והעיניים? העיניים עדין מבריקות.

סתם עוד לילה שלא יודעים מה סופו
דיברנו נהנו ופתאום משהו מדגדג
ומציק ומתחיל להכאיב, ומתפרץ
פתאום רצית לשמוע להבין להכיל להקל
אבל לא יכולתי לדבר
הבכי פשוט יצא בלי שליטה
והכיל כל כך הרבה כאב שהסתרתי כל הזמן.
עד עכשיו הייתי החזקה מביננו,
שמרתי על כל מה שהרגשתי בפנים ורציתי להיות הכי טובה שם בשבילך
אבל תנסי להיזכר ביום הזה שאני בטוחה שלא נשכח לך,
היו פעמים שרציתי לומר לך שגם לי קשה,
ושזה טראומה גם בשבילי,
אני בן אדם בריא ומותר לי להתפוצץ מכאב.
ניסיתי לרמז לך ולא תמיד הבנת
אז אני רוצה עכשיו לומר לך
שזה קשה, קשה לי מאוד, ואין לי בעיה שתדברי איתי במילים שכרגע מאפיינות אותך
אבל אל תחשבי שהמשכתי לסדר היום
כי אני לא!
כשאני קמה בבוקר אני נזכרת וכשאני עולה למיטה אני רועדת
אני אוכלת וכמעט נחנקת ובמקלחת בוכה בכל יום מחדש
אני אוהבת אותך שלא תביני לא נכון,
אבל את עם כל כך הרבה תמיכה מאחור כולם יודעים ונכנסת למשפחה נוספת רחבה וגדולה לצערי
אבל תנסי להבין שאני צריכה להתמודד עם זה לבד,
אולי יום אחד עוד יפתחו קבוצה לחברות של בנות שחוו אובדן
עכשיו כבר נגמר הלילה אבל העיניים שלי עדין מבריקות.