט.
מה גם שחולה נפש זה לא תמיד האדם שהולך מזוגזג ברחוב בלי לדעת מה עובר עליו, לפעמים אלו אנשים שנראים מאוד שפויים, רק שההפרעה הנפשית שלהם לא מתבטאת בחוסר מודעות.
וזה יכול להופיע לרוב אם חווית טראומה בעבר או אם זה בגנים…
נ.ב. אני מכירה אחת כזאת, והיא לגמרי לגמרי שפויה חוץ מקטע מסוים שאצלה הוא לא רציונאלי…
אם זה מנחם אז אחד מה'חוקים' זה שימשך לאורך זמן.
כך שעצבות היא לא דיכאון (אלה אם כן היא מעל חודש)
וחוסר החלטיות זה לא פיצול אישיות (אם זה משהו קבוע כדאי שתעשי עם זה משהו.. לא בקטע של מחלה, זה פשוט לא כיף)
וחוסר תאבון זה לא הפרעת אכילה (רק אם זה +עוד כמה דברים…)
כל עוד את שולטת בזה… עד כמה שניתן…
ואני לא פסיכיאטר, רק מהידע האישי שיש לי בנושא… אז עירבון מוגבל.
אממ את יודעת יש הרבה סוגים של מחלות נפש..
יש כאלו שהם ברגע אחד, יש כאלו שהם שנים עד שזה מתגלה
יש כאלו שזה אחרי אירוע טראומתי וכו'