אני לא אוהבת את אמא שלי. מרגישה גם שלעולם אני לא אוהב אותה.
הקשר ביננו הדרדר לאט לאט, היא פגעה בי שוב ושוב… והיום?
גם הבנות הכי מעצבנות בכיתה, אני אתן להן איזה חיבוק או מירפוק כשניפגש…. אבל אמא שלי? אני לא מסוגלת לגעת בה. היא רואה אותי בעיניים כלות מחבקת את אבא שלי, מנשקת את אחותי, והיא רוצה גם. אבל אני לא מסוגלת.
אני לא אוהבת אותה. בכלל. אבל אני רוצה קשר של אמא ובת, כי צריך. כי אני רוצה להיות נורמלית. הנפש שלי זקוקה לאמא, אי אפשר להתחמק. חוץ מזה שיש סיטואציות בחיים… אני נגיד מדמיינת כל מיני רגעים כמו החתונה שלי למשל, מישהי פה ראתה חתונה שהכלה לא נגעה באמא שלה? לא חיבקה, לא רקדה? אני לא מצליחה לדמיין את עצמי עושה את זה, וגם אם כן, זה יהיה רק הצגה…
וזה לא רק שאני לא נוגעת בה, זה גם הרגשות… אני צריכה אמא, כל אדם צריך אמא. ויש לי אמא! היא חיה ונושמת!
אני רוצה קשר איתה. איך עושים את זה???
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
20 תגובות
יאווווו
איזה קשההה
גם הקשר של אמא שלי לא הכי טוב בלשון המעטה חח אבל כזה קשר??
לא שמעתייי
אממ סורי שאני לא מעודדת במיוחד אבל ניראלי שצריך פה עזרה מקצועית.
ואווו
אין לי אמנם עצות בשבילך, אבל רציתי לומר לך שאת מדהימהה
אל תוותרי על הקשר הזה!
אולי בעצם כן יש לי משהו : "נתינה מולידה אהבה" תתחילי לתת לה דברים, להכין, לפרגן וכו. בהתחלה זה לא היה אמיתי ומהלב ואח"כ זה ייצור אצלך אהבה אליה
בהצלחה מותקק
את לא אוהבת אותה בגלל מקרים שקרו? בגלל שהיא פגעה בך? כי אם כן אז נסי לשבת ולכתוב עליה דברים טובים שיש בה. תנסי לחשוב כמה היא אוהבת אותך. תזכרי בסיטואציות רחוקות שבהן היה לך כיף איתה.
זה לא יעזור בפעם הראשונה, וגם לא בפעם השניה והשלישית.. אבל אחרי הרבה אימונים כאלה, השריר הזה יתחזק ואת תתרגלי ואולי תגלי שפתאום את כן אוהבת אותה…
כשתרגישי כזה דבר את יכולה גם לכתוב לה. לספר לה מה עברת, ואולי תנסו לצאת ביחד לאיזה גלידה ולחזק את הקשר… הכי שווה בעולם לנסות, כי אמא יש רק אחת, ואמא היא אמא לכל החיים, ורק היא ולא אף אחת אחרת, תמיד תשאר איתך, ותאהב אותך, לא משנה מה יקרה.
בהצלחה ענקיתתת***
וואו גם אני ממשששש קשה לי שאמא שלי נוגעת בי היא מגיעה לתת לי נשיקה ואני כזה מתחמקת ואז היא נעלבת….
מה אני אעשה לא נעים וזה מגעיל אותי למה היא לא מבינה?!
יש לי רעיון אבל הוא קצת הזוייי.
אני יודעת שלהגיד לך ללכת לדבר עם אמא שלך על מה שמפריע לך לא רלוונטי . אז יש לי הצעה בשבילך ואני יודעת שיכול להיות שיחלקו עלי פה אבל בכל זאת אני רק מציעה.
תשאירי את המחשב של אמא שלך דלוק על הפוסט הזה כך שיקרה מצב שהיא תקרא אותו.ואני מאמינה שהיא אוהבת אותך ואכפת לה ממך אז היא פשוט תבוא ותדבר איתך…כן זה קצת הזויי וגם דורש אומץ אבל אולי זה יכול לשנות משהו.
ואווו צריך אומץ אבל לדעתי את צודקת. צריך לגרום לה לדעת מה את מרגישה.
אבל אז היא תראה גם את התגובה הזאת… חשבת על זה?
שתראה . את חושבת שזה ישנה משהו?
השם ישמוררר
נראלך???
היא רק תיעלב
היא לא באמת תבין ותדע מה לעשות עם זה…
אולי תדברי עם אבא שלך או אחות גדולה ?
הפעם הראשונה שאמא שלי חיבקה אותי אחרי שנתיים ויותר היה לפניי שנה וחצי.
אני מבינה אותך. באמת.
מבינה את החור שחסר תמיד, מבינה את הצורך, מבינה את הריחוק שאת מרגישה, שזה הבן אדם הכי רחוק לך בעולם. שלמה בכלל שמשהו יתאחה.
שמעי סיפור.
אני תמיד לא הסתדרתי עם אמא שלי, הייתי שומעת בקנאה סיפורים של בנות על האמהות שלהן ולא הבנתי.. איך זה הגיוני בכלל?
עכשיו אני מדברת איתך על תמיד לא היה קשר. זה לא איזה גיל ההתבגרות.
ותמיד היה לי מחסור מטורף באהבה, כל הזמן רציתי עוד ועוד ועוד ועשיתי את זה בדרך של בעיות בבי"ס כדיי לקבל יחס,וזה לא עזר, זה גרם לי להרגיש עוד ועוד ועוד פגיעות..
ומה כבר רציתי?
רציתי אמא שאוהבת אותי וזהו. ולא קיבלתי.
בתחילת גיל ההתבגרות זה היה נוראי, לא הייתי מדברת איתה מילה, רק מתחצפת והולכת לישון בחדר.. לא שלום, לא בוקר טוב, לא ביי, כלום כלום כלום, וההורים שלי פשוט לא הבינו שאני במצוקה ואני צריכה אהבה, שיהיו איתי..
ככה נמשך המצב כמעט שנתיים..
ואז הלכתי לטיפול וחזרה לי השמחה, והצלחתי לעלות על הגל..
ועבדתי קשה נורא על הקשר שלנו, קשההה
וכל פעם מחדש היא סתרה לי בפנים, שוב הכל קרס לאותו מקום, זה התחיל מלהגיד בוקר טוב.. והמשיך ל"אמא, היה לנו ערב חברותי שלא היית בו והמורה אמרה לנו להגיד מחמאות לאמא שלנו אז רציתי להגיד לך ש.." ולחבק אותה..
אבל תקשיבי שעבדתי על זה שנים.
ועכשיו קרה נס.
תמיד היא ראתה אותי כמוזרה, היא הייתה מתעללת בי רגשית, וקרה נס, ובחודש וחצי האחרון היא פתאום מקשיבה לי, היא לא מתעלמת שאני מדברת איתה, היא איתי, היא היא לא רואה אותי מוזרה כמו שלפניי.
נשמה, זו עבודה קשה, ועם זה מידי קשה לך לכי למישהי.. באמת.
זה חשוב, זה חשוב מאודים. כדאי לך לנסות, כדאי לך להשקיעה בזה, אבל בלי להתייאש, כי גם עם הכל חוזר לאותו מקום זה בסדר, זה לא אותו מקום, כי כל מעשה שלך הוא מקדם , כל דבר שאת עושה משפיעה!
בהצלחה!!!!ממש.
וואו איזה קשה..
נגעת בי נשמה..
אולי תתחילי בלחשוב על אימא שלך כמה היא אוהבת אותך וכמה היא נותנת לך וכו (כמו שעושים עם אהבת ה'..)
ואל תדאגי לחתונה עד אז זה ישתפר בעז"ה!!
אולי זה גם קשור לגיל המדהים שלנו?…
בהצלחה לך אהובה❤❤
אוהבת אותך!
את בן אדם עם המון כוחות כי זה קשה….
אין לי עוד מה להגיד.
תשני את השם שלך דחוף!!!
כולי צמרמורת!!
אוף איזה קשה ועצוב?
אבל למה זה ככה? למה זה היגיע לעד כדי כך? אני אפילו לא מצליחה להבין איך את ומתמודדת עם כזה דבר, באמת שאת גיבורה.
לדעתי קשר טוב עם אמא זה דבר כמעט הכרחי. ואני בטוחה שאמא שלך מצטערת וכואב לה. בטוחה שכואב לה, הרי אמא תמיד אוהבת את ילדיה ואכפת לה מהם אפילו עם לא קל להבחין זאת. וקשר עם אמא זה לחיים, ולא רק כי צריכים אותה.
תנסי אולי לצאת מאזור הנחות שלך. לוותר קצת על המצפון שלך לרגע ולחשוב עליה, להראות אכפתיות כלפיה, קירוב ואהבה. אפילו עם זה קשה מאוד ולא אמיתי- בעז״ה זה יגיע יום שזה יבוא בטביעות.
אמא לא מושלמת. גם אם היינו רוצים שתהיה כך. אז תנסי להתמקד בדברים הטובים שלה, בנקודות הזכות שבה ותעריכי אותם.
ותזכרי שאת ההורים את לא יכולה לשנות. מה שאת כ ן יכולה לשנות זה הגישה שלך אליהם.
איך את לוקחת את הדברים בידיים ונלחמת על זה.
ואולי, אולי יעשה לך טוב עזרה מקצועית. (אומרת מכל הלב, באמת) כי יש דברים שאנחנו אולי לא מבחינים בהם, ואשת מקצוע באמת יכולה לעזור.
מאחלת לך הצלחה מכל הלב❤️
אוהבתת
אופפפ…
זה כזה אני…
לא סובלת שההורים שלי מחבקים/מנשקים אותי, מרגיש לי מלאכותי כזה… אבל עם חברות חופשי…
מניגידלך?
פשוט אינלי מה להגיד חוץ מהמילה הזדהות…
מהממת.
שיקפת אותי לגמרי.
אישי, באמצע טיפול ע"י פסיכולוגית.
דיברתי איתה על זה ידי הרבה.
לא יכולה לתת כלים מעשיים, אני בעצמי באמצע לפתור את הבעיה הזאת!
ממליצה בחום לטפל בזה..
מאחלת לך בהצלחה ענקית!!
הזוי… למה שלא תכתבי לה או פשוט תאזרי אומץ לפני שיהיה מאוחר ותראי שהיא במצב רוח טוב ותדברו על זה? תסבירי לה למה את פגועה. למה את לא מסוגלת. תגידי לה שאת רוצה לעשות שינוי. מקווה שזה יילך בעזרת ה
תקשיבי
אני מזדהה איתך ממש.
אצלי זה בדיוק אותו דבר.
ואני לא חושבת שאת צריכה לעשות הצגות
לא בשבילה ולא בשבילך.
כי זה משהו יותר עמוק… משהו יותר פנימי
שצריך לגעת בו.
וזה כואב
שורף
קשה
אבל צריך
אני חושבת שתשתפי משהי מבוגרת שאת סומכת עליה
היא תוכל לכוון אותך
איך
ומה
אבל בינתיים שולחת לך חיבוק ממש ממש חזק!!
כי את חזקה וגיבורה
ואני סומכת עליך שתצליחי!!
כי את תצליחי.
יאלעע איך שאני מזדהה ….