כשכואב, עמוק בפנים.
*"אני מבקש אישור לתוכנית חלופית. אני חוזר, מבקש אישור לתוכנית חלופית".
"תחתוך דרך השדות", משיב לו קול מאופק מעבר לקו, עוקב במעגל סגור אחר מסלול הנסיעה שלהם. "אני משער שהם לא יתכוננו לסטייה מהכביש. וברירה, אין לך".
"הם זורקים עלינו אבנים", רועי נושך שפה.
"הג'יפ משוריין". הוא מעודד אותו בקור רוח. מתורגל במצבי חירום, בחילוץ מתוך התופת.
"מסתבר שהם כן חשבו על זה", רועי לוחש אל תוך המכשיר, חיוור. "אנחנו זקוקים לתגבורת".
"אני אקפיץ את ג'יהאד, הוא יארגן הפגנה בכיכר העיר, ישלהב את ההמונים. תפרסס".
"מה???"
"תעשה פרסה".
"אתה נורמלי?"
"לא מתיימר. תקשיב למה שאמרתי לך, השעון דוהר קדימה באופן זוועתי, רועי".
"לאן לנסוע?" היד שלו יציבה על ההגה. "הם חוסמים אותנו מכל הצדדים".
"לכיכר הכפר", הוא מתעלם מחצי המשפט השני.
"מטורף!"
"זו האופציה היחידה שלכם לצאת בחיים".
פאוד מביט קדימה בעיניים קרועות, פעם ראשונה שאני מודה על חלונות אטומים. הוא מעיף מבט מוטרד לעבר שירה ואורי. הם לא מבינים שאנחנו בדרך ללינץ בטוח. רייצ'ל נתונה בהלם קרב.
"מה אתה מתכנן לעשות?" פאוד מפנה לעבר רועי מבט מהיר.
"לא יודע", הוא מסנן בשפתיים חשוקות. "אני בסך הכל פועל על פי ההוראות".
פאוד עוצם עיניים בליאות. תן לה' להוביל את העניינים. אתה לא מנהל כלום, בטח שלא את היד המסתורית שמנחה את הדרך המטורפת הזו.
"רועי", הקול מעבר לקו מתעורר לחיים. "תן לחיות האלו להוביל אותך".
רועי מקשיב, מבין שהמצב לא מאפשר התחכמויות. הוא מהבהב פעמיים באורות גבוהים.
נכנע.
רכב אחד מתחיל לדהור, רכב שני. הם מסמנים להם להיכנס לשיירה. רועי ממלמל משהו בחרדה, נכנס. שני רכבים מצטרפים מאחורה.
אנחנו מוקפים.
הכבישים מתפתלים, צרים.
פאוד משעין ראש על זגוגית החלון, קר. "יהיה בסדר רייצ'ל".
"אחרי שנמות", היא קפואה, יותר מקרח בסיביר. הרבה יותר. "אחרי המוות תמיד טוב. השאלה היא, כמה יסורים נעבור בדרך אל הטוב הזה".
"תחשבי חיובי".
"לא יכולה", הראש שלה הולם בפראות. היא רואה מולם את הכיכר. ג'יהאד עומד שם, באמצע, צורח בערבית מוות ליהוד. קורא לג'יהאד, כמה סמלי. רייצ'ל מתחילה לרעוד בחוסר שליטה. "אני רואה שחור בעיניים".
"קחי את זה, תבלעי". רינה דוחפת לה ליד כדור קטן.
היא נוטלת אותו, מפוחדת.
הם שורפים דגלי ישראל, פאוד אדיש. הם זורקים בקבוקי תבערה. חיות פרא. ולמרות שאמרתי לרייצ'ל לחשוב חיובי. אני לא מאמין אפילו לעצמי.
הם יהרגו אותנו אין סוף פעמים, כי אצלם הכל אפשרי. גם למות בפעם המאה ולגלות אחרי דקה שאתה חי, לרוע המזל.
הם גודשים את הכיכר, עשרות. הזרם האנושי נחצה לשניים, אבנים נזרקות על הג'יפ, הוא מזדעזע.
"הסקוואט!" ג'יהאד צועק על הצעירים הנלהבים. "הפורעים הגיעו".
—
"מסוקים", החלטי.
"מסוקים?" פקפוק קל.
"הם הסתבכו עד העצם, אנחנו צריכים חילוץ מהיר ואקטיבי".
"אז למה לא השארתם אותם בשדות? אני לא מצליח להבין את דרך החשיבה שלכם. החילוץ היה יכול להיות קל יותר, בהרבה".
"השדות", הוא מגחך. "תמים שלי. אתה ידעת שהטמינו להם שם מוקשים? הייתה לי ברירה? לא. אתה חושב שרציתי להחזיר אותם לתוככי הכפר הנוראי הזה? גם לא. המצב לא ברור, ירון. אני צריך הסחה. תעלו מסוקים לאוויר, עכשיו".
"אנחנו צריכים אישור מגבוה", הוא מתחמק.
"יש לך, ממני".
"זה לא מספיק".
"תקשיב לי ותקשיב לי טוב", הוא יורה לתוך הנייד בפקעת עצבים. "אם אתה לא רוצה לינץ בכותרות מחר בבוקר, תעלה שני מסוקים, עכשיו".
"אני מצטער", ירון שקול. "אין לי אישור".
עופר חורק שיניים באימה, מעולם לא אהבתי היררכיה. "אני אעיר את הרמטכ"ל".
***
"התעוררתי", יסמין יושבת על המיטה. לא מסתכלת עליו.
"את יכולה לחזור לישון", העיניים שלו משוטטות בנייד. הוא גם לא מסתכל עליה.
"אני לא רוצה".
"טוב, כרצונך". חמדן מושך כתף. "ישנת שלוש שעות. איך את מרגישה?"
"אותו דבר".
"בטוחה?"
"בעצם, לא, אני רוצה עוד יותר שנלך לבקר את ההורים שלך. התליון, חשוב לי".
"אנחנו לא יוצאים".
"אבל אמרת שנצא כשאהיה כשירה!" יסמין מוחה. "ישנתי, בדיוק כמו שרצית".
"אמרתי שנתדיין על העניין".
"?"
"אנחנו מתדיינים, את לא שמה לב".
"זה לא דיון". אלפי מרבי רגליים מדגדגים לה את מערכת העצבים, מתגרים בה.
"מצטער. מנקודת המבט שלי, זה בהחלט מה שזה".
"אתה יכול להוציא את העיניים מהטלפון?"
"לא".
"אני אצא מהחלון".
"יש סורגים".
"אז אנסר אותם".
"אין לך מסור".
יסמין נושפת, זעם מפעפע בה. "חמדן!"
"מה?" הוא מרים גבה באדישות.
"מה פשר ההתנהגות הלא מובנת שלך?"
אה, את לא אמורה להבין דברים שלא התבקשת. "אני מתנהג כרגיל".
"פפפ". היא מוציאה אוויר, מתרוממת. "להתראות".
הוא אפילו לא עונה.
יסמין יוצאת מהחדר. 'נור', היא שולחת הודעה. 'אני רוצה לבוא להיפגש איתך, מצטערת שלא הגעתי לפגישה הקודמת. סיפור ארוך, אספר לך בהזדמנות. אבל כרגע אני תקועה בבית'.
'תקועה?' הבועה קופצת לאחר שבריר שנייה.
'חמדן נעל את הדלת, אין לי מפתח'.
'למה?' פעימות הלב של נור מעלות קצב, מפוחדות. ה', בבקשה, שלא תעבור את מה שאני עברתי.
'אני לא מצליחה להבין'.
'את רוצה שאנסה להגיע אליך? איפה את גרה בדיוק?'
'אני רוצה, אני-'
"את לא רוצה", היד של חמדן אוחזת בטלפון שלה בחוזקה, מושכת אותו.
יסמין מנסה להתנגד.
"תעזבי", העיניים שלו קרח, ומאכולת אש בהן.
"זה שלי".
"אה, באמת? לא ידעתי".
יסמין נושכת שפה, מרגישה שהנייד נמשך ממנה בכוח.
"תעזבי", הוא חוזר על עצמו.
היא שומטת.
"תודה".
"זה לא בסדר מה שאתה עושה, לא מוסרי".
"תגדירי מוסרי".
יסמין פותחת פה, סוגרת. "עכשיו גם אסור לי להיפגש עם חברות שלי?"
"אסור", הוא קובע. "עד שלא תדברי עם אח שלך".
"מה הקשר?"
חמדן מתעלם מהשאלה, "תרחיקי אותו, הוא עלוקה. חופר במקומות שלא צריך".
"בשביל לדבר איתו, אני צריכה את הנייד", היא פולטת בציניות.
"תקבלי אותו, עוד שעה. כשתרגעי".
"אז מה אעשה בינתיים?" היא נואשת.
"תכיני ארוחת ערב?"
מעולה. הפכתי לשפחה, מריונטה. לא שייך יותר טוב מזה.
לא ידעתי שבומרנג זה דבר כואב.
—
"תזכור מה עומד על הפרק", חוסיין לא מתרגש, לוחש בקרירות. "כרגע היחסים בין חמדן ליסמין מצוינים, חבל יהיה לקלקל אותם".
כי עד עכשיו, הם נהנו ביחד,
בהחלט.
—
תמיד אמרתי שזוגיות לא נמדדת מהרגעים היפים שעברנו ביחד. אלא להפך, היא מתחזקת הודות לקשיים.
אבל למען ה', למה אנחנו מכניסים את עצמנו לניסיונות שאין לנו מושג איך נצא מהם? למה למסור את עצמי בשביל האחר, אם הוא לא נותן לי דבר, ויותר מכך, מזלזל בי?
אנחנו לא במאה השבע עשרה. אני לא עבד, ולא סמרטוט. אני בן אדם. אז תן לי להרגיש את טעם החופש, לא את טעם הכאב.
כן, אפילו שזו אשמתי.
א. ח.
***
"אתה שאלת מי אני", האיש מפציע שוב בשבוע הבא, מתיישב לידו.
שמשי מהנהן. "אתה הומלס?" הוא לא כולא את הסקרנות שלו.
"שאלה קצת חסרת טקט", חיוך נעים משתכן על פניו.
שמשי מסמיק, "סליחה".
"זה בסדר ילד", הוא מתיישב לידו. קובי אישר לו כניסה, ערך איתו הכרות. גם המנהל הסכים. "איך קוראים לך?"
"שמשי, אני בן חמש עשרה. ואתה?"
"אופק, שלושים ושתיים".
"אני אף פעם לא ראיתי אותך כאן, באזור הזה".
"אני חדש", השפתיים שלו מתעקמות. "העיפו אותי מהבית הקודם".
"בית?"
"רחוב", הוא מניף יד בביטול. "לא משנה, זה אותו דבר. מבחינתי, חד הם".
"למה העיפו אותך?" שמשי מרחם עליו.
"אמרו שאני פגע סביבתי", אופק שקט, "שאם הומלסים ישנים ברחוב, זה מוריד את רמת היוקרה שלו בעשרות אחוזים. אבל זה בסדר, הם צודקים".
"אתה יודע שפת הסימנים טוב", הוא מסמן פתאום ללא קשר.
"למדתי".
"תוך שבוע? זה קצת".
"זה יותר מדי. אני יכול לשאול אותך שאלה?"
"בטח", שמשי נועץ בו עיניים מהופנטות. זה הומלס, והוא אמיתי. וואו.
"אתה אילם מלידה?"
"לא", המבט שלו מתעמם פתאום. "מגיל שלוש עשרה".
"איך זה קרה?" הוא רך, משדר אמפתיה, והכלה. מי הבן אדם שאמר שהומלסים הם לא נורמליים? הוא טעה.
"אני, אח שלי… לא משנה", שמשי מתחרט.
"זה כואב לך?" אופק משנה שאלה, זהיר. לא לדרוך על פצע שהוא אפילו לא יודע מה הוא.
"מאוד".
"סיפרת למישהו?"
"לא ממש. לפעמים, קצת". אפילו קובי לא יודע את כל הסיפור.
"זה לא טוב לשמור בפנים. צריך לנקז את הלב, לנקות אותו".
שמשי מגרד את השולחן, הידיים שלו לא מסמנות דבר.
"זה לא בריא", הוא ממשיך. "תשתף את אבא, את אמא, אולי אח גדול?"
"הם יודעים", התנועות שלו נוקשות פתאום.
"אתה רוצה שנעזוב את הנושא הזה בצד?"
"אני-" שמשי נועץ בו מבט מבולבל. "לא יודע", אולי באמת הגיע הזמן לדבר, להוציא כעס. אבל למי אספר, להומלס הזה שאני מכיר אולי חצי שעה?
למה לא? השאלה מכה בו. ואחרי זה תהיה שה תמים, תנאם בפאתוס שהומלסים הם בני אדם. למרות, שבעצם, גם אתה נרתע מהם.
"אם אתה לא רוצה, אין צורך", אופק מרגיע. "אני לא הגעתי להכביד עליך, יותר בשביל ללמד אותך כמה טקטיקות בכדורגל".
שמשי מחייך, חיוך רועד. "תודה".
—
"אני חושב שזה בסדר".
"חושב?"
"מבטיח שזה יתקדם הלאה על הצד הטוב ביותר".
"סומך עליך, עליו. אל תאכזבו אותי".
"אנחנו לא".
***
"תה?"
"לא".
"קפה?"
"לא".
"שוקו?"
"לא".
"מים?"
"אני לא רוצה כלום".
יוני נועץ מבט מהורהר באורי. שוכח ממנו ומהכאב שלו, מתמקד בו. רגיל בכך. "מה קרה לך?"
"מי אמר שקרה משהו?" הוא מניח עליו עיניים, בוחן בחשדנות.
"ליוותי אותך אל השוטרים לפגישה, יצאת משם. ומאז, אתה לא אתה". ואין צורך שתדע שגם אני לא הייתי כאן, ולא הייתי אני.
"מחר שבת", אורי משנה נושא.
"ואז?"
"אתה נשאר כאן".
יוני מחמיץ מבט, "תודה על התזכורת".
"זה טוב", הוא קובע. לא שם לב לפנים ההלומות של יוני. "זה טוב שתשאר כאן, ואני אשאר איתך. מאיר לא ידע, הוא ילך לחפש אותי בבית. אני לא אהיה שם, וזהו. הוא לא יוכל לשאול שאלות חטטניות כל כך".
"מה הוא שאל אותך?"
"זה חטטני", אורי עונה בתגובה.
יוני מגחך. "חזרת לעצמך".
"בערך", אורי לוקח חפיסת צ'יפס, נוחת לידו. "רוצה לבוא איתי לביקורת אצל הדוקטור? מבטיח לספר לך הכל בדרך".
"מבטיח?" יוני מעביר לק על חתיכת צ'יפס אחת, מלוח.
"כן, בעזרת ה' ".
"אז אני מסכים. בתנאי שאתה מספר לי הכל, אבל הכל", הוא מזהיר אותו. "בלי התחכמויות".
"בסדר", אורי מגלגל עיניים. "רק לפני כן, אנחנו צריכים לצאת מכאן בלי שמאיר יראה. כי אחרת, הוא פשוט יחזיר אותי לחקירה הנוראית שלו. זה עינוי, אני אומר לך".
יוני צוחק. "פשוט מאוד, בפעם הבאה תלמד אותו לקח, כמו שאתה יודע".
"זו הבעיה", הוא ממלמל. "כבר לימדתי. עכשיו, אני בורח מהעונש".
***
רייצ'ל מסתכלת עליהן, מרגישה שהלב שלה הופך לתופי פם פם. ושוט מכה בהם.
מיכל ורוני.
היא מעבירה מבט נבוך לשי, הוא מחזיר לה באחד מעודד. חלי מתחבאת מאחוריה.
"הן אחיות שלך", ר'ייצל לוחשת לה באוזן. חורגות. "לכי אליהן".
חלי מתקדמת בפסיעה אחת, מבוישת.
הן בשתיים, "אנחנו לא בולעות אנשים", מיכל צוחקת. רוני מחייכת.
העיניים של חלי זוהרות, "אתן תהיו במקום שירה", היא קופצת. "שירה הלכה, אז התפללתי לה' חזק חזק, והוא החזיר לי אותה. כפול שתיים".
מיכל צוחקת עוד יותר, מרימה אותה, "חכמה קטנה שכמוך".
חלי בתגובה מעניקה לה חיבוק, הגומות הקטנות שלה מעמיקות. "רוצה פסיפלורה?"
ר'ייצל קומצת אגרופים בכוח. היא לא חכמה, בכלל לא. שירה לא הלכה, והן לא שירה.
שירה כאן, תמיד.
ופסיפלורה, היא הפרי הבלעדי שלה.
הוא לא שלהן, וגם לא יהיה.
©כל הזכויות שמורות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
177 תגובות
אעעע זה מושלםם!!!
אוףף אני שונאת את חמדןןן איך שהוא מתעלל בשירה???
מה את רוצה? הוא קוף
משום מה אני מגלגלת עיניים עכשיו.
מעניין למה
נעשה על זה מחקר?
משום מה, זה גורם לי להיאנח בקול.
לפעמים, בדגש, אנשים צריכים סדרת חינוך רצינית.
אוממ
לעשות מחקר גם על למה זה גורם לך להיאנח ועוד בקול?
את יודעת מה שאת אומרת על סדרת החינוך לא חדש, אני מכירה אחת כזו היא צריכה בדחיפות.
קוראים לה במבי משהו
וזה את אומרת בגלל שעוד לא חונכת עד הסוף.
אבל אני לא דואגת זו עוד יקרה?
אם את לא דואגת זה ממש מדאיג
אני יודעת ?
וואי פעם הבאה תזהרי, כי כמעט נחנקתי עכשיו.
באמת?
אני שוקלת אם להאמין לך וללכת לבדוק מה שלומך.
תוצאה: אני לא מאמינה. סדרת החינוך בעינה עומדת.
אם זאת התעללות…
אבל כן, היא יותר נפשית מאשר פיזית.
תודה 3>
למה?
הוא מתעלל בה ממש נחמד
נשמע רע
אבל הוא לא כ-זה מגעיל
כלומר יש לו לאן להתדרדר עוד
בואו, שזה בכלל לא נקרא התעללות (יחסית, יחסית).
הוא מעודן מאוד.
אין אין אין משוגעת ממך.
באמת שאין.
אני מצטמררת מהכתיבה שלך,פשוט.
את יצירתית ברמות קשות.
אוהבת נורא.
❤️
יש, מחמאה ענקית!
אני לא יצירתית כמו שאני הזויה לפעמים (אימוגי צוחק).
אוהבת מלא בחזרה 3>
שירה כאן, תמיד.
ופסיפלורה, היא הפרי הבלעדי שלה.
הוא לא שלהן, וגם לא יהיה.- אהבתי
פרק יפה
חחח תאמת שאחר כך גם היה כתוב כל הזכויות שמורות והתבלבלתי לרגע??
זה המשפט שמוריד לקרקע המציאות.
מה, לא טוב? (אימוגי תמים).
במבוש, לא תיקנת??
פסיפלורה זה נקבה כמדומני…
לא, אני פדחנית.
חכי, אחרי הפדיחה הזאת אני כנראה כבר לא אשכח את זה לעולם חחח
תודה 🙂
הגיגית תמיד אני אוהבת את הדגש שלך על משפטים מסוימים.
אהבתי!
פרק נוסף יפה שמצטרף לעשרים ושישה אחיו ויוצר כאן את אחד הדברים היפים ביותר…!
תודה, במבי!
העונג כולו שלי, שין.
ותודה, תודה, תודה. את מתוקה.
ואווו
כל פעם אני נפעמת מחדש כמה כשרון יש לבן אדם אחד!!
זה היה פרק מהמם!
התפתחויות, בהמון סיטואציות, זה יפה!!
תמשיכי במבי!
תודה:)
אני מובכת.
תודה כוכבה, מהממת.
שמחה לשמוע שהסיפור לא דורך באותו מקום ומתקדם, בשביל לדעת את זה צריך עין חיצונית.
אמן ואמן.
אמאאא ואיי זה פשוט מושלםםם
תודה אגם 3>
אוהוהו חמדן!!
איזה פרק אדיר,
חייבת לציין שיחסית לבעל ערבי הוא מאוד מתון כרגע.
נקווה בשביל יסמין שזה יישאר ככה.
תודה s.h.i.e.l.d.
שמחה לבשר לך שלעת עתה הוא מתון (לעת עתה. נא לא לתפוס אותי על המילה).
שמחה לשמוע שרק לעת עתה.
הסיפור היה די אמין וריאליסטי עד לנקודה הזו, תמשיכי כך!
די?
בואי נשמע מה לא היה די.
ואני אשתדל להמשיך כך, בשילוב של לא להמשיך כך.
משמע, קצת אקשן לא יזיק לו.
אקשן תמיד מתקבל בברכה.
לכי על זה
רק לברכת הדרך ממך חיכתי.
תודה? אני באמת צריכה את זה.
מושלםםםם!!!
תודה במבי??
בכייף!
אם כייף לכן לקרוא, כייף לי לכתוב 🙂
אמאלה זה היה וואו אין לי מה לומר.
עזבי אתזה שהסיפור עצמו הזוי ברמות,
את כותבת סוחף קשותת!
והקטעים בין יסמין לחמדן בכלל מטריפיםםם
אייסוש!!!
אני אעזוב, אני אתמקד (לפי ההוראות שלך) ואני שמחה לשמוע שהוא סוחף.
מנסה לעשות אותו כזה, ואם אני מצליחה… ב"ה.
תודהה 🙂
פרק יפהפה
היום אני בלי הרבה מילים, אז זה התקציב;)
❤️❤️
תקציב של לבבות זה תקציב מכובד (אימוגי מעריך. יש כזה?)
תודה!
יש
במיוחד שהאימוגי נמצאים במילים..
בכיף
מחכה להמשך❤️
אימוגי מילים יותר יפה, נכון? 🙂
תודה, את פשוט חמודה.
במבייי איזה מהמםםם!! הכי אהבתי את הקטע בין חמדן ליסמיןןן דיי הוא רעעע איכסס שונאת אותו!! וגם הקטע של הבריחההה איזה אקשןן! אוף אני במתחחח!! כתבת מוששללםםם! כרגיל:) מחכה לפרק הבאאא
רע, רע.
לכי תביני בנפש אנשים…
יאיי, אני אוהבת אקשן מתח וכו. אגב שגם הקטע הראשון היה אמור להיות מודגש, ומשום מה התפקשש בעלייה לאתר. לא נורא…
תודה!!!
איזה פרק מושלםם
והקטע הזה?
"זה לא בסדר מה שאתה עושה, לא מוסרי".
"תגדירי מוסרי".
היא באמת חושבת לדבר עם חמדן על מוסריות?!
ואהבתי במיוחד את הסוף!!
תודה פרפרית!
היא מנסה, היא נואשת. לא חושבת שהיגיון ידבר אליה כרגע…
סבבה…
למרות שנראה שהיגיון לא מדבר אליה אף פעם
את כאילו מכירה אותה במצבה הרגיל שאת אומרת את זה?
אני מכירה אותה!
ואני אומרת שהיא חכמה מאוד.
קצת סבלנות?
לחיות בכפר ערבי מבחירה נראה לך הגיוני?
האמת שכן.
אחרי שתביני למה היא עשתה את זה…
לא מצדיקה אותה, מבינה אותה.
טוב אז תני לי להבין נראה אחר כך אם צדקת.
במבי זה מדהים.
היה כיף לקרוא. פשוט.
דגל!
תודה מהממת שכמוך.
ולי כייף לקרוא את התגובות החמות שלך כל פעם מחדש 🙂
ואו מפרק לפרק זה יותר יפה
מוסיף והולך כבית הלל (אימוגי קורץ).
סתם, ב"ה כפול אלף. הכל ממנו.
מממממהההמממוש
עלי והצליחי
עד שקלטתי את הפואנטה.
חזק!
תודה, אמן 🙂
איזה פרק,אלוקים!!
הקטעים של יסמין וחמדן כתובים כל כך יפה,
כאב לי בשביל יסמין,ממש הרגשתי שם.
וגם הסיפור של הבריחה שלהם מהכפר,לאיזה מתח מטורף הכנסת אותנו.
אהבתי מאוד ?
Harry,
מדהימה שכמוך.
שמחה שהצלחת להרגיש שם, מראה לי שהצלחתי להעביר טוב את מה שאני רוצה.
ואני חובבת אקשן מושבעת (אקשן במידה) תאלצו להתמודד איתי…
תודה 3>
פרק מהמם, מסביר הרבה דברים, מוכשרת!
יש, תודה!
האמת שכן, מעכשיו הפרקים מתחילים לנוע יותר מהר אני חושבת…
אעאעאעאעעאעאעעע!!!
אין לי מה להגיב, סורי.
לפעמים גם אעאעאע זו תגובה מביעה.
יותר מכל תגובה אחרת.
מפליא, נכון?
אגב במבי, לא הבטחת משהו בקשר לקלישאה של בעל – ערבי – תמיד – נחמד – בהתחלה – ואחר כך – מתעלל?!
הוו,
את רוצה את החינוך שעשיתי לאיוונאן???
לא כדאי לך.
אני הבטחתי ואני מקיימת. לא לדאוג, לא לדאוג.
ותמיד לזכור שיש דרך שלישית. חשוב.
סתם לכל המתערמות על הקלישאתיות
איך את רוצה שהיא תעשה את זה?
כאילו בעל ערבי מתעלל בהתחלה ואח"כ נחמד?
או בעל ערבי תמיד נחמד?
או בעל ערבי תמיד מתעלל?
או בעל ערבי שהתגיר?
ואגב תני לי רשימה של חמש ספרים חרדים שכתבו על הנושא הזה
לא יודעת מה אני רוצה שהיא תעשה, ושתהיי בטוחה שזו לא האופציה היחידה.
למיטב ידיעתי אין ספרים חרדים כאלה, אבל סיפורים יש, ובכל הסיפורים זה ככה, אני מחכה כבר לטוויסט חדש בעלילה.
מה לעשות, יד לאחים כותבים סיפורים אמתיים.
בדיוק.
מדובר בסיפורים אמיתיים. אין חיה כזאת ערבים טובים… התגובה של הגיגית טובה.
כדי להוציא את חמדן בסדר הייתי צריכה משהו אחר. כי בואו, בהיגיון ישר, אין ערבי בסדר. עשיו שונא ליעקב, לצערינו.
מהרגע הראשון אהבתי את חמדן.
מותר לי, נכון?
שָׁאַבָאב ודְּהַקִיוֹן.
ברורר! מצטרפתת
תזכירי לי לנזוף בך ביום מן הימים.
?
טוב הגננת
מותר, מותר.
יש בו בהחלט משהו חמוד.
מחילה, עוד לא הגעתי לרמה שאני מבינה ערבית. תרגום יש?
צעיר וחכם.
?
לייק על השם.
ופדהאל לא צריך פרצוף עצוב. הכל בסדר?
זה היה פרצוף סגי נהור כמוב שנאמר…
ממ? השם הוא לא צעיר וחכם, שתהיי בריאה. שבאב ודהקיון זה צעיר וחכם. התכוונתי לחמדן.
משמעות השם שלי? זה כבר סיפור ארוךך,
בקצרה, זה אומר משהו כמו:
שה' יהיה איתך.
אמן.
אוי, אני לא רצינית. אני צוחקת כאן.
אוקי כנראה שאיבדתי את זה. אגב, לפעמים הוא חכם יותר מדי.
אגב של האגב אהבתי את השם שלך, הפעם האמיתי.
אוי את מתעללת טוב.
טוב מאוד.
מצוין.
אהה האכזריות נוטפת זה פרק ככ מרגש, כמה רוע יש בסיפור הלז.
נפשי מתענגת על תאור מעלליו של חמדן, ונשמתי עולצת בקרבה למשמע סבלו של שמשי.
אח, כמה מסכנים האנשים..
המשיכי כך במבי!
דלגי מעל הטוב כמו עופר, ורוצי באכזריות כמו צבי.
כמו שנאמר: "אני צבי כהן, השכן מלמעלה, לא להרעיש בין שתיים לארבע"
כמו שנאמר..
אופס, ירושלמית?
אם הייתי אמורה להבין… לא קיבלתי אפילו עובר 🙂
למה כמו שנאמר זה ירושלמי?
לפחות זה לא התעללות של מכות, גם משהו.
ונחמד לי שאת מתענגת, זה כייף לי.
רק שאצל ערבים לא תקף הכלל הנ"ל. נאלץ להתמודד בלעדיו.
אגב, שיר בספרות? (אימוגי חושב).
דייי
זה היה מושלםםם
ישבתי מרותקת ברמותת
ועם כל שורה נהייתי ותר ויותר במתחח
בקושי חיכתי משבוע שעבר לפרק הזהה!!
איך אני יחכה עכשיו עוד שבועעע ??
הוא היה מותחח ברמוותתתת
יאיי הוא היהה פשוטט יפההה
אין מילים, איןן!!?
והכתיבה שלך היא אחת היפותת!!
(יותר מהרבה סופרות)
צדפית, מהממת אחת.
תודה, פשוט כייף לי לקרוא את התגובה שלך!
ואל תדאגי, שבוע עובר מהר. רק התחיל החופש והוא עוד שנייה נגמר 🙁 ככה זה בהרגשה שלי לכל הפחות… אז לזה, אין לך מה לדאוג (אימוגי קורץ).
אמהלהה במבי
את מטורפתת!
למה חמדן הזה עושה את זה ליסמיןןןן
למההה??????????
אוףף
מחכה כבר לפרק הבאא
משוגעת עליךך
תאמיני לי, יש לו סיבה.
תנו קצת אמון בבן אדם 🙂
שוקולד, את פשוט מתוקה מתוקה. שתדעי את זה.
אמאאאאאא שלמות
קראתי עכשיו את כל הפרקים הקודמים
במבי את כותבת מטריף
פשוט התמגנטתי למסך?
במבושש
את גורמת פה נזק לאנושות!
מסך מוחק תאים במוח…
אם אני אתנצל מכל הלב זה יעזור?
שום דבר לא יעזור.
אולי אם תפסיקי לשתות קולה כדי לא לגרום נזק לכליות בזה שתתייבשי ?
אני בכלל לא אוהבת קולה!
תגידי, את בטוחה שאת מישהי מוכרת??
כן אני בטוחה.
תאמצי קצת את האימוג'י שלך ??
אממ,
אני אעשה את עצמי כאילו הבנתי.
יוו יש לי כבר יותר מחזקה של בנות שקראו את הכל מהתחלה, יש לזה קיום.
זהו, אני מרוגשת 🙂
תודה מנגו!!!
הזכות לעשות כאן לייק.
גדולה
פרח, את כל כך חמודה.
הסוף שלך הצחיק אותי וריגש אותי ביחד.
ואייי את מתורפת יאלההה פרק אבה מהרר אני במתח
בעז"ה גם הפרק הבא יגיע, אל דאגה. הוא כבר כתוב 🙂
במביייייי
מה אנחנו שומעות כאןןןןןןןןן
תעלי אותו זריזזזזזזזז
באמת את עוד תגרמי כאן להתקפי לבבב
אולי תעלי יותר מפעם בשבוע??
את פשוט מושלמתתתת❤❤❤
גם הפרק שאחרי הבא כתוב, וגם זה שאחריו וכו??
המערכת לא תרשה, אני מפחדת להתעסק איתה?
בראוניז, המתיקות שלך…
ואין את מתורפת יש לך עתיד!!!!!!!!!!!!!!…………
כל שנשאר לי להגיד זה: אמן.
באמת.
אממאאא חמדן לך לעזאזללל
אוףף יסמין תברחי ממנו כבררר
במביי את כותבת מושלםםםם (שימי לב שזה חוזר על עצמו מתגובה לתגובה חח..)
למה לזרוק אותו לעזאזלל? מה הוא שעיר המשתלח? הוא ממש ממש לא.
הוא גם די חמוד, אם יורשה שלי.
אם זה חוזר על עצמו, זה לא נורא. העיקר שאת אוהבת 3>
#קראתי#
והפעם לא ניכנסתי לפרק עד שעשיתי ש.ב!
??
הכי אהבתי את הקראתי, את יודעת לעשות על זה וי. אין, אני מתמוגגת.
עשית ש.ב? חכי, אני עוד אבדוק אותם.
וואו, אחלה דמות יצרת לחמדן.
נכון? ידעתי.
אבל היי, לא לכעוס. הוא בסדר, הוא באמת בסדר.
תסמכי עלי.
למה לכעוס? נהניתי מכל משפט שלו.
יש לי תחושה שחמדן מארגן משהו, זאת אומרת הוא שונה מאיך שהוא נשמע..אני צודקת?
בטח צודקת!
כבר אמרתי את זה מיליון פעמים ואף אחת לא מאמינה לי?
אממאאא מזה הסיפור הזהההה
לפעמים אני שואלת את עצמי את אותה השאלה בדיוק.. (אימוגי עם יד על המצח).
יפה, יפה, יפה כל כךך.
יוו אני לא מדמיינת שהגבת לי.
יוזבד! איזה כייף, תודה?
אעע במבי התגובות שלי עד כדי כך חשובות? לא דמיינתי
המון פעמים אני רוצה להגיב ולא, לא מוצאת מילים ?
תמיד תמיד קוראת. אין סיכוי שאני מפספסת את הדבר היפה הזה.
ואני ממש ממש אשתדל למצוא את המילים בפעמים הבאות, זה כל כך מגיע לך.
בטח שחשובות,
יוזבד את מדי מתוקה, בשביל שהן לא יהיו חשובות.
את מהממת 3>
שלום לך במבילה!!!
אז מה שלומך?
1. אהבתי שיסמין סוף סוף הגיונית ושיש לה מחשבות נורמטיביות של אדם רגיל.
2. מעניין הסיפור בריחה שלם ועוד יותר מעניין למה זה קשור לצבא.
3.יוני חצוף ביותר!!! ואורי צדיק לעת עתה איך שהוא נחמד אליו.
4. ומעניין לראות את רייצ'ל מרגישה כאלו רגשות חזקים על שירה כי כאילו היא כזאת.. לא יודעת. בכל מקרה, אהבותי!!
שלומי מצוין ב"ה, ומה איתך?
1. כשלוחצים בן אדם לקיר הוא מתעורר…
2. תודה!
3. דווקא לא הייתי מגדירה את יוני כחצוף.
4. דווקא מעניין אותי. היא כזאת מה?
היא כאילו היתה קצת מנותקת כזו, פחדנית טיפה. אף פעם לא היתה החלטית כזו בנוגע ליחס שלה לשירה
האמת, זה נכון.
האופי שלה קצת לא ברור. אבל חכי, עוד נבין את גם את זה 🙂
וואי במבי מהמםםםםם
עזבי שלא הבנתי כלום ? אבל הייתי מרותקת!
תודה!!!
והיי היי לא טוב לי שלא הבנת כלום?
אני כל כך משתדלת לא לעשות מדי מעורפל חחח
מדהים, תודה רבה.
כל הקטעים הקטנים שבין הנקודות אני אמורה להבין אותם?
את אומנית
בכייף?
את אמורה להבין אותם בקריאה שנייה?
זה מהמםםם
אני חושבת שחלי חצופה שהיא מוכנה להחליף את שירה!
אבל זה הסיפור שלך אז תעשי מה שבא לך 😉
אוף מה שירה אשמה במה שאורי עושה?
טוב שירה מעוללת את הצרות לעצמה אז לא אסנגר עליה (למרות שזה בדיוק מה שעשיתי הרגע..)
בהצלחה במלאכת הקודש לכתוב עוד פרקים כאלו בכישרון עצום שירווה את צימאון האומה! ❤
אני חושבת שהיא פשוט נואשת לאחות…
למה היא אשמה? כי איפה שהוא אורי ושירה חד הם ומה שהם עושים משפיע אחד על השני.
אמן מקושרת?
קודם כל הסיפור פשוט מרתק וסוחף!
מחכה כל שבוע בצפיה 🙂
לבסוף רק רוצה לאמר זה ככ יפה ומתחשב שאת מגיבה לכל אחת ❤️
תודה !!
איזה כייף לקרוא!
שמחה שאת אוהבת ומחכה.
והיי, זה הכייף שלי. אם בנות מגיבות למה שלא אראה להן שקראתי? גם אני אתאמץ קצת בשבילן?
וואו, כמה חוטים. צכה לארגן את זה קצת במוח.
במבייי זה היה יפה, פשוט יפה כמו תמיד. לייק!!
תודה חישוק?
מקווה שאני לא מסבכת את הסיפור יותר מדי…
וואוו וואוו וואוו!!
קראתי עכשיו את השלושה האחרונים כולל זה, שפספסתי:)
ומהאניגיד לך, פשוט מדהיםם!!
סופסוף מתחילים לדעת קצת מהקרה לשמשי..:)
ואיך בדיוק הם ברחו מהכפר.. חח
ואופק הזה חמודד חחח, איך שהוא למד את שפת הסימנים מהרר?
עוד משו שאני ממש אוהבת אצלך, זה שאת מפזרת מלא רמזים וקצוות לא קשורים, ואז לאט לאט מחברת הכל:)
בקיצור, לייק:)
בלוג יפהפה?
אה, חשבתי על רעיון?
מה אומרות שנעשה חידון על אחתאפס?:)
חווה זלדה, תודה!!!
וכן, אני ממש אוהבת את סגנון הכתיבה הזה (אימוגי קצת מובך) שמחה שאת אוהבת.
אהה, ולגבי החידון. לא כדי שנחכה לסוף הסיפור? (אימוגי קורץ).
לא לא לא. סוף הסיפור לא יבוא!!
אני מזהירה אותך במבי (אימוגי סגול עם קרניים ופרצוף רע)
אבל, אבל, אבל!
אני מתכננת סוף פצצתי לא חבל???
(אימוגי בוכה).
מושלםםםםםםםםםםם
תודה איילוש חמודה שכמוך.
אני.. אין לי מה להגיד
באמת
מדהים
ואת מדהימה
❤❤
אה ובהקשר לפרק הזה.. אם זה מעניין אותך אז אני גם התחלתי ללמוד שפת הסימנים..
בינתיים אני לא יודעת יותר מידי, למדתי מסרטונים ביוטיוב וכאלה אבל אני רק בהתחלה של ההתחלה.. בעז"ה מקווה לדעת לדבר (לסמן?) בסיסי.. אני ממש רוצה.
סתם שיתפתי כי היה את זה פה בפרק.. וההומלס ההוא שהצליח ללמוד בשבוע שפת הסמינים.. תקשיבי.. שאפו בשבילו, זה באמת קשה ולא יודעת אם זה בכלל אפשרי תוך שבוע.. אבל מגניב לו, בעיקר לשמשי כי סוף סוף מישהו שהוא רוצה לדבר איתו וזה.. חח אני מתייחסת לזה כאילו זה אמיתי, אבל זה באמת מרגיש לי אמיתי ודמויות אמיתיות לגמרי..
את בעצמך מדהימה 3>
זה בדיוק הבעיה, שכמעט לא אפשרי ללמוד שפת הסימנים בתוך שבוע… וזה אמור להדליק נורה אדמה, מאשר לשמח אותנו. אבל ששש (אני לא אמרתי את זה בכלל) תמשיכו לשמוח בשביל שמשי.
ואגב, גם לי הן מרגישות אמיתיות לגמרי.
אז צדקתייי!!!
אין, ידעתי, ידעתי, אני קוראת, ומשהוא באישור של הנהלת המוסד של שמשי לא נראה לי.
אחת אפס שאופק הזה (מממתי קוראים להומלסים אופק?) הוא שתול מטעם המוסד של שמשי.
מסתבר שהוא לא באמת למד תוך שבוע.
הבנאדם ידע את השפה. הוא פשוט פסיכולוג מבפנים או מבחוץ. חוצמזה, שאם יש לו כל כך הרבה חכמת חיים, היה לו גם שכל איך לצאת קצת מהמצב שבו הוא נמצא.
מה הבעיה שיקראו להומולסים אופק???
אבל צודקת, הוא ידע את השפה לפני…
ווואאאא
עשיתי השלמה לכל הפרקים שפיספסתיי
במבייי זה פשוט מושלםםם
יאייי, Tickal תגובה ממך, איזה כייף.
תודה, שמחה לקרוא 🙂
וואו במבי אני מגיבה באיחור ומקווה שתראי… כמו תמיד?
עשית הפעם את הפרק יותר ארון, נכון? יופי אני שמחה לראות?
מה אגיד זה היה יפיפה.
עוד יותר אהבתי את השיח של יוני ואורי. וואוי אהבתי את יוני לגמרי…
אבל אל דאגה לא יותר משאהבתי את חמדן?
אלוף היצור הזה!!! חמדן, שומע? אין עלייך! אבל פליז תראה לי בפעם הבא יותר כת הרגשות שלך.. תאורתית.
את כותבת ממש חמוד החלק הראשון די רץ לי למרות שהוא כמו נפל עלי בלי קשר… הייתמ כן צריכה לקרוא איזה חלק מיודע בסיפור ואז לחזור לזה. זה מפריע לקרוא אחרי שבוע חלק שהוא חדש ואז לחזור לישן.לכן בפעםהבאה די עדיף שתתחילי במשהו אחר אפילו כמה משפטים קצרים על חלק מוכר… ואז תתקדמי אח איזה נושא שבא לך ותמשיכי לבלל את מי שאת רוצה❣
אני מקווה שאת זוכרת שכל מילה שלי היא מהלב ומאהבה… אני לא סתם כותבת לך. את אחת שיודעת לקבל הכל ואני מקווה שבאמת לא נפגעת ממני מעולם?
רואה, רואה 🙂
יוני… הוא מתחרה אצלי עם אורי. סתם שניהם מתוקים מתוקים.
חמדן, הייתי מגדירה אותו כחכם לא כאלוף חחח
לא נפגעת בכלל בכלל, שמחה לביקורת שלפחות את מביאה לי אותה… וכן, זו הבעיה בסיפורים בהמשכים. אני באמת אשתדל בעז"ה. תודה שאמרת לי.
אגב, כתבת: 'את כותבת ממש חמוד'- מה מבחינתך הופך כתיבה מחמודה לטובה?
סתם, מעניין אותי. כדי להשתפר.
איזה כייף שראית…
את פשוט כותבת חמוד.. יפה.
אני יודעת שזה הבעיה בסיפור בהמשכים.. ולכן צריך לערוך בצורה המתאימה… סתם הארתי את תסומ. ליבך…
איך תשתפרי??? לא עולה לי רעיון…
פשוט תשארי כמו שאת ותכתבי מהמם הדבר היחיד שאני חושבת באמת שאת פחות טובה בו, וסורי שאני דוגרית כלכך באמת שאני לא רוצה לפגוע…
אז זה שאת לא עורכת את הסיפור הכימוצלח. זהו. אבל הואסיפורמושלל באאמת ואת כותבת ממש מדהים. למה כתבתי חמוד ולא משהו אחר? סתם בגלל המוזה והמצב רוח? אבל אין לי שום מטרה לפגוע בך!!! תאמיני לי שאני כותבת את זה בחשש אני לגמרי מקווה שלא הייתי מידי קשוחה או קרה. זה לגמרי נוגד אותי (אני כן אחת שלפעמיים מעירה אבל אני אחת מאד חמה ואוהבת.) אבל בתכלס את לא צריכה לדעת לערוך ספר…. בדכ יש עורכ/ת. אז הכל טוב החלק העיקרי הוא התוכן. והוא מוצלח ביותר❣
אגב אני שמחה לראות שהתחלת לחזור יותר לאתר…
ושוב סליחה אם פגעתי?,,
וואו כמה טעויות…
זה הבעיה שלי כשאני כותבת בסמארטפון (וואי למדתי ממכן לומר סמארטפון ולא פלאפון לא כשר או גלקסי ואיפון?)…
*תשומת *הכי- מוצלח *הוא- סיפור- מושלם! *באמת *בתחל'ס *בד"כ (טוב זה היה יותר מעצלות?♀️)
זהו. נראה לי שאין עוד טעויות מלבד פסיק…
אני מחלקת:
איזה כייף שראית…את פשוט כותבת חמוד.. יפה. אני יודעת שזה הבעיה בסיפור בהמשכים.. ולכן צריך לערוך בצורה המתאימה… סתם הארתי את תשומת ליבך…איך תשתפרי??? לא עולה לי רעיון…פשוט תישארי כמו שאת ותכתבי מהמם הדבר היחיד שאני חושבת באמת שאת פחות טובה בו, וסורי שאני דוגרית כל כך באמת שאני לא רוצה לפגוע… אז זה שאת לא עורכת את הסיפור הכי מוצלח. זהו. אבל הוא סיפור מושלם באמת ואת כותבת ממש מדהים. למה כתבתי חמוד ולא משהו אחר?
המשך-
סתם בגלל המוזה והמצב רוח ?אבל אין לי שום מטרה לפגוע בך!!! תאמיני לי שאני כותבת את זה בחשש אני לגמרי מקווה שלא הייתי מידי קשוחה או קרה. זה לגמרי נוגד אותי (אני כן אחת שלפעמיים מעירה אבל אני אחת מאד חמה ואוהבת.) אבל בתחל'ס את לא צריכה לדעת לערוך ספר…. בד"כ יש עורכ/ת. אז הכול טוב החלק העיקרי הוא התוכן. והוא מוצלח ביותר❣
אגב אני שמחה לראות שהתחלת לחזור יותר לאתר…ושוב סליחה אם פגעתי?
לא פגעת בכלל.
רק עדיין לא כל כך הבנתי. עורכת אני לא, זה ידוע לי, כמובן.
אבל ברור לי שאני עדיין צריכה להשתפר, לא? ולא ידעתי שעריכה כל כך מקפיצה את הספר 🙂 טוב נדע להבא…
ושוב, לא פגעת בכלל, שמחה לכל ביקורת.
כן, אני קופצת לביקורים (אימוגי קורץ).
דייי אני מתחרטת. ידעתי שאני אתחרט רגע אחרי ששלחתי, אז באמת התחרטתי כמה דקות אחכ ועוד שלחתי שוב כי חשבתי שזה לא נשלח? ועוד לפני ט באב?!!!
אז אני שוב מבקשת סליחה, גם אם לא נפגעת.
ןאני אענה לך אבל…
אין לך מה לשפר. ובישבלך אז אני אכתוב לעת עתה. אבל תדעי לך שהכתיבה שלך ממש יפנ ומרתקת.
ומה לעשות עריכה זאת עריכה. והיא עושה המוןןןןןן לספר!!!!
יצא לי תקרוא ספפרים שלא היו ערוכים בצורה יפה. כן יש מושג דגם עורך לא יודע חערוך כל כך מרתק ויפה. אז תרגישי בנוח… אני בעצמי לא יודעת אם אני עורכת יפה… (ואין מאיפה יש לי את הזכות להעיר על זה. אז אני מדגישה לך שכתבתי להאיר..) וזה באמת משימה לא כל כך קלה.
דיי, נו אר"א את בכלל לא צריכה להתנצל. אמרתי לך שלא נעלבתייי.
והיי, עשית לי חשק לברר מה זה בדיוק אומר לערוך ספר, אולי יהיה לי קצת יותר ידע.
וסתם שתדעי שעשית לי עוד יותר חשק גם לקרוא את הספר שלך, אוף 🙁 אני רוצה לקרוא אותוו.
פרק מטורף כרגיל!
אזאב"ב,
תודה!!!
אעאעאעאעאעאעעאעעאעעאעאע
טירוףףףףףףףףף
אין חולה על הכתיבה שלך במביייי
את מוכשרת ברמותת
???
אפשר לתקן אותך לבריאה??
תודה, מתוקה אחת!!!
רק אני פחות התחברתי לפרק הזה?
ביחס לשאר הפרקים… כן?
מדי הרבה קטעים לא מובנים, וחסר את הרגש שיש בכל פרק.
למען האמת, לדעתי ישבו רגש.
אבל כל אחד ומה שהוא מתחבר ומרגיש כמובן.
מה שכן, זה היה יותר פרק של קידום תהליכים, אולי בגלל זה הרגשת ככה?
יאאא במבי איך את כותבת מהממם עכשיו קראתי את כל הפרקים יש לך את זה ובגדוללל!!
שושי, וואו!
תודה!!!
מרגש אותי שקראת הכל, כמובן. מעריכה?
מהמם!
חמדן מגעיל?
וואלה, -פיהוק אדיש-. 🙂
הממ אתה ברצינות סומך על אופק?
תמשיכי לפהק פרנס חמודה,
רק תזכירי שאמרתי לך את זה.
והיי היי לא לזלזל באינטלגנציה של שמשי.
זלזול!
פרצוף כועס.
יש לך עתיד את חייבת להוציא את הספר לאורררררררר
מהמת שאת
חחח אמן, בעז"ה.
תודה!!!
דו ביסטע א שיינע שיינע מיידלע!
מחילה, זה נראה אידיש.
לא הבנתי 🙂
וואו במבייייייי!! אלופה!!! יש לך את זה ובגדול!!!!!! זה פשוט פרק יפהה
תגידי את רצינית יש לך כבר פרקים כתובים ואת לא מעלה אותם????
הרבה יותר כיף לקרוא כמה פרקים ביחד!!! במיוחד עם כתיבה כזאת מושלמת!!!! תעלי אותם או שתעשי את הפרק יותר ארוך!!!!!
תודה אנדנדינו!!!
כן, ב"ה כבר יש. אבל זה לא אני מחליטה מתי להעלות וכמה, זה המערכת 🙂
והם דווקא די ארוכיםם!
אויש את מהממת???
והיי! למה את חושבת שאני לא צריכה להתנצל??!!!!!!!
אני באמצע (עדיייייייייין) לכתוב פוסט שמפרט על כתיבה, על עריכה (גם עריכת סיפור בהמשכים) וכד' חכי תקראי את זה…
זה לא ממש ממני יותר מאוסף של מלא מלא מלא טיפים, עצות והוראות איך לעשות את זה…
בנתיים לכי תבדקי? זה מרתק וקצת מסובך?!?
ולגבי הסיפור שלי, אייייייייי אין לי מושג מתי הוא באמת יעלה.
שאלתי את חני אם אני יכולה לעלות רק את הפרולוג והיא אמרה שאין בעיה אבל זה לא נראה לה פפייר כלפי הבנות, את נותנת להן לקרוא התחלה ומשאירה אותן ככה לחודשיים?
אבל תאמת שבא לי לפני זה לקבל קצת ביקורת, שלחתי לחברה שלי אבל היא לא נתנה לי בכלל ביקורת? ורקאמרה שזה יפה ומדהים והיא מחכה להמשך… מעצבן. (אויש אני מתלוננת אלייך כאילו את הפסיכולוגית שלי, מסכנה?)
אולי אני אשלח בפרק הזה משהו קצר?! תקראי ותגיבי לי עם מלא!!! בקורת??
כי את לא צריכה!
ששש, זהו, לא להגיד יותר שאת צריכה.
לגבי העריכה, נראה 🙂
עכשיו, לגבי הספר שלך, בשמחה! אני כבר ממש מחכה, ככה שגם הצצה קטנה אני רוצה לקרוא.
וביקורת? זה רק אם את באמת מעוניינת. אני למשל, אוהבת מאוד ביקורת, ואני לא אוהבת שמסבנים לי את המציאות 🙂 אז את רוצה ביקורת (כמובן בונה!!! לא הרסנית, ממנה שבעתי פעם אחת די והותר) אני כאן.
אגב, הגבתי לך במילון של שותפות או משהו כזה כנסי לראות.
אנשים, אני כאן רק כדי להודיע דבר מה קריטי.
אתן בעצם מחמיאות לאוויר! אוויר! אין במבי ולא תהיה, וגם לא קיים בכלל כזה סיפור בהמשכים, שמתקרא בשם חמוד ויפה וגאוני שכזה "אחת אפס לאמת".
ומדוע? כי הרי אנחנו בגלות לצערנו, ובגלות אין דברים מושלמים, כי העולם הוא לא מושלם הרי, נכון? לא קיים פה בכלל המושג הזה- מושלם.
מה שאומר- שבמבית וסיפורה- לא קיימים!! הכל פה תעתוע, חבריא.
מעניין לחשוב על העניין שאני וסיפורי אפילו לא אוויר.
תתני לי לחשוב על זה עוד קצת?