היי
מעניין לי לדעת איך את עם ההורים שלך?
מדברת הרבה?צינית איתם?יש צעקות?
אני לא יודעת מה קרה לי בזמן האחרון אבל אני ממש חסרת דרך ארץ כלפיהם
כאילו יש דברים שמעצבנים נגיד,אז אני לוקחת ממש קשה ומוציאה עליהם הכל עם כל העצבים שלי הראש כבר משתבש ואני לא זוכרת שאלו ההורים שלי ואני צריכה לכבד אותם…נהייתי ממש צינית כלפיהם
מה אני עושה עם זה? איך אני יכולה לשנות את המידות שלי?
זה כל כך מתסכל:(
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
26 תגובות
אממ…אני צינית, רבה מלא, מתעצבנת המון.
יש זמנים יפים שהכול טוב ואני משתפת אבל בעיקרון קשה לי איתם.
אני צינית לגמרי, צחוקים זה בטבע אנחנו משפחה כזו…
ושמעי, גם לי,(הכי חי בסרט שלי עד היום) שאני מתה על ההורים שלי והם עלי-טוב אין להן ברירה…
יש קטעים שאני מתעצבנת נגיד למה תמיד אנייייי צכה לקרצף תמדרגות?
ולמה הם מתלבשים ככה… אבל רגע לפני שאני מתפוצצת אני חושבת על זה שוואלההה הם ההורים, וגם אני אגואיסטית ככה ש"כבר את אביך ואת אמך למען יאריכו ימייך" קנה אותי;)
ועכשיו רציני,
ההורים הם המתנה הכי גדולה שאנחנו יכולות לקבל,הם העניקו לנו חיים ומעניקים לנו כל יום את כל מה שאנחנו צריכות,הדבר המינמלי שאנחנו יכולות לעשות זה לכבד אותם…
אצלנו בבית יש "קללה" למי שלא עוזר והיא, הלוואי היו לך אלף ילדים כמוך!!!
אז תחשבי על זה לעומק,מידה כנגד מידה. איך שאת מתנהגת להורים שלך ככה הילדים שלך התנהגו כלפייך…
בהצלחה נשמהההה בטוחה שיש לך הורים מדהימים ויאללההה משיח נאווו!
מסכימה איתך לגמרי
וואו בזמן האחרון ממש כיף לי איתם (אני מדברת יותר על אמא שלי אבל גם האבא..)
כאילו כיף ממש אנחנו עושות מלא דברים כמו חברות כאלה…
אבל יש זמנים שאני מתעצבנת עליהם ממש .
וצינית… אם אני עונה משהו בציניות רוב הסיכויים שהם יחזירו לי ציניות חזרה..
(אם זה בקטע טוב..) אם זה בקטע רע, אז סביר להניח שהם יגידו "את זוכרת שאני האבא כאן" או "לא ככה מדברים" וכ'ו..
ואם צעקנו אחד על השני… זה קרה הרבה, אבל נגמר אחרי שנייה או יום…
אבל בזמן האחרון בלי עין הרע הכל בסדר ואין צעקות בכלל..
ואני לא בדיוק יודעת איך לעזור לך…
יש לך משפיעה? אם כן (אני יודעת שזה פדיחה) תנסי לדבר איתה…
וואי כלכך אני.. וזה כלכך מתסכל.
כי בסופו של דבר הדבר האחרון שאת רוצה זה לצער אותם ולהתנהג אליהם בחוסר כבוד. ולמרות זאת איכשהו כל משפט שאני מוציאה מהפה הם מקבלים אותו כחוסר דרך ארץ.. זה נורא. פשוט אין לי שליטה בעניין, בלעתי מספיק בשנים האחרונות מכדי להמשיך להתעלם. דאי.
מדברת, כן, כמה??
חמוד לא מידי הרבה, ותלוי על מה…
יווו
איזה כיף שהעלית את השאלה עכשיו ולא לפני חודשיים,
עד לאחרונה המצב איתם היה זוועה,
הייתי מתוכחת על המוןןן דברים,
בין אם הם אמרו לי לשטוף כלים או העירו לי על זה שאני על המחשב המון , .
וכל דבר קטן שהם אמרו לי (חייבת לאמר שהם תמיד דברו אליי יפה – ואני זאת שעניתי בחוצפה ובצעקות) הייתי מתווכחת, עכשיו ב"ה הרבה הרבה פחות,
כנראה שהחכמתי , קורה אולייי אחת לשבוע וגם זה בקושי . ☺
הקשר שלי עם ההורים שלי מצוין. כי ההורים שלי מדהימים, באמת.
עם אבא שלי יכול להיות לי קטעים שאני אתבייש וגם כי אנחנו שונים באופי אז יהיו דברים שאני חושבת אחרת אבל עושה את זה בשקט.
עם אמא שלי אני מדברת די הרבה, ואי אפשר כמעט להתעצבן עליה.
אולי לפעמים לפעמים, אז יוצא לי להיות מתוסכלת מרוב שהיא כזאת טובה ומאמינה ובטוחה (מכירות את זה?).
יש צעקות אבל לא עליהם, זה יותר מכוון לאחים;)
ואני אוהבת אותם מאוד מאוד מאוד ומודה עליהם לה' תמיד.
בוא נגיד שברוך ה' הניסיון שלי לא בזה.
שרהל'ה, מוכנה לשאול את אמא שלך מה הסוד שלה?
אני גם רוצה להיות כזו אמא לילדים שלי… שזה מה שהם יחשבו עלי.
ואאאי שרהל'ה הזדהותתתתתתתתת עם כל מילה וכל פסיק אבל ממש עם הכלללללל יואווו
חח זה מצחיק כי זה בול אותו דבר גם אצלי
אני עם קשר חמוד איתם. לא מחפשת את הקשר העמוק הזה והשחנשים, ממש ממש לא זה דוחה אותי אפילו. אבל אם אני רוצה אני יכולה להגיע לקשר כזה איתם. אז זה יותר קשר נחמד של מה שצריך ולפעמים סתם לדבר עם עוד כמה מהמשפחה. בקיצור, חמוד. אין צעקות..
אני מה זה מבינה אותך, גם לי הייתה תקופה כזאת איתם שהייתי ככה. וואי עושה לי רע רע רע להיזכר בזה, כי הם לא קלטו ואני לא קלטתי מה קורה, וזה יצר הרבה הרבה מתח מעיק ממש. אז אני מבינה ברמותאת התסכול הזה, וואי…
אני חושבת שלשנות את זה זה מאוד קשה. אבל רק רוצה להגיד לך שכבר חצי דרך מאחורייך, ברוכשם!!! כי את יודעת ומודעת לזה!!! כי כשאני הייתי שם, לא הייתי מודעת לרגע. אז תשמחי בזה.
אני לא יודעת איך אפשר לשלוט על זה, אבל אולי את יכולה להקדים רפואה למכה. וזה לא בטוח יתאים לאופי של הקשר שלכם, אבל בכלמקרה אני כותבת את זה כדי שאם כן- אז כן:)
לדבר איתם ולהגיד להם שאת מצטערת שלאחרונה זה קורה לך, ושיקבלו את הפעמים הבאות בהבנה. אני בטוחה בטוחה שהם ישמחו לשמוע את זה ומאז ייקחו אותך בעירבון מוגבל. ואת? ממך יחסכו הייסורי מצפון והתסכול.
בהצלחה רבה! רוצה שתצליחי!
שייה
הקשר שלי עם ההורים לא כל כך טוב לצערי הרב, אני מתכוונת שאני מרגישה שההורים שלי הם רק בשביל דברים טכניים… אף פעם לא שיתפתי אותם במשהו ואני לא כל כך מספרת מה היה לי בלימודים, בטיול…
בקושי אני מדברת איתם, ועם אחד ההורים כל פעם שאני מדברת אני מרגישה שאני מתפוצצת עליו/ה מבפנים אפילו שהיא אומרת לי דברים רגילים ופשוטים כאלה…
תודה לה' שלא הגעתי לרמות של צעקות על ההורים (ומאחלת לי ולכולן אף פעם לא להגיע לזה…) ומבחינתי זה הגבול!! אבל אני כן הרבה פעמים אטומה ואדישה להם שהם מדברים איתי. וזה קשה לי… אני מרגישה שזה לא בשליטתי… לא יודעת איך להסביר את זה..
איך אפשר לשנות את זה? אני חושבת שברגע שאת מבינה שההורים שלנו הם חלק משלושת השותפים בבריאתנו ולולא הם לא היית כאן, אז את כבר יודעת מי עומד מולך ואולי תצליחי לראות אותם בצורה קצת אחרת… ותמיד תשאפי להתקדם. לא רק בכיבוד הורים אלא בעבודת המידות, וכשהמידות שלנו מתוקנות יותר אז גם היחס לסביבה משתנה ואנחנו הופכים לאנשים טובים יותר, וככה זה יכול להשפיע גם כלפי ההורים שלנו. (ותדעי שאני אומרת את זה גם לעצמי!!!!)
ווואי בול אני
בהצלחה לנו:)
אני לא מדברת איתם……
וואי סורי שאני אומרת אתזה ככה אבל מזה מגרה אותי לריב עם ההורים שליי
לא בקטע רע… ציניות וכזה…
אבל לפחות לדבר!!
אני לא מדברת איתם
וזה קשה ליייייי
לא כאילו חרם או משו…
שלום וזה אבל זהו…
אה ועשיתי שיחה אחת עם אבא שלי אבל זה לא שהוא עזר לי או משו… פשוט שיתפתי… וגם זה בקושי אמרתי משו…
אתם אחת אחת גורמות לי לדפיקות לב. מה זה? כואב לי ממש.
עדיף לצעוק ולהוציא את כל העצבים מאשר לשמור בלב ולא לדבר איתם סתם את גורמת צער לעצמך.
אחרי הצעקות את נירגעת ויכולה לדבר ולשתף גם אם זה לא הכי חלק כי עם כל העצבים שיש לי על ההורים שלי הם רוצים לעזור ושמחים לעזור
בסוף זה יכול להתפוצץ בצורה מכוערת שאת יכולה למנוע כי כמה אפשר לשמור ולשמור ולשמור בלב? כמה? באיזשהו שלב את ניגמרת. אי אפשר להחזיק ככה
ומתי שהו זה ניגמרת זה תקופה של חודש עד כמה שנים שעוברת אז אל תתיאשי אף פעם מהקשר איתם כי זה הכי חשוב בחיים .
אוהבת אותכם והמון הצלחה ל-כ-ו-ל-נ-ו-!-!
כן גם לי זה קורה. ב"ה הרבה פחות ממה שהיה לפני אבל עדין ההיתי שמחה שיהיה יותר זורם..
מקווה ששרדת את המגילה?
התשובה שלך עשתה לי אווצ' בלב, אולי כי גם לי כאבו התגובות פה, את צודקת, אבל זה קשה כ"כ, במיוחד למי שלא רגילה לזה מילדות/ שיש לה אופי כזה, מסכימה איתך מאד.
אחרי שקרה לי גם, שתקתי. שתקתי. שתקתי. ויום אחד זה התפרץ ובאופן ציבורי כי אי אפשר לשמור בלב!!
תודה על התגובה שלך. היא נגעה לי עמוק.
ואותי מגרה השקט הזה
באלי לא לריב ולא לדבר איתם
אבל אני מתפוצצת ובכללי הם ממשיכים אחרי מריבות לדבר איתי רגיל.
אולי לחשוב מה גורמים כשעוקצים כי אפשר להיות צינים אבל לא עוקצים (או שאז זה לא נקרא ציני)
ולבקש סליחה למרות שזה קשה… וכשמבינים כמה זה פוגע בך ובסובבים וכמה לא נעים לבקש סליחה אולי יגרום לשיפור….
אני חושבת שזה עצה של הרבי אבל אין לי מקור…
אני מאוד אוהבת את ההורים שלי!
אבל אם להגיד את האמת אני משקרת להם המון פעמים ?
שהייתי יותר בגיל 13 14 15 הייתי ממש חוצפנית צועקת טורקת תדלת בפנים וממש חצופה…
היום אני בת 17 ישתנתי ,אני לא מספרת להורים שלי דברים שבאמת בא לי ואני אוהבת אותם אבל מסתירה את כוח הרועה שבי היחסים ניראים מעולים אבל הם בנויים מפרצוף מזוייף .
רק בגללם יש בי עדיין טוב אחרת הייתי מזמן שטן אמיתי לעולם אני לא יכולה לראות אותם עצובים בגללי זה מחלי אותי
מדברת כן, אבל לא עכשיו שחנשים וזה..מביךך;)
צעקות לא.. יש אי הסכמות לפעמים אבל זה אף פעם ב"ה לא נגמר בויכוח עם טונים גבוהים
צינית איתם? לא כל כך… משתדלת לכבד
אני בקשר ממש טוב איתם ועם על אחד מהם יש לי קשר שונה,
עם אבא זה כזה לשבת וצחוקים ולספר חוויות מצחיקות,
ומתעצבנים על הבי"ס?
ועם אמא זה יותר דברים אישיים, וכאלה…
אבל זה לא נוגד שלפעמים יש ויכוחים וצעקות?
בקיצור יש לי קצת עבודה בכיבוד הורים?
אני ביחסים מעולים עם ההורים שלי ב"ה.
מכבדת, אוהבת ומעריצה גם יחד.
כמובן שיש רגעים שיותר קשה לי לשלוט בעצמי, אבל ב"ה ב"ה!! אני מצליחה להתגבר על רובםם
אין על ההורים שלי?
??לא תמצאי כאלו באף מקום אחר??
מה שמדהים באבא שלי זה שאין בו גרם ציניות, הוא פשוט לא יודע להיות ציני. מה שמדהים באמא שלי זה שיש לך המון שנינות וציניות אבל זה לא יוצא עלינו.
ב"ה קשר מעולה, שיח פתוח מאד מאד. ברור שיש צעקות, גיל ההתבגרות וקצת דם מרוקאי, אני לפעמים גם צועקת בצחוק (אף אחד לא מבין אותי בבית הזה, איזה עולם אכזר!).
לעניות דעתי הבעיה שלך היא לא דווקא ההורים, אלא פשוט תסכולים שמצטברים בך ויוצאים החוצה על אנשים אחרים, פשוט ההורים הם דבר זמין, לידך הרבה מהיום (אני מניחה), וגם מגלמים מישהו מעלינו שנועד לחנך, וזה לפעמים מתסכל.
תנסי למצוא דרך להוציא תסכולים לפני המפגש עם ההורים, נגיד לנשום עמוק, לרקוד שניה בפראות, לעשות כמה שכיבות שמיכה, תוך כדי שתזכירי לעצמך שהם ההורים שלך, ולהתפלל על זה כמובן.
את בוגרת, פנרסי.
וואי את לא מבינה כמה אני מבינה אותך!!
עם אבא שלי זה קורה פחות כי הוא בנאדם שאי אפשר להתעצבן עליו אבל אנחנו צינים ברמות כי זה האופי שלנו זה הסגנון דיבור…
אבל עם אמא שלי זה קרה לי לא מזמן וזה גרם לי להרגיש שהיא שונאת אותי ולא מעריכה אותי מספיק ואז גם בכלל לא היו איתה רגעים טובים רק עצבים כל היום עד שדיברתי על זה עם מישהי והיא הציעה לי לדבר איתה (לא דיברתי איתה כי אני שונאת לדבר עם אנשים על דברים כאלה אולי זה לא טוב אבל זה לא העניין עכשיו…)
קיצר.. ואז היא אמרה לי, תנסי לכבד אותה ואז היא גם תחזיר לך קיצור… ובאמת ניסיתי ברמות וב"ה עכשיו אנחנו החברות הכי טובות
ברור שיש לפעמים עצבים כן? אנחנו בני אדם אבל ממש פעם ב… כי אני גם עבדתי על המידות שלי להיות פחות עצבנית
וגם הציניות… כמו שאמרתי זה הסגנון דיבור שלח אז מלא פעמים אני לא שמה לב אבל ההורים שלי כבר יודעים להבליג על זה
וחשפתי את עצמי מדי למי שיודע מה קרה אבל בסדר… אתם תתמודדו עם זה😝😝