אני לא יודעת במדויק, אבל לדעתי אגרות קודש זה יותר בשביל לבקש ברכה/להודיע לרבי על מה שקורה לך, אבל לא תמיד תצא לך תשובה בנושא ששאלת/תשובה לא מפורטת מספיק.. משפיעה זה כדי להתייעץ איתה, ולקבל את התשובה של הרבי דרך הצינור שלו (המשפיעה) מקווה שמה שאמרתי הוא נכון.. (אם מישהי חושבת אחרת אני אשמח שתתקנו אותי.. כי גם אני רוצה לדעת ?)
אני חושב שהרבי רוצה שדבר ראשון נתייעץ אם המשפיעה, והיא יכולה להגיד לך לכתוב לרבי. (אגב, את שואלת באגרות קודש או את הרבי? סתם, נקודה למחשבה…) למה שלא תשאלי את השאלה הזאת את המשפיעה? 🙂
משפיעה- זה להתייעץ על התקדמות רוחנית ואישית. אגרות קודש- זה לדווח על התקדמות, לשאול שאלות, לדווח על כל צעד משמעותי בחיים. זה לדעתי החלוקה… ומשפיעה זה גם עזרה בהבנה של התשובות האגרות קודש:-) ותודה ששאלת כי זה גרם לי לנסח את דעתי על ההבדל:-) זה שאלה שאף פעם לא חשבתי עליה…
השאלה ששאלת היא גם שאלה למשפיעה שלך:-) אגרות קודש זה משו מדורי דורות, כשלא היה את מי לשאול, היו פותחים ספר קודש ומקבלים תשובות.. כדאי תמיד גם לכתוב לרבי (לרבי כותבים הכל! ) וגם להתייעץ עם המשפיעה. אפשר להגיד למשפיעה מה יצא לך באגרות קודש, היא תדע יותר ממך מה זה אומר.. שאלות מעשיות מה לעשות בעניין מסויים? כדאי תמיד לשאול משפיעה. לא מקבלים לבד החלטות לפי אגרות קודש. כי התשובה שהרבי כתב לאותו אדם הייתה במצב וסיטואציה מסוימת, כך שלא תמיד זה מקביל אליך.
אגרות קודש זה המצאה של אחד הרבנים החב"דיים ואני מעדיפה לא להזכיר כאן את שמו. אחרי הסתלקות אדמו"ר הריי"צ ולפני שהרבי קיבל הנשיאות אמר הרבי להניח את הפ"ן או המכתב על האוהל הקדוש והרבי ימצא את הדרך לענות. גם עכשו, הרבי יכול למצוא הרבה דרכים לענות וחבל להגביל דווקא באגרות קודש…. אגב, אני לגמרי לא מזלזלת, ואני דווקא כן מכניסה לפעמים לאגרות קודש, אבל מפריע לי היחס שנותנים לזה…
אני שמעתי שבתש"י הרבי אמר להרבה חסידים להכניס דף לספר המאמרים של האדמו"ר הריי"צ… כנראה שהיו גם אמירות כאלה וגם אמירות כאלה. אני ממש לא חושבת שלכתוב באגרות קודש זה מגביל את התשובות של הרבי… לא נראה לי שיש משהו בעולם שיכול להגביל את התשובות של הרבי. כשהרבי עונה תשובה, זה לגמרי לא משנה איך שאלת את השאלה או ביקשת ברכה… באיגרות, באוהל, או במחשבה. ואגב, קצת צרם לי שכתבת שאת האגרות קודש המציא רב מסוים… אף אחד לא "המציא" את האגרות קודש, אגרות קודש אלו מכתבים שהרבי כתב…
כמובן, צודקת. לא התכוונתי המציא את האגרות קודש. התכוונתי המציא את העניין של לכתוב לאגרות קודש. ומדובר באחד הרבנים של בית הדין החב"די בארץ. מדגישה, שתדעו שאני יודעת במי מדובר וגם אני הייתי בהלם כששמעתי את זה.
הי, הרב שהיה הראשון ליזום את הרעיון הזה לגמרי לא התכוון למה שהולך היום… הוא סך הכל אמר שבאגרות קודש אפשר לראות את השקפת הרבי על עניינים פרטיים, ואחרי ג' תמוז יש חשיבות גדולה יותר לקריאה/לימוד באגרות קודש. הוא ממש לא התכוון לרמות שזה התפתח אליהם…
צודקת לגמרי!! אני איתך… אין בעיה להכניס לאגרות ולחשוב שאולי בהשגחה פרטית יצא מכתב שנוגע אלייך. אבל לא להפוך את זה ל'מטרה'… עדיף בנוסף לאגרות, לשלוח לאוהל והרבי בטוח ימצא דרך לענות!
את המשפיעה את יכולה לשאול שאלות שאת צריכה אליהן ממש תשובה ברורה מה לעשות, כמו אם מתאים שתשימי לק. ובאגרות קודש אפשר יותר לשאול שאלות כלליות כאלה, שאת פחות צריכה תשובה ברורה ממש.. ככה נראה לי.. אני לא נקראת"מקור מוסמך"..
את המשפיעה שואלים הכל. באגרות קודש או בספר קודש אחר של הרבי (תורת מנחם\ספר מכתבים של הרבי ועוד..) שמים את הפנים, ויש מצב שיש שם תשובה\עניין שאת יכולה לקחת אלייך בקשר למכתב\דוח\פנ שכתבת אבל זה לא בטוח ולא סופי הכל כי לרעבע יש עוד דרכים לענות וזה לא הדרך היחידה שלו…כמובן אם יש שאלה ואת לא בטוחה אם זה נוגע אלייך או לא תשאלי את המשפיעה\אבא\אמא הם בטוח יוכלו לעזור לך ושמים את הפנים בספר קודש של הרבי כי זה המנהג וזה עד כמובן שמישהו מגיע ל770.. סליחה אם אני נחרצת כאן יותר מידי אבל בדעה הזאת יש הרבה הקצנה ל2 הצדדים ולדעתי צריך לקחת את הדרך של האמצע..
את המשפיעה צריך לשאול הכל! ואת הרבי עוד יותר! מבחניתי לפחות, הרבי הוא שלב קודם המשפיעה (תאמתי שלא תמיד הולך לי ולא תמיד מצליחה אבל ברעיון כן) ואם לא אז אחרי לעדכן\לשאול (פחות לשאול תאמת…יותר לעדכן..) מה המשפיעה אמרה וכזה
המשפיעה מכירה אותך,את החסרנות המעלות, את הדברים שקשה לך בהם את האופי שלך,מה מתאים לך וכו…את המשפיעה את שואלת שאלות דיי 'אישיות' כאלו שהתשובה שלהם תתאים בול לך! ובדכ גם לא לאפחד אחר לרבי את כותבת פנ/דוח ומכתב..אגב זה 3 דברים שונים!! לרבי את כותבת ה כ ל ! זה מקל ברמותת ולא על הכל תדברי עם המשפיעה… משפיעה זה יותר בקטע רוחני אבל רבי זה בכל הקטעים…פשוט הכל! אני אישית דבר ראשון כותבת באגרות ואחכ מבינה את המכתב לעומק עם המשפיעה…
זה העניין שהמשפיעה היא צינור של הרבי, ובדיוק לכן אם תשאלי את הרבי הכל, אז גם את המשפיעה תשאלי הכל כי היא זו שיכולה להביא לך את הדרך של הרבי ישר אלייך והכי בטוח בלי פרשניות..
לא ממש מדוייק… במבוא לאגרות קודש כרך י"ב (עמוד 16 למעונינות..) יש השוואה בין אגרות קודש לתניא, שאחרי שאדמור הזקן הפסיק לקבל ליחידות פרטית הוא כתב בהקדמה לתניא שבספר זה הוא כתב את כל התשובות לכל השאלות וכך אנשים לא יצטרכו להתאמץ להכנס ליחידות וימצאו תשובות לשאלותיהם בתניא. הכותב של המבוא אמר שמעין זה ניתן לומר על האגרות קודש-שאחרי שהרבי הפסיק לקבל ליחידויות פרטיות (בעקבות ריבוי החסידים) האדם יוכל לקרוא ולמצוא את דעתו של הרבי בנושא על ידי אגרות קודש. דרך אגב, הרבי הגיה את המבוא, מה שאומר שהרבי אישר לומר את הדברים האלו. בנוסף, המנהג לפתוח בספר קודש כדי לדעת מה לעשות הוא מנהג שקיים הרבה לפני ששהיו האגרות של הרבי.
"המצאה"? אאוץ', צורם. הרב הזה בסכ נהג אחרי ג' תמוז לפתוח את האגרות, שהיה קיים הספר מכתבים, בכל יום. ושם לב שהרבה מאוד פעמים המכתבים שהוא מקבל עונים לו על הרבה שאלות/מחשבות/ערעורים.. הפער שבין זה להמצאה. הקשר?
בנות אני ממש בהלם! אותו רב בסך הכל עורר את המנהג הקדום מתרדמתו לאחר כ"ז אדר…. למנהג יש מקורות קדומים הרבה יותר! נראה לכן שחסידים סתם ממציאים דברים?! אני מעתיקה לכן מחבדפדיה: "מקורות המנהג בכללות ניתן לחלק את המנהג לכתיבה לרבי – כלומר הכנסת פ"נ, דו"חות ובשורות טובות ובקשת ברכה, וכן קבלת מענה מהרבי – ההתייחסות לתשובה במקום שנפתח כתשובה מהרבי.
חסידים מביאים מקורות שונים, בהם ניתן לראות אפשרות של שימוש בספרי הרבי כדי לכתוב לו, וכן שימוש בספרים כדי לקבל מענה:
כתיבה לרבי באמצעות הספר לגבי הכנסת פדיון נפש, כותב הרבי שיש לצייר תמונת הנשיא ולהכניס את המכתב לספריו:
י.png יקרא כל אחד פ"נ (כמובן בחגירת אבנט). אלו שזכו להכנס ליחידות, או על כל פנים לראות את פני כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ – יצייר עצמו, בעת קריאת הפ"נ, כאלו עומד לפניו. להניח הפ"נ אחר כך בין דפי מאמר, קונטרס וכו' של תורת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. ולשלחו (אם באפשרי – בו ביום) על מנת לקראותו על ציון שלו. י.png – אגרות קודש כרך ד' אגרת תתפה דבר דומה נמצא בספר 'לשמע אוזן' של הרב שניאור זלמן דוכמן בשם אדמו"ר הרש"ב: "כאשר קורה משהו אצל יהודי, יש בכוחו של כל יהודי לפתוח את ספר התניא ולומר: רבי, עזרו לי!". – ומוסיף – כנראה, שלכן נהוג להכניס פדיון לתוך ספר התניא[2].
כמו כן, לגבי מקרה בו זקוקים לברכה, נאמר שיש בכוחו של יהודי לפתוח את ספר התניא ולומר 'רבי עזרו לי'[3].
קבלת תשובה באמצעות הספר מובא בשולחן ערוך[4] שניתן לפתוח ספר קודש, ולראות התוכן הנפתח כסימן להצלחה. המנהג מוסכם על כל נושאי כלי השו"ע, ומובא בשיחת הרבי כמנהג שנתקבל:
י.png וכידוע המנהג דכמה וכמה מישראל, הן גדולי ישראל, והן אנשים פשוטים, וכן נשים – שלפני עשיית פעולה מסויימת, פותחים ספר קדוש, ומסתכלים במקום שנפתח הספר ונפל מבט-עין לראשונה (שלא במכוון, שהרי, רצו לראות היכן יפתח על פי ההשגחה [ה]עליונה), ועל פי זה החליטו בנוגע לפועל, ולדוגמה: כשנפתח להם בפסוק "פתח תפתח", או "שמח תשמח", וכיוצא בזה, היה להם "סימן מלמעלה" שתהיה הצלחה רבה בדבר שעומדים לעשות, או שהבינו על פי הסימן שיש להמנע מעשיית הדבר, או לדחותו לאחר זמן, וכיוצא בזה י.png – התוועדויות תשמ"ט חלק א' עמוד 309 אמנם, בהמשך השיחה מבהיר הרבי, שהפתיחה הינה רק לדברי חולין, ולא בעניינים השייכים לקדושה, בהם יש לשאול רב.
כמו כן, באגרת קודש מפורטת ששלח הרבי ליהודי שכתב שפתח את ספר התנ"ך ותפסו את תשומת ליבו שני פסוקים, הסביר הרבי את הנהגה זו ושנכונה היא. וזו לשון קודשו:
"במכתבך אתה שואל איזו משמעות עשויה להיות עבורך בשני פסוקים בספר משלי (ח, ו-ז) אשר תפסו את תשומת ליבך כאשר פתחת את התנ"ך "באקראי". אתה כמובן צודק בהנחתך שיש מסר מיוחד עבורך בקטע זה. למעשה כפי שאתה בוודאי יודע, 'תורה' בכלל פירושה 'הוראה', והיא ניתנת ככזאת לא רק לעמנו ככלל, אלא לכל יהודי בפרט. זוהי אחת הסיבות לכך שבמתן תורה, ה' פתח בכך שדיבר בעצמו בגוף שני יחיד – "אנכי ה' אלוקיך וכפי שחז"ל מספרים לנו, הנשמות של כל בני ישראל, כולל אלה של כל הדורות בעתיד, היו נוכחות במתן תורה. בוודאי כשחושבים על כך שהפסוקים הנ"ל מציגים עצמם בפניך באופן כה משמעותי ובזמן סגולה, כפי שאתה מתאר במכתבך – ברור שזה מציין מסר ברור, משום שכל דבר הוא בהשגחה פרטית. יתירה מזו, הבעל שם טוב מזכיר לנו שכל דבר שיהודי רואה או שומע מכיל מסר עבורו בעבודת השם"[5].
בהמשכה של האגרת מבאר הרבי באריכות מהי התשובה וההוראה הטמונה בפסוקים שנגלו לעיני השואל בעת פתיחת הספר, וכיצד עליו ליישם הוראה זו בחייו ועבודתו.
כמו כן, באחת השיחות אומר הרבי[6] שכאשר יהודי קורא איגרת מהרבי, הרי נהיה הוא "קריינא דאיגרתא" (-מקריא, מכריז האיגרת) ועליו השליחות לקיים הכתוב בה.
ג. מלבד כל הנ"ל, הרבי מתייחס למנהגים שנתפשטו בעם ישראל כמנהגי קודש. ושאלת שאלות בכל התחומים הינה מנהג שנתקבל."
מוזמנות לקרוא את כל זה? ולהבין שאנחנו לא ממציאים סתם!
28 תגובות
וואליעהה איזה שאלההה
חחחח
הי,
מי לקחה לי את השם?
סורי, סתם שם שעלה לי לראש. לאותו שנייה
לא אשתמש בו יותר
הכל טוב!!!
תודה?
אני לא יודעת במדויק, אבל לדעתי אגרות קודש זה יותר בשביל לבקש ברכה/להודיע לרבי על מה שקורה לך, אבל לא תמיד תצא לך תשובה בנושא ששאלת/תשובה לא מפורטת מספיק..
משפיעה זה כדי להתייעץ איתה, ולקבל את התשובה של הרבי דרך הצינור שלו (המשפיעה)
מקווה שמה שאמרתי הוא נכון.. (אם מישהי חושבת אחרת אני אשמח שתתקנו אותי.. כי גם אני רוצה לדעת ?)
אני חושב שהרבי רוצה שדבר ראשון נתייעץ אם המשפיעה, והיא יכולה להגיד לך לכתוב לרבי. (אגב, את שואלת באגרות קודש או את הרבי? סתם, נקודה למחשבה…)
למה שלא תשאלי את השאלה הזאת את המשפיעה? 🙂
לא שואלים אגרות קודש;)
מה שאני שמעתי זה שעם משפיעה מתייעצים, ומהרבי מבקשים ברכה
משפיעה- זה להתייעץ על התקדמות רוחנית ואישית.
אגרות קודש- זה לדווח על התקדמות, לשאול שאלות, לדווח על כל צעד משמעותי בחיים.
זה לדעתי החלוקה…
ומשפיעה זה גם עזרה בהבנה של התשובות האגרות קודש:-)
ותודה ששאלת כי זה גרם לי לנסח את דעתי על ההבדל:-) זה שאלה שאף פעם לא חשבתי עליה…
תכתבי לרבי ותקראי את התשובה עם המשפיעה.
אם את רוצה את יכולה גם לשאול את המשפיעה אם לכתוב לרבי.
השאלה ששאלת היא גם שאלה למשפיעה שלך:-)
אגרות קודש זה משו מדורי דורות, כשלא היה את מי לשאול, היו פותחים ספר קודש ומקבלים תשובות.. כדאי תמיד גם לכתוב לרבי (לרבי כותבים הכל! ) וגם להתייעץ עם המשפיעה. אפשר להגיד למשפיעה מה יצא לך באגרות קודש, היא תדע יותר ממך מה זה אומר.. שאלות מעשיות מה לעשות בעניין מסויים? כדאי תמיד לשאול משפיעה. לא מקבלים לבד החלטות לפי אגרות קודש. כי התשובה שהרבי כתב לאותו אדם הייתה במצב וסיטואציה מסוימת, כך שלא תמיד זה מקביל אליך.
אגרות קודש זה המצאה של אחד הרבנים החב"דיים ואני מעדיפה לא להזכיר כאן את שמו.
אחרי הסתלקות אדמו"ר הריי"צ ולפני שהרבי קיבל הנשיאות אמר הרבי להניח את הפ"ן או המכתב על האוהל הקדוש והרבי ימצא את הדרך לענות.
גם עכשו, הרבי יכול למצוא הרבה דרכים לענות וחבל להגביל דווקא באגרות קודש….
אגב, אני לגמרי לא מזלזלת, ואני דווקא כן מכניסה לפעמים לאגרות קודש, אבל מפריע לי היחס שנותנים לזה…
מעניין אותי תאמתי מי זה הרב..
בדיוק!!! אני גם חושבת כך
אני שמעתי שבתש"י הרבי אמר להרבה חסידים להכניס דף לספר המאמרים של האדמו"ר הריי"צ… כנראה שהיו גם אמירות כאלה וגם אמירות כאלה.
אני ממש לא חושבת שלכתוב באגרות קודש זה מגביל את התשובות של הרבי… לא נראה לי שיש משהו בעולם שיכול להגביל את התשובות של הרבי. כשהרבי עונה תשובה, זה לגמרי לא משנה איך שאלת את השאלה או ביקשת ברכה… באיגרות, באוהל, או במחשבה.
ואגב, קצת צרם לי שכתבת שאת האגרות קודש המציא רב מסוים… אף אחד לא "המציא" את האגרות קודש, אגרות קודש אלו מכתבים שהרבי כתב…
כמובן, צודקת.
לא התכוונתי המציא את האגרות קודש.
התכוונתי המציא את העניין של לכתוב לאגרות קודש.
ומדובר באחד הרבנים של בית הדין החב"די בארץ.
מדגישה, שתדעו שאני יודעת במי מדובר וגם אני הייתי בהלם כששמעתי את זה.
הי, הרב שהיה הראשון ליזום את הרעיון הזה לגמרי לא התכוון למה שהולך היום…
הוא סך הכל אמר שבאגרות קודש אפשר לראות את השקפת הרבי על עניינים פרטיים, ואחרי ג' תמוז יש חשיבות גדולה יותר לקריאה/לימוד באגרות קודש.
הוא ממש לא התכוון לרמות שזה התפתח אליהם…
צודקת לגמרי!! אני איתך… אין בעיה להכניס לאגרות ולחשוב שאולי בהשגחה פרטית יצא מכתב שנוגע אלייך. אבל לא להפוך את זה ל'מטרה'… עדיף בנוסף לאגרות, לשלוח לאוהל והרבי בטוח ימצא דרך לענות!
את המשפיעה את יכולה לשאול שאלות שאת צריכה אליהן ממש תשובה ברורה מה לעשות, כמו אם מתאים שתשימי לק.
ובאגרות קודש אפשר יותר לשאול שאלות כלליות כאלה, שאת פחות צריכה תשובה ברורה ממש..
ככה נראה לי..
אני לא נקראת"מקור מוסמך"..
את המשפיעה שואלים הכל. באגרות קודש או בספר קודש אחר של הרבי (תורת מנחם\ספר מכתבים של הרבי ועוד..) שמים את הפנים, ויש מצב שיש שם תשובה\עניין שאת יכולה לקחת אלייך בקשר למכתב\דוח\פנ שכתבת אבל זה לא בטוח ולא סופי הכל כי לרעבע יש עוד דרכים לענות וזה לא הדרך היחידה שלו…כמובן אם יש שאלה ואת לא בטוחה אם זה נוגע אלייך או לא תשאלי את המשפיעה\אבא\אמא הם בטוח יוכלו לעזור לך
ושמים את הפנים בספר קודש של הרבי כי זה המנהג וזה עד כמובן שמישהו מגיע ל770..
סליחה אם אני נחרצת כאן יותר מידי אבל בדעה הזאת יש הרבה הקצנה ל2 הצדדים ולדעתי צריך לקחת את הדרך של האמצע..
את המשפיעה צריך לשאול הכל! ואת הרבי עוד יותר!
מבחניתי לפחות, הרבי הוא שלב קודם המשפיעה (תאמתי שלא תמיד הולך לי ולא תמיד מצליחה אבל ברעיון כן) ואם לא אז אחרי לעדכן\לשאול (פחות לשאול תאמת…יותר לעדכן..) מה המשפיעה אמרה וכזה
הרבי בעצמו אמר לחסיד שבא להתייעץ איתו בעניין מסוים שילך וישאל את המשפיע שלו!
המשפיעה מכירה אותך,את החסרנות המעלות, את הדברים שקשה לך בהם את האופי שלך,מה מתאים לך וכו…את המשפיעה את שואלת שאלות דיי 'אישיות' כאלו שהתשובה שלהם תתאים בול לך! ובדכ גם לא לאפחד אחר
לרבי את כותבת פנ/דוח ומכתב..אגב זה 3 דברים שונים!!
לרבי את כותבת ה כ ל !
זה מקל ברמותת ולא על הכל תדברי עם המשפיעה…
משפיעה זה יותר בקטע רוחני אבל רבי זה בכל הקטעים…פשוט הכל!
אני אישית דבר ראשון כותבת באגרות ואחכ מבינה את המכתב לעומק עם המשפיעה…
זה העניין שהמשפיעה היא צינור של הרבי, ובדיוק לכן אם תשאלי את הרבי הכל, אז גם את המשפיעה תשאלי הכל כי היא זו שיכולה להביא לך את הדרך של הרבי ישר אלייך והכי בטוח בלי פרשניות..
לא ממש מדוייק… במבוא לאגרות קודש כרך י"ב (עמוד 16 למעונינות..) יש השוואה בין אגרות קודש לתניא, שאחרי שאדמור הזקן הפסיק לקבל ליחידות פרטית הוא כתב בהקדמה לתניא שבספר זה הוא כתב את כל התשובות לכל השאלות וכך אנשים לא יצטרכו להתאמץ להכנס ליחידות וימצאו תשובות לשאלותיהם בתניא. הכותב של המבוא אמר שמעין זה ניתן לומר על האגרות קודש-שאחרי שהרבי הפסיק לקבל ליחידויות פרטיות (בעקבות ריבוי החסידים) האדם יוכל לקרוא ולמצוא את דעתו של הרבי בנושא על ידי אגרות קודש. דרך אגב, הרבי הגיה את המבוא, מה שאומר שהרבי אישר לומר את הדברים האלו.
בנוסף, המנהג לפתוח בספר קודש כדי לדעת מה לעשות הוא מנהג שקיים הרבה לפני ששהיו האגרות של הרבי.
ולחובבות הגימטריות-"אגרות קודש" בגימטריה "השגחה פרטית"..
"המצאה"?
אאוץ', צורם.
הרב הזה בסכ נהג אחרי ג' תמוז
לפתוח את האגרות, שהיה קיים הספר מכתבים, בכל יום.
ושם לב שהרבה מאוד פעמים המכתבים שהוא מקבל עונים לו על הרבה שאלות/מחשבות/ערעורים..
הפער שבין זה להמצאה.
הקשר?
בנות אני ממש בהלם! אותו רב בסך הכל עורר את המנהג הקדום מתרדמתו לאחר כ"ז אדר…. למנהג יש מקורות קדומים הרבה יותר! נראה לכן שחסידים סתם ממציאים דברים?! אני מעתיקה לכן מחבדפדיה:
"מקורות המנהג
בכללות ניתן לחלק את המנהג לכתיבה לרבי – כלומר הכנסת פ"נ, דו"חות ובשורות טובות ובקשת ברכה, וכן קבלת מענה מהרבי – ההתייחסות לתשובה במקום שנפתח כתשובה מהרבי.
חסידים מביאים מקורות שונים, בהם ניתן לראות אפשרות של שימוש בספרי הרבי כדי לכתוב לו, וכן שימוש בספרים כדי לקבל מענה:
כתיבה לרבי באמצעות הספר
לגבי הכנסת פדיון נפש, כותב הרבי שיש לצייר תמונת הנשיא ולהכניס את המכתב לספריו:
י.png יקרא כל אחד פ"נ (כמובן בחגירת אבנט). אלו שזכו להכנס ליחידות, או על כל פנים לראות את פני כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ – יצייר עצמו, בעת קריאת הפ"נ, כאלו עומד לפניו. להניח הפ"נ אחר כך בין דפי מאמר, קונטרס וכו' של תורת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. ולשלחו (אם באפשרי – בו ביום) על מנת לקראותו על ציון שלו. י.png
– אגרות קודש כרך ד' אגרת תתפה
דבר דומה נמצא בספר 'לשמע אוזן' של הרב שניאור זלמן דוכמן בשם אדמו"ר הרש"ב: "כאשר קורה משהו אצל יהודי, יש בכוחו של כל יהודי לפתוח את ספר התניא ולומר: רבי, עזרו לי!". – ומוסיף – כנראה, שלכן נהוג להכניס פדיון לתוך ספר התניא[2].
כמו כן, לגבי מקרה בו זקוקים לברכה, נאמר שיש בכוחו של יהודי לפתוח את ספר התניא ולומר 'רבי עזרו לי'[3].
קבלת תשובה באמצעות הספר
מובא בשולחן ערוך[4] שניתן לפתוח ספר קודש, ולראות התוכן הנפתח כסימן להצלחה. המנהג מוסכם על כל נושאי כלי השו"ע, ומובא בשיחת הרבי כמנהג שנתקבל:
י.png וכידוע המנהג דכמה וכמה מישראל, הן גדולי ישראל, והן אנשים פשוטים, וכן נשים – שלפני עשיית פעולה מסויימת, פותחים ספר קדוש, ומסתכלים במקום שנפתח הספר ונפל מבט-עין לראשונה (שלא במכוון, שהרי, רצו לראות היכן יפתח על פי ההשגחה [ה]עליונה), ועל פי זה החליטו בנוגע לפועל, ולדוגמה: כשנפתח להם בפסוק "פתח תפתח", או "שמח תשמח", וכיוצא בזה, היה להם "סימן מלמעלה" שתהיה הצלחה רבה בדבר שעומדים לעשות, או שהבינו על פי הסימן שיש להמנע מעשיית הדבר, או לדחותו לאחר זמן, וכיוצא בזה י.png
– התוועדויות תשמ"ט חלק א' עמוד 309
אמנם, בהמשך השיחה מבהיר הרבי, שהפתיחה הינה רק לדברי חולין, ולא בעניינים השייכים לקדושה, בהם יש לשאול רב.
כמו כן, באגרת קודש מפורטת ששלח הרבי ליהודי שכתב שפתח את ספר התנ"ך ותפסו את תשומת ליבו שני פסוקים, הסביר הרבי את הנהגה זו ושנכונה היא. וזו לשון קודשו:
"במכתבך אתה שואל איזו משמעות עשויה להיות עבורך בשני פסוקים בספר משלי (ח, ו-ז) אשר תפסו את תשומת ליבך כאשר פתחת את התנ"ך "באקראי". אתה כמובן צודק בהנחתך שיש מסר מיוחד עבורך בקטע זה. למעשה כפי שאתה בוודאי יודע, 'תורה' בכלל פירושה 'הוראה', והיא ניתנת ככזאת לא רק לעמנו ככלל, אלא לכל יהודי בפרט. זוהי אחת הסיבות לכך שבמתן תורה, ה' פתח בכך שדיבר בעצמו בגוף שני יחיד – "אנכי ה' אלוקיך וכפי שחז"ל מספרים לנו, הנשמות של כל בני ישראל, כולל אלה של כל הדורות בעתיד, היו נוכחות במתן תורה. בוודאי כשחושבים על כך שהפסוקים הנ"ל מציגים עצמם בפניך באופן כה משמעותי ובזמן סגולה, כפי שאתה מתאר במכתבך – ברור שזה מציין מסר ברור, משום שכל דבר הוא בהשגחה פרטית. יתירה מזו, הבעל שם טוב מזכיר לנו שכל דבר שיהודי רואה או שומע מכיל מסר עבורו בעבודת השם"[5].
בהמשכה של האגרת מבאר הרבי באריכות מהי התשובה וההוראה הטמונה בפסוקים שנגלו לעיני השואל בעת פתיחת הספר, וכיצד עליו ליישם הוראה זו בחייו ועבודתו.
כמו כן, באחת השיחות אומר הרבי[6] שכאשר יהודי קורא איגרת מהרבי, הרי נהיה הוא "קריינא דאיגרתא" (-מקריא, מכריז האיגרת) ועליו השליחות לקיים הכתוב בה.
ג. מלבד כל הנ"ל, הרבי מתייחס למנהגים שנתפשטו בעם ישראל כמנהגי קודש. ושאלת שאלות בכל התחומים הינה מנהג שנתקבל."
מוזמנות לקרוא את כל זה? ולהבין שאנחנו לא ממציאים סתם!