.
לשיר הראשון: התרחקו ממני בני האדם
בְּנֵי הָאָדָם, אַתֶּם לֹא הֵבַנְתֶּם
אֲנִי חָתוּל, אֵינֶנִּי אִישׁ!…
נִסִּיתִי לוֹמַר וְלֹא הֶאֱמַנְתֶּם
לֹא רְאִיתֶם לִכְלוּךְ צִפָּרְנַי הָאָדִישׁ.
לֹא רְאִיתֶם שֶׁאֵינִי מְרֻסָּן
רַק בְּרָק גְּלִימָתִי אֶת עֵינֵיכֶם לָכַד
לֹא יְדַעְתֶּם עַל כָּל הָעֲצָמוֹת בַּמַּחְסָן
עַל שְׂרִיטוֹת, עַל פְּרָאוּת, עַל שֶׁאֲנִי מוּעַד.
מִשְׁקָפַי הִסְתִּירוּ אֶת פְּרָאוּת הַמַּבָּט
חִיּוּכֵי – עַל שִׁנַּי, הַנּוֹשְׁכוֹת בְּטָעוּת
נִרְאֵיתִי אָדִישׁ, כְּאִלּוּ לֹא אִכְפַּת
כְּאִלּוּ אֵין לַשְּׂרִיטוֹת מַשְׁמָעוּת.
קֵרַבְתֶּם חָלָב, וְקָפַצְתִּי
גָּמַעְתִּי הָמוֹן שַׁמָּנוֹת
נְתַתֶּם לִשְׁמֹר, וְחָפַצְתִּי
לִקַּקְתִּי לְלֹא כַּוָּנוֹת.
רָאִיתִי מִסְפַּר עַכְבָּרִים
נִלְהַבְתִּי, חָשַׁקְתִּי, כָּסַפְתִּי
בְּמֵרוֹצֵי-הַשָּׂגָה מְכֹעָרִים
בּוֹ זְמַנִּית, אֶת רֻבָּם לִי תָּפַסְתִּי.
בְּנֵי הָאָדָם, אַתֶּם לֹא הִתְרַחַקְתֶּם
נִרְאֶה שֶׁאֲנִי אֶצְטָרֵךְ
סְלִיחָה עַל שְׂרִיטוֹת, עַל בְּעִיטוֹת שֶׁחֲטַפְתֶּם
אֵינִי אָדָם, אֲנִי חָתוּל, וְעַכְשָׁו אֲנִי – – –
אֵלֵךְ.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
11 תגובות
וואו.
כבר חוזרת להגיב.
איה.
כמה כאב נשאר בך עדיין.
כמה.
אפילו שעבר זמן.
למה?
נ.ב
כתיבה… נדירה.
אז ביי
אני תוהה אם אני טועה.
אם אני אמורה רק להשאיר נקודה וללכת.
אם כבר עניתי מספיק.
.
?…
אל תלכי.
אני אוהבת חתולים. הם נוגעים ללב, לפעמים.
אל תלכי, העולם צריך אותך, אם תלכי אולי לא תחזרי וזה כואב. מאוד.
את לא אוהבת חיות בכלל
חיות כאלה אני כן אוהבת.
אני אהיה אולי קצת פחות צפויה..
גרמת לי לבכות, להזדהות עד אימה.
להבין.
פשוט להבין.
(כתיבה מדהימה)
וואו. וואו.
זה מטורף. מטורף. מטורף.
הפוסט הקודם עוד חקוק לי בראש. זוכרת כמה נפעמתי ממנו, כמה מילים הוא איבד לי. כנראה בגלל זה לא הגבתי עליו…
הכאב שצבור במילים הכאילו אדישות הללו. האופן הענייני כביכול שבו את מספרת עליו, עליך. חתולים, עכברים, שמנות; שגרה.
אהבתי את הצורה המקורית בה בחרת לתאר את הדואליות הזו. את רגשות האשם שאוכלים מבפנים; צביעות ושקר.
פוסט סוחט הזדהות.
ודבר אחרון שאי אפשר לפספס: הגאונות שבכתיבה! איך שני השירים מקבילים זה לזה, מספרים את אותו הסיפור ממרחק הזמן.
עתיד, הווה, עבר.
–
אל תלך, ולו משום שכולנו חתולים. וכולנו בני אדם- – –
וכך נבראנו; צלם אלוקים. עפר מן האדמה.
ובידינו הבחירה; חתול או בן אנוש. אמת או שקר.
אולי כולנו מציגים מצג שווא של אמת בוהקת, דבקים בשקר במסתרים.
פעמים חלקיקים מהזיוף דבקים גם באמת, מאפילים עליה. חתול נגלה במלוא כיעורו. בהמיות ורפש.
אבל פעמים… נפש אלוקית מפעמת מאירה גם מאורות עכברים, זורחת על שריטות. אדם מנצח חתול. שרק נזכה.
(שיר סוחט הזדהות, כבר אמרתי)
איזו תגובה מהממת! מצטרפת אלייך, טוהר שאת.
השיר עשה לי לבכות
מעריכה אותך כל כך כל כך ? ומתפללת.
מצטרפת לטוהר❤