אז ככה אנחנו נמצאות בימים אלו בימים ממש מיוחדים ג' תמוז י"ב וי"ג תמוז…
אני בתור בת חבדניקת עושה המון דברים שאין לי מושג בשביל מה אני צריכה אותם…
ורוב הפעמים שמדברים אצלינו בתיכון בבית ובכל מקום שלה יהיה על הרבי ועל ההתקשרות שלנו אליו…
אני בכלל לא מרגישה שייכת לכל הדברים האלה ובכלל לא מרגישה מקושרת לרבי כמו שבת חבדניקת צריכה להיות…
מצד אחד אני ככה ומצד שני ככה
כלפי חוץ הילדה הכי צדיקה שיש וכלפי פנים ההפך הגמור..
איך אפשר להרגיש שייכת בכל המצב הזה?
ועוד בפרט להתקשר שאני ניראת ככה…
ואיך אפשר להאמין?
כל עוד כל מה שאני עושה אני לא רואה בעיינים שלי
אני לא מאמינה …
איך אפשר עוד במצב הזה???
אשמח מאוד לתשובות אמיתיות מכולם ..
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
8 תגובות
דיייי אני מרגישה שכתבת אותי!!!
אבל אני מתכננת בעז"ה לדבר עם זה עם המשפיעה שלי…בנתיים עוד לא מצאנו זמן ששתינו יכולות לדבר;)
דבר ראשון תתעודדי, את לא היחידה, וצרת רבים חצי נחמה:)
ב"ה אנחנו בעידן שכל הזמן עושה מבצעים ויוזמות כל כך יפות, כך שלהרבה קל להתלהב ולהיות מלאות רגש לדברים שבקדושה, אבל אני פה כדי להזכיר שכולנו בסופו של דבר בדרגה די התחלתית לפי התניא.. והדרך ארוכה.
אז דבר שני את לא צריכה ליפול ברוחך. לדברים שאת עושה יש משמעות גם כשאת לא עושה את זה מתוך התלהבות והבנה, "ומתוך שלא לשמיה יבוא לשמיה".. או "אחר המעשים נמשכים הלבבות".. וכן הלאה..
ואם את רוצה בכל זאת לעשות שינוי מיידי, תנסי לקבוע זמן ללימוד לעומק על חב"ד, תצאי קצת מהבועה החבדית ותנסי לבחון אותה מהצד, כמתבוננת לא חבדית. אם תנסי ללכת על הכיוון הזה, יכול להיות שתגלי דברים בלימוד שלא היית מגלה אי פעם..
מקווה שירדת לסוף דעתי..
הלו,
מי אמר שצריך להרגיש?
זו אני. אני בדיוק כמוך. עושה ה-כ-ל ולא מרגישה כמעט כלום.
זו לא צביעות, זה לא שאת עושה משהו אחד ובלב מרגישה משהו אחר, זה היופי המקסים הזה של הדור שלנו, שאנחנו עושות הכל גם בלי להבין. ובלי להרגיש. ובלי ליהנות. את חושבת שכו-לן מרגישות חוץ ממך?
טעות.
אף אחת, או רוב הבנות, לא מרגישות באמת. שום רגש מדהים ומעורר לא ביקר אצלן. כולן עושות כי ככה וזהו. וזה מהמם! וזה מדהים! וזה שאת אלופה! ותדעי לך שאת מיוחדת! לעשות ככה בלי כלום. בלי להתחבר. בלי לדעת.
ויש שיחה יפהפייה שמובא בה הרעיון הזה, אם אני זוכרת נכון חלק ממנה – מדובר על השאלה הבאמת מעניינת – איך יכול להיות שלעתיד לבוא החזיר יהיה כשר?
והרבי מסביר שם בארוכה את המשמעות של סימני הטהרה ומה מסמל כל אחד, את הכוונה או את המעשה או משהו בסגנון, ומבאר שהיות שלחזיר יש רק 'מעשה' בלי 'כוונה' – הוא יוכל להיות כשר, בשונה מבעלי החיים שאינם טהורים האחרים, שלהם יש רק כוונה בלי מעשה. כי המעשה, בפועל הוא זה מה שמשנה.
אחרי המעשים נמשכים הלבבות
ו.. ללמוד הרבה חסידות וללכת להתוועדיות. "מה שהתוועדות חסידית יכולה לפעול.."
תראי שואלת יקרה ואהובה!
כדאי לך לקרוא את כל התגובה אני מאמינה שזה יעזור לך.
אני מרגישה שכתבת מה שאני מרגישה רק לא מצליחה לבטא..
תדעי לך דבר אחד – כל הטענות של "אני לא מספיק חב"דניקית" וכל הטענות של "אני לא מספיק מקושרת" ו"אני לא מספיק מאמינה" בקיצור כל מה שמוריד לך ת'מצב רוח –
זה נטו יצר הרע!!!!
זה לא את האמיתית!!!
תהיי בטוחה שהנפש האלוקית שלך לא תנסה לייאש אותך…
לכן ברור מאיפה זה מגיע.
פשוט אל תאמיני למחשבות האלו!!!
תתחילי להסתכל על דברים חיוביים שאת עושה ולרשום כל יום בפנקס קטן חמישה דברים לפחות שאת מפרגנת לעצמך (על מה התגברת? איך השקעת בעצמך? למי עזרת? וכו') ואת תראי שאת כן עושה דברים טובים.. (אני עושה את זה וזה ממש עוזר ללכת לישון עם חיוך..)
"אני לא מספיק" – זה טענה בדוקה של היצר הרע שתמיד מפילה אותנו,
לתהומות. וזה לא גורם לנו לעשות מעשים טובים יותר..
היצר הרע כל הזמן מחפש איך לגרום לנו להיות עצובים.. הוא אלוף בזה קיבל בזה תואר ודוקטורט…ואחת השיטות שלו זה להגיד לנו כמה אנחנו "לא מספיק"…. כמה מה שאנחנו עושים לא שווה כלום…
תזכרי שזאת מחשבה של נפש בהמית ואין לה שום קשר למי שאת באמת! את נשמה טהורה אלוקית ה' אוהב אותך מלא!!!
זה שיש לך מחשבה כזאת זה לא אומר שאת עצמך כזאת. המחשבות שלך זה לא את. גם הרגשות שלך זה לא את.
תדברי עם המחשבה (עד כמה שזה נשמע מצחיק) ותגידי לה: "קלטתי אותך! את מחשבה מנפש בהמית ואת מנסה להפיל אותי! אבל אני חלק אלוקה ממעל ממש נפש אלוקית מדהימה! ואני בוחרת שלא לזרום איתך… את יכולה להמשיך לדבר עד מחר אבל אני לא מאמינה לך!" משהו כזה בערך.. וזה עוזר!
ברגע שאת רק קולטת שאת -זה לא המחשבה שלך, זה הישג אדיר. כי אם את זה לא היא אז את יכולה לבחור להחליף אותה! את יכולה לבחור לחשוב משהו טוב!
ואם יש ספקות זה גם חלק מהחיים… אבל צריך לזכור שזה בא מהסטרא אחרא ואין בזה שום אמת כמו שכתוב בתניא (אולי טיפונת כי בשביל שהשקר יחזיק צריך קצת אמת)
מה שבטוח ספקות לא מגיעות מהנפש האלוקית.. יש לנו את הנפש הבהמית שדואגת להחדיר לנו ספקות כי היא לא רוצה שנתחבר לקדוש ברוך הוא היא רוצה שנבזבז את החיים על שטויות. (למרות שבאמת בפנימיות היא עושה את זה לא מרצונה אלא כי ה' אמר לה, כלומר באמת הרצון שלה-שלא נקשיב לה ונעשה ההפך)
גם אם את לא מספיק מרגישה מחוברת הנשמה שלך מחוברת אולי את לא מרגישה את זה אבל לא תמיד צריך להרגיש. אני-נדיר הפעמים שאני מרגישה משהו.
כשאת מרגישה זה בונוס.
ועוד משהו שחשוב לדעת, הבעיה היא שאנחנו מבזבזות את הרגשות על דברים אחרים – אוכל, הנאות גשמיות
ואז כמעט שלא נשאר לנו רגש לקדושה…
ואנחנו מתפלאות למה.
אנחנו מחליטות איפה להשקיע את הרגש שלנו. האם בדברים חולפים או בדברים נצחיים ואמיתיים.
וואו אני לא מאמינה שכתבתי את זה, בזכותך חיזקתי גם את עצמי…
מקווה שתרמתי לך:)
לא יודעת אם תרמת לשואלת,
אבל בהחלט תרמת לי!
תודה לך!!
וואו! משתדלת להיות חבדניקית את ממש אלופה! מצטרפת למי שכתבה לפני: לוידעת אם עזרת לשואלת אבל לי מאוד!!!!!!!!!!!!!
היי תודה לך על התשובה!
לי גם עזרת:)
והעלת לי סיפור ששמעתי ממש לאחרונה (המקור שלו נמצא בתורת מנחם תש"י. רוצות גם עמוד?;) עמוד 38): פעם נכנס יהודי לאדמו"ר הצ"צ והתלונן על זה שנופלים במחשבתו ספיקות באמונה. ושאל הצ"צ: ומה איכפת לך? והשיב : "רבי, אני יהודי!", ענה לו הצ"צ: "נו, זה סימן טוב"..
אז כן גם אם יש לנו ספיקות באמונה זה מראה שזה טוב, שיש לנו את האמונה:)