ישראל
לפרק הקודם
ישראל
"זהו אימא, הם נרדמו" שייני מתיישבת בכורסא ולוקחת עיתון מהסל.
"כל הכבוד" היא מסתכלת על הבת שלה, כל כך עדינה וטובה. היא לא מצליחה להבין איך השדכניות יכולות להתעלם מהמידות הטובות שלה.
"הם נרדמו מהר?"
שייני מניחה את העיתון "בני ויעקב נרדמו ממש מהר, חני נרדמה עם רחלי. אבל מלכי מדאיגה אותי" היא לוחשת.
"למה?" מה הקשר?
"כי מאז שהגענו היא לא הוציאה מילה, כשלקחנו אותה מהשכנים של יהודה הם גם טענו שהיא ישבה בצד ולא תקשרה איתם בכלל. וכל יום לוקח לה המון זמן להירדם"
"אז מה היו כל השיחות שלכם, היום?" אתמול, שלשום? שייני דיברה פעמיים היום עם מלכי, לחצי שעה לפחות. שייני ביקשה ממנה לא להפריע.
"לא ממש דיברנו. זאת אומרת דיברתי איתה קצת וניסיתי לדובב אותה ולדעת מה עובר עליה. היא רק ענתה לי ב'כן' ו'לא'"
"היא כנראה עדיין בטראומה. תחשבי מה עבר עליה בימים האחרונים" אח שלה נדרס, אחר כך ההורים המודאגים ששולחים אותה לשכנים ואז אני ואת ששומרים עליהם, הידיעה שההורים שלה לא יחזרו היום ומי יודע מה עוד. מסכנה.
"אבל זה לא סיבה לא לדבר בכלל" ברור לה שמלכי לא עושה את זה כדי לקבל צומי.
"יש הרבה ילדים שזו התגובה שלהם" כשהיא התגרשה אליהו בכלל לא דיבר איתה שנה, וגם עכשיו הוא בקושי מדבר "אני בטוחה שזה יעבור לה, צריך לתת לה את הזמן והמקום שלה"
"טוב" שייני לא משתכנעת אבל אין טעם להתווכח עם אמא שלה.
היא פותחת את העיתון ומתחילה לדפדף בין העמודים. היא נעצרת בעמוד של המאורסות. מסתכלת על הרשימה הארוכה, הלב שלה נצבט. היא מרגישה את הלחי שלה מתרטבת. שוב הדמעות המעצבנות האלה שלא רוצות לעזוב אותה לרגע. לא נותנות לה לשמוח בשביל מישהי אחרת.
"שייני?" אתי מבחינה בדמעות, רגילה אליהם.
שייני לא עונה, היא מעבירה את העיתון לאמא שלה. היא כבר תבין לבד.
אתי מסתכלת ומבינה על מה הצער של שייני "מזל טוב! אני זוכרת אותך מתפללת עליה שתמצא זיווג, למה את לא שמחה?" היא מסתכלת שוב על הרשימה.
שיפי קפלן התארסה במזל טוב עם התמים יוסי שטיין שיח'.
"נכון" היא מנגבת את הדמעות
"אז למה את עצובה?" למה שלא תיהיה עצובה?.
"אמא, שיפי היתה החניכה שלי בתיכון, היא קטנה ממני בשנתיים" והיא היתה האחרונה בשכבה שלה שעוד לא התארסה.
"שייני" אתי מתקרבת לבת שלה ומלטפת לה את הגב "את צריכה להיות שמחה. תורך גם יגיע בעזרת השם"
"אני שמחה אמא. אבל גם כואב לי. הרי כתוב:' כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו הדבר, הוא נענה תחילה'! התפללתי כל כך הרבה שהיא כבר תמצא בעל לטובתה, והנה היא התארסה. אז איפה אני בכל הרשימה הזו" היא מצביעה על רשימת המאורסות.
אתי נאנחת "שייני את צודקת. אבל תזכרי גם את המשפט ש'עם כל המתנה מגיעה מתנה'" היא מנסה לעודד.
"אני זוכרת, אבל זה לא מרגיע ובטוח לא מנחם. אמא, אני כבר בת עשרים וחמש וזה לא נראה שאני מתכוונת להתחתן בקרוב. אני לא מבינה למה אף אחד לא רוצה אותי. אם שיפי התארסה אז למה לא אני?"
היא נזכרת בכל השטויות ששיפי עשתה כשהיתה צעירה. עזבה את הבית. פרקה עול תורה ומצוות. הסתובבה ברחוב מוקפת בבנים. ורק לפני שנה היא חזרה לבית שלה והתקדמה בתהליך התשובה שלה.
שיפי היתה מגיעה לשייני פעם בשבוע ובוכה לה על כל השטויות שהיא עשתה וכמה שהיא מתחרטת, ושמציעים לה בשידוכים רק בנים בעייתים, היא זוכרת גם ששיפי אמרה לה שרצו להפגיש אותה עם חצי עיוור בכיסא גלגלים, שיפי נשברה ואמרה שהיא לא שופטת אנשים לפי החיצוניות שלהם, אבל זה היה כבר מוגזם. ועכשיו שיפי התארסה.
"אנחנו לא מבינים חשבונות שמיים"
חבל מאוד. "אמא, את מרשה לי להגיד משהו מאהבה, בלי להיפגע" שייני סוף סוף מעזה להגיד את מה שיש לה כל כך הרבה זמן בלב.
"כן" היא כבר מנחשת מה שייני רוצה להגיד.
"הכל בגלל מה שעבר על המשפחה שלנו, זאת אומרת הגירושים שלך ושל אבא. אני לא רוצה להתחצף, אבל אני כבר לא מסוגלת להתעלם מזה. יכולתי כבר להתחתן ולהסתובב ברחוב עם עגלה, רק שבגלל אבא וכל הערות שלו על הבחור, חוסמים לי את כל החלומות"
"שייני, זה אבא שלך" למרות הכל, אתי שומרת על הכבוד של בעלה, לשעבר.
"מבחינתי זה לא נקרא אבא. אבא זה אדם שרוצה בטובת הילד שלו, בלי להכניס אינטרסים משלו. אבל לצערי זה לא איך שאבא שלי מתנהג. הבחורים שאני נפגשת איתם רק שומעים מי זה אבא שלי ומיד מתנצלים ונסוגים אחורה. אני לא מבינה, אבא לא רוצה לראות אותי כבר מתחת לחופה?" שייני פורצת בבכי.
"בטח שהוא רוצה" נראה לי.
"אז למה הוא כל פעם עוקץ או נותן הערה על בחור מסויים. כשאני מספרת לו עם מי אני נפגשת הוא מתחיל להתפרץ ולהשתולל שאני לא נפגשת עם איזה בן של אדמו"ר, או איזה בחור עם יחוס עד לדוד המלך"
אמא שלה צוחקת.
"ובכלל שאני לא יתחיל גם לדבר על אליהו והביקורתיות שלו, בטוח בזה שהוא מושלם. תראי לדוגמא את יהודה ודבורי, אבא כעס נורא כשיהודה סיפר לו שהוא ניפגש עם איזה חוזרת בתשובה. אם יהודה לא היה כזה עקשן הוא היה עד עכשיו רווק. אבל הנה הוא בנה בית נהדר עם ילדים הכי חסידיים שיש. ודבורי כזאת עדינה ונוחה עם יראת שמיים. הם חיים על מי מנוחות.
״את צריכה לראות איך דוברי שותקת כל פעם מחדש כשאבא או אליהו עוקצים אותה. אני לא רוצה בעל שיהיה כמו אבא או אליהו ואני גם לא רוצה להיות אישה כמו דינה או טויבי. אני רוצה בית טוב, ששומרים על הקלה כבחמורה. אבל עם דרך ארץ לפני הכל" שייני ממשיכה לדמוע. אין לה מה להוסיף.
"יהיה לך כזה בית. אני מבטיחה לך" אתי מקרבת אליה את שייני ומחבקת אותה. אנא השם תרחם על הבת שלי, שלך. היא לא אשמה בכל מה שאני ואהרון החלטנו בחיים.
דפיקות בדלת.
שייני מנגבת את הלחיים מהר. אתי מתרוממת מהספה ומסתכלת על השעון, השעה 11:05.
יהודה לא הודיע לה שהם מגיעים. מוזר.
היא מסתכלת בעדשה של הדלת. זה לא יהודה.
"מי זה?" היא לוחשת. לא להעיר את הקטנים.
"חבר של יהודה. יהודה נמצא?"
אתי עדיין לא פותחת את הדלת "לא. הילד שלו עבר תאונה והוא כרגע לא בבית" היא מסתכלת שוב על האיש מעבר לאדשה.
ג'ו מחייך "אני מבין. את יכולה בבקשה להעביר לו את המכתב הזה. זה מאוד דחוף. זה בקשר לתאונה" הוא לוחש. דוחף את המכתב מתחת לדלת.
"אני מבינה, תודה" היא מתכופפת להרים את המכתב. כתוב שם ל'יהודה, מאלכסנדר'.
מי זה אלכסנדר?
"מי זה היה אמא?" שייני קמה מהספה ומתקרבת לאמא שלה.
"חבר של יהודה. הוא רוצה להעביר לו מכתב. הוא אמר שזה דחוף".
שייני לוקחת את המכתב "מי זה אלכסנדר?"
"אני גם שאלתי את עצמי. אני אתקשר ליהודה" היא לא חושדת בכלום. היא גם לא תפתח את המכתב הרי זה מיועד ליהודה.
"הלו יהודה, אני מפריעה?"
יהודה קם מהספסל "לא זה בסדר. הרגע דבורי נרדמה על אחת מהמיטות, איך הילדים אמא?"
"בסדר ב"ה. שייני הרדימה אותם"
"צדיקה, תמסרי לה תודה בשמי" הוא מתקרב לחלונות הגבוהים. הוא כל כך עייף.
"אמסור. אתה שומע? הרגע מישהו דפק על הדלת וביקש אותך. הוא אמר שהוא חבר שלך והוא רוצה למסור לך מכתב בקשר לתאונה, הוא גם אמר שזה דחוף"
"מכתב בשבילי? בקשר לתאונה?" מי זה יכול להיות?
"כן, כתוב על המכתב 'ליהודה, מאלכסנדר"
"מאלכסנדר" יהודה מתקן אותה בלי קול. מרגיש איך הרגליים שלו רועדות.
"נכון סליחה. אתה מכיר אותו?"
"אני אבוא לקחת את המכתב מחר בבוקר, בסדר?" הוא לא עונה לה על השאלה "בעצם עכשיו אני אקח אותו" הוא חושש מזה שבלילה מישהו יפתח את המכתב. ואז הכל יתגלה.
"אתה בטוח? עד לירושלים?" כנראה שהמכתב הזה באמת חשוב.
"כן אני כבר מגיע" הוא מנתק. מתקרב לספסלים. מתלבט אם להעיר את דבורי
"דבורי" הוא לוחש, אם היא לא תקום הוא ישאיר לה מכתב.
"דבורי" הוא בעצם קולט שאין לו תירוץ טוב כדי
לעזוב אותה "דבורי, אני הולך לבית כנסת הקרוב, אל תחכי לי, בסדר?" שקרן ממדרגה ראשונה.
"עכשיו?" בעלה עושה תיקון חצות, או מה?
"כן, את צריכה אותי?"
"האמת שלא, אמא שלי כאן" היא מסתכלת על הספסל הקרוב "אתה יכול ללכת" היא מחייכת.
"תודה, אני אחזור אל תדאגי" והוא הולך.
דבורי נאנחת, לצערה היא כבר רגילה ליציאות הלא שיגרתיות שלו בלילה.
יהודה נכנס לרכב, ומתניע. הוא מקווה שהוא לא עורר חשד בעיני אמא שלו.
אלכסנדר לא שכח אותו.
כל הנסיעה הוא חושב רק על המכתב, ועל תוכנו. שוכח מזה שיש לו ילד בבית החולים. שוכח מאשתו. מהשקרים. מה שמעניין אותו כרגע זה המכתב.
© כל הזכויות שמורות
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
21 תגובות
????
אימלההה!!! מוריה את כותבת פשוט מושלםםם
מכניסה אותנו לאווירה ולמצב מדהים!!!!???
תודה לך
דעי יוונית איזו חמודה!
אני ממש שמחה לדעת תודה!!☺️?
ואוווו תמשיכי!!!! את כותבת נדיר!!
זכיתי לשני תגובות ממך איזה כיף!?
תודה רבה מישמשית?
אמאא זה היה פשוט מטורף
את כותבת מדהים!
תודה סימן שאלה!☺️ ברוך השם
אין מילים ואין עליך
חפצי תודה לך. אין עליך שאת מגיבה כל פרק, כיף לדעת שאת עוקבת תמיד?
ואוו פרק מושלםם
עלי והצליחי והמשיכי?
חח תודה כתב סתרים
אימאל'ה!
הממ תודה?
איזה מושלם זהה יאווי
תודה שטרודל?
זה יפה מוריה,הכל כזה נדירר,אוהבת אותך ות'כתיבה שלך_:)
איזה מלאך??
תודה רבה אני גם אוהבת אותך:)
התגובות שלכן מחזקות ממש!!
יאווו את כותבת פשוט מהמםם, איזה מתחח תכתבי בבקשה פרקים יותר ארוכים למה אני נשארת במתח כל השבוע, חח
תודהה רבה!!!!
יותר ארוך מזה?
הפרקים האלה ובהמשך הם אכן יותר ארוכים מהקודמים, אבל הפרק הזה ספציפי הוא חמישה עמודים וקצת בוורד, סו…
והמתח זה כל הקטע של הספר חחח
תודה לך פלונית??
מוריה זה מהמם!! תעלי יותר מפעם בשבוע פליזז???? קשה לחכות כל פעם מחדשששש. הסיפור והמתח פשוט מותח?
לא יודעת אם זה יפריע לך עכשיו הערה, אבל תסתכלי על זה בקטע טוב, אוקיי? אני אחת שממש תמיד שמה פסיקים ונקודות ואני שמה לב שאת מחסירה הרבה? חוץ מזה-אני אוהבת את זה מאוד!!! תכתבי עוד על קטעים חמודים בין הזוגות , אהבתי ממש שאת מכניסה כאלה.
וואו את טובה ממששש