רעבה?

מה את אוכלת כשאת רעבה?
תגידי, תפסת אי פעם את עצמך מזדהה עם דעה, שלאו דווקא מייצגת את העקרונות שלך? חושבת על אנשים שחיים בדרך חיים שאת בכלל בזה לה, שאולי בעצם כן טוב להם?
הבלבול הזה, שבסיטואציות מסוימות גם דברים שאת לא מאמינה בהם פתאום מדברים אליך.. זה יכול להיות איזה שיר שאת שומעת מתנגן בקניון ולמרות שאת יודעת שזה זבל, פתאום זה מושך אותך. למה זה קורה בכלל? זה צביעות? אולי חוסר קשר? אולי ריחוק מה'? אז זהו שלא, זה פשוט רעב.
תחשבו על אדם בדיאטה שמסתובב רעב כי הוא לא אכל באופן מסודר. גם דברים שהוא שונא פתאום יראו לו מגרים, יהיה בו רצון לאכול גם דברים שבכלל מזיקים לו וסותרים את ההתנהלות היומיומית שלו.. כל פרסומת ברחוב שמדברת על אוכל תסחרר אותו, גם אם מראים שם אוכל תעשייתי לחלוטין שלא משביע ואפילו לא טעים. הדבר הכי מפליא שאם תשאלו את אותו אדם רעב, אם הוא חושב שהאוכל הזה, שמגרה אותו כל כך, טוב עבורו הוא יגיד לא. אז למה הוא מתגרה? כי הוא רעב.
ברגע שהאדם יאכל, שוב הוא לא יסתכל לעבר הדברים הללו. אפילו לא יעלה בו רצון לטעום אותם. הוא יעבור ליד אותן פרסומות והפעם הן אולי ידחו אותו.. כי הוא שבע. עד שהוא שוב יהיה רעב. ואם הוא יתנהג בחכמה, הוא לא יחכה עד שהרעב יעביר אותו על דעתו. הוא יאכל אוכל מזין ובריא באופן קבוע. כך שעוד לפני שהוא מגיע לשלב הזה שהוא מוכן לאכול הכל, אפילו זבל, הוא ידאג לאכול משהו בריא וטעים שיספק אותו.
גם אנחנו בדיאטה רוחנית, אנחנו רוצות שהדברים אותם אנחנו קוראות, שומעות, רואות וחושבות יעזרו לנו לבנות את הזהות היהודית – חבד"ית שלנו. לא מתחשק לנו שכל דבר יבלבל את הזהות הזו שאנחנו בונות בכזה עמל. בשביל זה צריך להזין את עצמינו. יש שפע עצום של ספרי חסידות. חלק מעובדים, חלק מקוריים. עם פרושים ובלי. מונגשים ומעוצבים בצורה יפה. היום יותר מאי פעם. יש סרטים של הרבי, לכל יום, חג ואירוע בחיים. מכתבים על כל נושא, אפילו כזה שמביך לדבר עליו. אנחנו חייבות להזין את עצמינו בדברים האלה והכי חשוב באופן קבוע. למה חשובה הקביעות? כי אנחנו כל הזמן נהיות רעבות שוב. וכשאנחנו רעבות גם דברים שאנחנו בכלל לא מאמינות בהם, מגרים אותנו. פתאום אנחנו שואלות את עצמינו שאלות שלא חשבנו שנשאל. מקומות שכבר הצלחנו להתמיד בהם, קשים לנו. כי לא הזנו את עצמינו בדלק שיזין את אותנו ואת הזהות שלנו.
אז זהו, טוב שיש מלא דלק נגיש. אבל צריך לתדלק בפועל, להשתמש בכל האוצרות המדהימים שיש לנו. כדי שנזכור איפה אנחנו באמת רוצות להיות.