ללמוד הרבה, ובשטחיות, או מעט ולעומק?
האם כדאי ללמוד נושא בחסידות היטב מכל הכיוונים או ללמוד קצת מהרבה נושאים? מה דעתך, ומדוע?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
17 תגובות
זה ממש תלוי באופי
אני חפיפית אז לומדת הרבה ובשטחיות
כל אחת מה שמתאים לה
שמעתי פעם משפט יפה:" אינטלגנט זה מי שיודע מעט מכל דבר" ועוד אחד יפה:"דוקטורט(תזה) זה לדעת הכל על כמעט כלום"
מה שאת שואלת בעצם הוא על ההבדל בין עיון לבקיאות.
עיון זה להעמיק, זה נותן לך לחיות את הדברים ממש, ממלא באור ודלק למשך הרבה זמן. זה משפיע על הפעולות שלך בצורה מאוד משמעותית בגלל שכ"כ התעמקת.
בקיאות נותנת לך רוחב. כמו לשחות בנהר פיצי ואז בבת אחת לפרוץ לתוך ימה ענקית. זה נותן לך לעשות הקשרים בין שיחות שונות, מעצב לך דרך חיים בתת מודע, ולאט.
לדעתי צריך גם וגם. חברותא אחת בשבוע של לימוד בעיון, שיחה/ מאמר וללמוד במשך שנה שלימה, להתוועד על כל אות..
וחברותא אחת בשבוע שבה מריצים חומר. שמעתי שאחד המשפיעים אמר לבחורים פשוט לקרוא בעיניים את כל תורת מנחם. לא ללמוד, פשוט לקרוא.
השילוב של 2 הדברים האלה ביחד נותן לך גם מרחב שחייה וגם עומק לצלול בו.
לדעתי כל העניין זה ללמוד ולדעת. ולזכור ולהפנים באמת. לא חוכמה ללמוד פעם בשבוע שיחה כדי לעשות וי. אנחנו צריכות שיהיה לנו ידע. הבנה משלנו. לא לחיות כמו קופות ולעשות כמו תוכי.
אני מאמינה בלימוד מעמיק, כן, גם אם הוא איטי. בלימוד תורה אנחנו מתקשרים עם הקב"ה, אנחנו לא צריכים למהר לשום מקום. רק להבין את המעלה המיוחדת בהתקשרות הזאת שיש רק בלימוד תורה. ולעשות את זה הכי אמיתי שיש.
אני חושבת שלעומק.. ככה זה גם ישאר אצלך להרבה זמן.. ולא נושא שתשכחי אחרי יומיים של לימוד;)
לפי דעתי, קצת ולעומק…אבל זו דעתי ואולי זה בגלל האופי שלי שלא מוכן לי להניח משו שאני באמת רוצה ללמוד אותו להשאיר אותו פתוח כזה ולא למדתי אותו עד הסוף…קיצר אין לי ממש סיבה למה וזו דעתי:)
הי יקרה. שאלה טובה ומעניינת.
ראיתי פעם מכתב של הרבי לאחד שהתחיל ללמוד חסידות, והרבי מדריך אותו ללמוד לרוחב, כלומר הרבה ובאופן שטחי, כדי לקבל ידיעה ומושגים בנושאים רבים.
בהמשך אפשר להתעמק.
וכך אני אישית נוהגת
מעט לעומק. חב"ד דורשת פנימיות
האמת שבחיים לא כתבתי פה, רק קוראת לפעמים:)
בקשר ללימוד לעומק או בבקיאות – בהשגחה פרטית בדיוק אתמול ראיתי קטע מהרבי הרייצ שהוא אומר שחסידים צריכים לרכוש בקיאות בכמה שיותר ספרי חסידות (הוא מפרט שם לגבי ספרים מסויימים – לגמור תוך שבוע, עשרה ימים…) ולהקדיש זמן ללימוד בכל יום. את הלימוד לעומק הוא מציע לעשות על חשבון הזמן שמוקדש בדרך כלל לדברים בטלים… ויש הרבה;-)
להרחבה:-) ספר השיחות תש"ב שיחה לחג הסוכות…
חח לא הבנתי למה זה צריך להיות סותר..
בכללי אולי נושא שיותר מעניין אותך או קשה לך איתו תחקרי ותלמדי אותו לעומק
וחוצמיזה פשוט ללמוד הרבה. לעומק או בשיטחיות- תלוי בך, איך שמתאפשר לך.
רוזמרין, רק רוצה להעיר הערה קטנה-
הרבי גם אמר שהוראה שלו לאחד לאו דווקא תהיה אותה הוראה כמו לשני.
אז יש כמה דברים שהרבי אמר ואנחנו יודעים שכך נוהגים במקרה הזה, אבל לפעמים הרבי היה נותן הוראות הפוכות לאנשים בנושאים שונים.
זה נכון מאד מה שאתן אומרות שהוראה לאחד לא מחייבת את כולם,
אבל הרבי לא כתב את זה רק לאחד אלא זו הוראה שחוזרת על עצמה.
אבל לשים לב שהרבי מורה אותה לגבי תחילת הלימוד דווקא.
שאז לא צריכים להתעמק ולהבין כל פרט, אלא קודם לתפוס את הרעיון באופן כללי.
בהמשך, אחרי שתופסים, להתחיל לרדת לפרטים.
(ונראה לי שזה גם לגבי לימוד מעמיק סתם כך, כדאי ללמוד קודם פעם אחת במהירות בשביל מה הולך כאן ו׳מי נגד מי׳, ואחרי זה ללמוד שוב ולהבין את הפרטים.. ואז בפעם השניה יש הנאה מיוחדת).
שותפית-חבד דורשת פנימיות במעשים…לאו דווקא בלימוד..אולי זה גם אבל זה לא סותר גם לעומק וגם בכללי יותר
קיצר אין עניין ללמוד דווקא לעומק אפילו שזה לא מתאים כי חבד דורשת פנימיות. חבד דורשת פנימיות ושתדעי מה טוב לך ומה עוזר להתקדמות רוחנית. אם זה לעומק אז תלמדי לעומק ואם זה בכללי והרבה אז תלמדי ככה.
מאוחר יותר חשבתי עלזה שיש פה חתיכת פרדוקס..
אם אנחנו מסתכלים על המכתב ההוא שציטטתי ומקשיבים לו, אז בעצם אנחנו סותרים את עצמינו. כי אולי המכתב הזה גם לא מיועד אלינו;)
קיצר.. משו מסובך מדי.
וגם חשבתי על זה שבאמת אם שום דבר לא נוגע אלינו ואנחנו לא אמורים ללמוד מהמכתבים, אז למה באמת אני יושבת כל לילה וקוראת?
אגב.. אולי תעזרי לי, שאלתי את עצמי כמה פעמים.. ואולי לך תהיה תשובה. מה התוקף של מכתבים שאני קוראת לפני השינה? אני קוראת לפי הסדר..
מצד אחד, ברור שיש פה השגחה פרטית, כמו על כל דבר בעולם. מצד שני, כל דבר אני אמורה לשייך לחיים שלי? הרי, אני קוראת לפי הסדר.. אז ברור שאפגש בכל מיני מכתבים שאם היו יוצאים לי אחרי שכתבתי מכתב הייתי מתייחסת אליהם, אבל כשאני קוראת אותם ככה.. אני מרגישה שלא אמורה להיות פה הוראה חד משמעית.
אם ישלך משו להוסיף לי בעניין, אשמח:)
הי,
משום מה חזרתי לכאן שוב, ואני רואה שטוב שחזרתי;)
האמת שגם אני חשבתי על הפרדוקס הזה. זה בהחלט חתיכת פרדוקס..
אבל אולי בעצם צריך לחזור שניה אחורה.
והשאלה השניה שלך דווקא תעזור לפתור את הפרדוקס.
"למה לשבת ולקרוא כל לילה?.."
השאיפה של חסיד היא 'לכוון לרצון הרבי'. הלוואי שכל מעשה שלי יהיה כמו שהרבי רוצה. (הלוואי שהתגובה הזו אכן תהיה תגובה כמו שהרבי רוצה שאכתוב…).
כשקוראים הרבה מכתבים של הרבי, מתחילים לדעת 'מה הרבי רוצה', מתחילים לתרגל חשיבה כמו הרבי. זה כביכול 'להבין את הראש של הרבי', או במילים יפות זה נקרא: 'נעשים חושי התלמיד כחושי הרב'. מתחילים להבין איך הרבי תופס דברים, ואז כשנעמוד בעצמנו בכל מיני סיטואציות דומות, כבר נדע בערך מה הגישה של הרבי לנושא וזה יעזור לנו להחליט.
"מה התוקף של מכתבים שאני קוראת לפני השינה לפי הסדר?"
בעיני, ואני מדגישה הפעם שזה דווקא בעיני, כי יכול להיות שבעיני ההורים שלך זה אחרת, ואת צריכה ללכת לפיהם ולא לפי מה שאיזה דיני אנונימית כתבה באתר;)
בעיני התוקף שלהם זהה לתוקף של מה שאת מגדירה "מכתבים שיוצאים לי אחרי שכתבתי מכתב".
ואני אסביר: בעיני אין תוקף מיוחד למכתב שיצא לך דווקא רגע אחרי שכתבת.
ולמי כן יש תוקף מיוחד לדעתי? למכתב שאת מרגישה שהוא שלך. למכתב שאת מרגישה את ההשגחה הפרטית שבעניין. (זה יכול להיות שתרגישי איזה מגניב! בדיוק חשבתי על זה היום! איזה כיף שהרבי בדיוק מתייחס לזה! וזה יכול להיות בדיוק הפוך, שתרגישי שהמכתב הזה מציק לך. ואם הוא מציק יש בו איזה מסר בשבילך. לא סתם הוא מעצבן אותך).
בכללי, בד"כ לדעתי אין מסר חד משמעי במכתבים. תמיד צריך לצרף חשיבה עצמית/התייעצות עם המשפיעה/התייעצות עם ההורים וכו'.
מתי המסר של המכתב יותר מקבל משמעות ותוקף?
א. כאשר זה משהו שחוזר על עצמו במלא מכתבים, יודעים שזו דעת הרבי בעניין (לדוג: התייעצות עם שני רופאים).
ב. כאשר במכתב כתוב ביטויים כגון "ידועה דעתי", או שהרבי מבקש שיפרסמו את המכתב (ואז זה כבר לא מכתב פרטי למישהו אחד).
ג. מכתב כללי (מכתב שנשלח לכל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם).
ד. מסרים שעוד לפני שאת קוראת אותם ידוע לך שזה מה שהרבי רוצה. (לדוג: הוספה באהבת ישראל, הקפדה על חתת וכדו').
ה. דברים עם סיבה הגיונית. אבל זו נקודה קצת רגישה, כי ההגיון של כל אחד עובד אחרת;) (לדוג: הרבי כתב למישהו לא לעבור דירה בגלל שאשתו לא רוצה. אז אפשר ללמוד מכאן שאם האשה לא רוצה לעבור דירה, אז שאכן לא יעברו).
ואולי יש עוד דברים שנותנים תוקף מיוחד ושכחתי אותם כרגע… או שאני לא יודעת אותם:)
ועכשיו אפשר לפתור את הפרדוקס.
זה לא שבגלל שיש מכתב שבו הרבי אומר שלא ללמוד ממכתב פרטי של מישהו אחד, לכן לא נלמד.
אלא זה דבר שידוע עוד לפני כן, וזה גם דבר הגיוני, ובגלל שתי הסיבות האלה אנחנו יודעים שכך צריך לנהוג.
המכתב ההוא שצוטט לעיל, הוא רק נותן חיזוק למה שאנחנו כבר במילא יודעים.
בקיצור, מקווה שבכלל תחזרי לכאן ותקראי;)
ומקווה שאני לא מסבכת אותך,
ושוב אני אדגיש- אם ההורים שלך חושבים אחרת, אל תקשיבי לי!!!! ההורים הם הרבה הרבה לפני איזה ילדונת אנונימית שיושבת ומקלידה….
ועוד דבר, תודה שהושבת אותי לחשוב על כתיבה לרבי, תשובות וכו':)
ואגב, בליל שבת האחרון (אני כותבת במוצשק..) הרבי ענה לי באמצעות שני ספרים שונים, אחד אחרי השני. היתה לי שאלה שניקרה לי בראש כל היום, פתחתי לפני השינה אגרות קודש וזה ענה לי. צצה לי שאלה אחרת על מה שהיה כתוב שם, פתחתי 'ספר השליחות' ובום היתה לי תשובה.
זה היה מטורף.
הרגיש לי אושר:)
ברור שאני חוזרת לכאן
אני לא מפריכה שאלות לאויר ונעלמת, אני מחכה לתשובה.
השגחה פרטית לגמרי שחזרת לפה גם את;)
בקיצור.. אין משהו חד משמעי בכלל, זה הכל לפי ההרגשה..
מחפשת נוסחת קסם שתעזור לי לדעת מתי ואיך להתייחס למכתב. מסתבר שאין אחת כזו. חבל. אני אוהבת כללים.
ברעיון, אמא שלי אמרה לי פעם שאין למכתבים האלה לפני השינה תוקף, כי לא באמת ישבתי וכתבתי. אם אני רוצה באמת תשובה, זה צריך להיות רציני, לא מחפשים תשובה באגרות לפני השינה.. כמובן שלא בטוח שאקבל תשובה גם אם כתבתי.. אבל ברעיון, אם אני בכל זאת רוצה לנסות את זה, זו הדרך.
תודה לך על הסדר. גם אם אלו לא כללים ואני אצטרך תמיד להפעיל את שיקול דעתי.
למרות ש.. אם אני מפעילה את שיקול דעתי אם להתייחס למכתב או לא, אז מלכתחילה אני יכולה להחליט בעצמי. מה הטעם להסתכל בכלל במכתבים?
וואי ממש מסובך העניין. לא ברור בכלל..
מוזר מאד למה אני שואלת אותך כאילו שאני מכירה אותך ויודעת שיש לי על מי לסמוך..
ואולי.. אנחנו מכירות? יהיה מצחיק לגלות אתזה;)
מגניב שחזרת:)
הגעתי לכאן בשביל לראות אם חזרת;)
הרעיון הוא שהמכתבים עוזרים לך לנסות לכוון לרצון הרבי. זה מה שאני חושבת. הם לא מחליטים בשבילך, הם רק מנסים לעזור…
וכן, אני גם כן הייתי שמחה לתשובות ברורות מהרבי. אבל הקב"ה החליט שנהיה בתקופה כזו מוזרה שבה נצטרך לנסות לנחש לבד מה הרבי רוצה……
(אגב, גם לפני ג' תמוז הרבי לא תמיד ענה ברור. קחי דוגמא שאני עדיין לא מבינה איך היא אכן קרתה, אבל שמעתי אותה ממישהו שאני סומכת עליו אז כנראה שאכן כך היה: בכפר חב"ד יש 'תלמוד תורה' ו'חיידר אידיש', ולא ברור אם הרבי היה מרוצה מזה שיש שניים או לא. זה הזוי!! זה לא משהו שנוגע למישהו אחד. זה חיידר שלם. לומדים בו הרבה ילדים. יש הרבה הורים. יש צוות. והם לא יודעים בוודאות אם הרבי מרוצה מזה שקם חיידר אידיש או לא!).
בקיצור, הרבי לא לקח את הבחירה לאף אחד. השאיר לנו מקום לנסות לחשוב לבד…
ולגבי לסמוך, באופן כללי לא המצאתי את דעותיי לבד, אבל כמו שאמרתי, זה לא מחייב שדווקא הן הנכונות בשבילך.
ואם אנחנו מכירות זה יהיה באמת מצחיק;)
אבל עזבי, נראה לי שתינו מעדיפות להתחבא מאחורי האנונימיות:)
טויב
אינלי בעצם מה לחדש על מה שאמרת
אבל סתם נחמד לי לענות לך, כי גם אני הייתי רוצה שיענו לי. (אם את לא תעני עכשיו אני אבין ? די נגמר פה עלמה לדסקס).
אז תודה לך! שחזרת וענית וכו וכו
החכמת אותי (הוחכמתי?!)