שלא לשמה /10

צרפת

לפרק הקודם

 
צרפת
מיכל בודקת שוב אם אברהמי נרגע וממשיך להירדם בשקט. סוזן מתקרבת אליה ומסמנת לה שהכל בסדר. מיכל יוצאת מהחדר. "סוזי,אני צריכה שוב לצאת דחוף. אם הוא שוב יבכה אז תתקשרי אלי, אוקיי?"

"פה דו פרובלם (אין בעיה-צרפתית) תודה רבה שבאת" היא לא מרגישה נעים כל כך. אבל הפעם היא באמת לא הצליחה להרגיע את הקטן.

"מרסי. להתראות" מיכל ניגשת לדלת הכניסה, "וכל הכבוד שהתקשרת, זה היה אחראי מצידך".

מיכל צריכה לחזור לשולמית ולשמוע את המשך הסיפור שלה. היא הרדימה את אברהמי ויצאה. היא מצאה את עצמה שוב נוקשת בדלת ביתה של שולמית.

"מיכל! לא חשבתי שתבואי כל כך מהר. בואי היכנסי" שולמית מעריכה את מיכל. היא לרגע לא שכחה אותה המיכל הזאת.

"כן, הרגעתי את הקטן ומיד חזרתי, הספקת לסקרן אותי כהוגן" היא צוחקת.

הם מתיישבות במקומות השמורים שלהן. העוגיות עדיין על השולחן. שולמית מחממת עבורם כוסות חדשות של תה שכבר הספיקו להתקרר "אז מה קרה? הילד בסדר?"

"כנראה דלקת אוזניים, מרחתי לו משחה בנתיים. אני אבקש מהרופא לבדוק אותו בערב" היא לוקחת מהמגש את כוס התה החמה, "תודה".

"טוב אז איפה נעצרנו?" שולמית מסמיקה בביישנות. לא מרגישה בנוח.

"שעשיתם שתי חופות" מיכל פולטת בלי לשים לב

"זה מה שתפס אותך", היא מחייכת חיוך עצוב." אז ככה אחרי החתונה, במשך שנה הוא פינק אותי, טיילנו בעולם, הרגשתי בחלום. הוא היה בן אדם מקסים וממש נהנתי להיות במחיצתו. ולאחר שנה כבר ילדתי את בני בכורי. שנינו היינו מאושרים, כשבישרתי להורים שלי את הבשורה המשמחת על הנכד הראשון שלהם, הם היו בעננים.

״אבל אז אבא שלי פתאום שאל: "ומה עם ברית מילה ופדיון הבן?" לא הבנתי מה זה המילים האילו אבל הבנתי שזה קשור ליהדות.

״עניתי לו שאני לא יודעת ושכנראה נוותר על זה. ושאלתי בנוסף למה זה חשוב לו כל כך? באמת שלא הצלחתי להבין מה פתאום התעורר אצלו שהוא שולף לי מושגים על היהדות, שבכלל לא היה לנו קשר לזה בבית. לא כשרות. לא שבת. כלום. חשבתי שאולי זה בגלל שהתחתנתי עם סטיבן, אז הוא הבין שהוא חינך אותי לא נכון.

"למה זה חשוב לי? כי אולי לא היה לי אף פעם בן ולא קיימתי את המצוות המיוחדות האלה".

״לא ידעתי מה זה מצוות אבל לא שאלתי רק אמרתי: "אבל עכשיו הוא לא הבן שלך, הוא הנכד. ואנחנו נחליט מה לעשות. אתם חינכתם אותי כמו שרציתם ואני ממשיכה אותכם". כל כך כעסתי עליהם. עד שיש לי ילד משלי, אני צריכה לקבל הערות ותלונות מאבא שלי. גם כעסתי שאמא שלי שתקה כל השיחה. ניתקתי את השיחה.

״סטיבן שנכנס בדיוק באותו הזמן הבחין במבט העצוב, האומלל והמאוכזב שלי ושאל מה קרה. סיפרתי לו בבכי.

״כששמעתי את עצמי איך שדיברתי אל ההורים שלי, נבהלתי, בחיים לא דיברתי כך להוריי אפילו כשהם עיצבנו אותי ממש. פתאום צץ לי רעיון: "סטיבן, אולי באמת נעשה את זה לילד, ככה ההורים שלי יהיו מרוצים, וגם זה יהיה טקס נחמד כזה. אנחנו נוכל לעשות—" עצרתי את דיבורי המתלהב כשהבחנתי במבט הקר של סטיבן.

״ואז הוא פתאום צעק: "שלא תחשבי על זה! הילד נוצרי לכל דבר. ההורים שלך ילמדו לקח על ההתנהגות שלהם" הוא לא הסתיר בפניי את השנאה שלו כלפי הוריי.

״הייתי המומה לא הייתי מדמיינת שסטיבן הבחור העדין, הנחמד, והשמח יוכל אי פעם לדבר בצורה כזאת תקיפה. הוא יצא מהחדר וחיבקתי חזק את הילד שלי ופרצתי בבכי. הרגשתי שכל העולם נגדי.

״יום למחרת סטיבן הפתיעה אותי וסיפר לי שהוא דיבר עם רב מהאוניברסיטה. הכרתי את אותו הרב, הוא היה שליח של רבי אחד גדול מניו יורק".

מיכל הבינה שמדובר על שליח של הרבי מליובאוויטש. אבל לא קטעה בשל כך את שולמית.

שולמית המשיכה "הרב היה מבקר את הסטודנטים היהודיים פעמיים בשבוע ומוסר להם שיעורי תורה. סטיבן סיפר שהוא פגש אותו ושאל אותו כבדרך אגב מה זה ברית מילה, הרב הסביר לו בחשד שזה מעמד יהודי שחוגגים לתינוק כשהוא בן שמונה ימים ועוד פרטים שאני לא ממש זוכרת.

״סטיבן הסכים לערוך לילד ברית מילה בתנאי שלא יתנו לתינוק שם יהודי. צחקתי למולו ואמרתי שזה ברור. שוב חזר לי החיוך לפנים התקשרתי להוריי והזמנתי אותם לברית. הברית עצמה היתה בבית הכנסת, וכמובן שסטיבן לא היה באירוע וגם משפחתו.

״אבא שלי עלה לתורה, ונתנו לו את השם טימי. ביצענו את הברית בשלימות, רק שאחרי הברית חגגנו, למרבה האירוניה, בכנסיה. אני יודעת שזה נשמע לך מוזר אבל כך אכן היה. לא עשינו לו פדיון הבן ולזה אני עצמי לא הסכמתי, לא רציתי יותר מידי להכעיס את סטיבן.

״לאחר שלושה שנים נולדה לנו ג'ניפר. מאז סטיבן השתנה." שולמית נאנחת אנחה ארוכה. "הוא ניהיה עצבני,היה חוזר כל יום ראשון שיכור, וצועק בקולי קולות, שובר כל מה שנראה למולו. דאגתי לכך שהילדים ישנו כבר בחדר שלהם. ואני הייתי מקבלת את המכות.

״פעם אחת הוא אפילו זרק עלי כוס זכוכית. מצאתי את עצמי בבית החולים מכובסת ועם סריטה עמוקה במצח, סטיבן הגיע לבקר אותי שלוש פעמים ביום הוא לא הרגיש נעים עם עצמו שככה פגע בי, הוא התנצל אין סוף פעמים, כשהשתחררתי מבית החולים עם גבס ביקשתי ממנו לא לשתות יותר בימי ראשון, הוא הסכים וניסה לרצות אותי בכל הזדמנות.

״הייתי בטוחה שהוא חזר למיטבו, ונמשיך לחיות חיים שמחים בלשון המעטה. לצערי אחרי כמה שבועות הוא חזר לשיגרה שלו והמשיך לחזור הביתה שיכור, קרה שגם כמה פעמים הוא אף הרביץ לילדים" שולמית בוחנת את מיכל המזועזעת ומבינה שהיא הגזימה, לא את כל הדברים היא צריכה לשמוע, "בקיצור לקחתי את עצמי בידיים ולפני שבוע וקצת הזמנתי כרטיס טיסה לצרפת כדי לברוח עם הילדים מהבית שלי ושל סטיבן.

״זה היה ביום ראשון״ שולמית עוצמת את העניים שלה. מרגישה בחלום בלהות, משחזרת את כל מאורעות היום.

״אחרי כמה דקות שניפרדתי מסטיבן בדרכו לכנסיה, ארזתי מזוודה קטנה ותיק ולקחתי את מה שנחוץ לי, עד שגיליתי שהדרכון של טימי פג תוקף.

״לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, ניסיתי לחשוב בהיגיון אבל לא הצלחתי. כשהסתכלתי בחלון פתאום ראיתי את חמותי מתקרבת לבית שלי. עמדתי דום במקום. לא הצלחתי לסדר את הנשימה שלי. לקחתי בזריזות את ג'ני בידיים והחזקתי חזק את היד של טימי. הילדים לא הבינו מה אני עושה אבל הם שתקו.

״יצאתי מהדלת האחוראית והרגשתי את העניים שלי נכנסות לחוריהן, הלב שלי צונח לרצפה, הריאות שלי קורסות, חמותי כמו מלאך המוות עומדת מולי" שולמית פורצת בבכי קורע לב, נזכרת באותם רגעים.

"אימלה!! אני לא עומדת בזה שולמית!" מיכל פורצת אף היא בבכי.

״הדקות מתמשכות ושולמית ממשיכה בסיפור:" הייתי רוצה להגיד לך ש'אל תדאגי יש סוף טוב כמו כל הסיפורים' אבל לא במקרה שלי. חמותי שאלה אותי מה אני עושה, עניתי לה שאני יוצאת לסיבוב עם הילדים ניסיתי כמה שיותר להישמע בטוחה בעצמי וגם לייצב את קולי.

״היא הסתכלה בפליאה על המזוודה והתיק שבגבי: "ועם זה את נוסעת לטייל?".

״"יש בתוך את המשחקים של ג'ני יש לה שם מפגש עם החברות", בעייני לא חשבתי לרגע שהיא תאמין לי אבל מסתבר שכן, אם את שואלת אותי זה היה נס גדול והנס הכי גדול היה זה שהיא בכלל לא חשבה לבדוק מה יש במזוודה.

״היא רק ענתה "אם כך לא באתי סתם לשבת בבית שלכם, אני אשמור על טימי. מה יש לו לעשות עם חבורת בנות?" הייתי לחוצה, הטיסה שלנו לא תחכה לנו.

״"זה בסדר שבי, תנוחי. ואחרי עשר דקות אנחנו כבר נחזור, אני אקח איתי את טימי", משכתי אלי את טימי בחוזקה.

״אך חמותי היתה יותר חזקה ממני ולקחה אותו בחזרה אליה "את לא תגידי לי מה לעשות יהודיה טיפשה" ככה היא היתה נוהגת לקרוא לי, ובדרך כלל הייתי נפגעת אבל הפעם לא היה לי זמן בכלל להיפגע ידעתי שהטיסה לא תחכה לנו עד מחר. וידעתי גם שכל מילה שאוסיף זה יראה פתאום שקוף ואז אף אחד מאיתנו לא ינצל.

״בלב כבד התכופפתי לעבר טימי שהסתכל עלי בעניים גדולות ולחשתי לו" טימי בן אהוב של אמא. אני אף פעם לא אשכח אותך. אני אוציא אותך כמה שיותר מהר מהמקום הזה. אני מבטיחה" נישקתי אותו חזק ולחשתי לו בחזרה שהוא יהודי.

״התאפקתי לא לבכות. התרוממתי והודתי לחמותי. אני וג'ני יצאנו מהשער של הבית ואז טימי קרא לעברי בחזרה "אמא למה את לוקחת את ג'ני ומשאירה אותי עם סבתא?" הוא אומר כשדמעות מבצבצות לו בעניים.

״הסתכלתי עליו והתחלתי לדמוע "אני אחזור לקחת אותך אני מבטיחה" הוא המשיך להסתכל עלי ולפתע חיבק אותי חזק… כאילו… שהבין שאני…. שאני—" שולמית לא מצליחה להוציא עוד מילה מהפה, הזיכרון שלה מהבן האהוב עליה סורט אותה מבפנים. מיכל מושיטה לה כוס מים ומתיישבת קרוב לשולמית. בוכה יחד איתה.

"כשעליתי למטוס לא נרגעתי, כשהמטוס ניתק את עצמו מהקרקע הרגשתי שהלב שלי מתפוצץ, מתרסק. הרגשתי שחלק גדול ממני נשאר כאן. וכנראה ישאר שם. אני אמא כל כך רעה. כל כך אגואיסטית. ועכשיו סטיבן יפגע בו אם לא אחזור עם ג'ני ללוס אנגלס. אבל אני לא רוצה. אני מפחדת כל כך. וטימי שם איתו" היא ממשיכה לבכות.

מיכל מחבקת את שולמית וביחד הם בוכות.

מנותקות מהעולם.

רק שתיהם שם בסירה, שטות בנהר גואש של בכי.

מיכל מרימה קצת את הראש "שולמית אין לי מילים, אני עפר לרגלייך. את אישה גיבורה. אני בטוחה שטימי עוד יחזור אלייך. אני לא יודעת מה להגיד… כל מילה שלי תיהיה קטנה פי מליון ממה שאני מרגישה ובכל זאת אני אומר לך שאת לא אגואיסטית ולא אמא רעה להיפך תזכרי שהצלת משם את ג'ני ואותך. את תמיד תוכלי להתגרש מסטיבן ולגדל את טימי. אני בטוחה שיש עוד מלא פתרונות. את אישה ענקית. כשפגשתי אותך לא הייתי מעזה להעלות על הדעת שיש לך כזה סיפור מאחורייך. ג'ני צריכה אמא חזקה וגם טימי. שימי לב , שמה שהיה לך הכי חשוב להזכיר לילד שלך, בזמן שנפרדת ממנו, היה העובדה שהוא יהודי" היא מעודדת את שולמית.

"מה זה עוזר כשהוא גדל בבית של נוצרים? בטח מתעללים בו שם"הדמעות ממשיכות לזלוג. מזל שאין סוף לדמעות.

"קודם כל זה עוזר, שתדעי לך שהיהודי הראשון בעולם היה אברהם אבינו והוא היה גר בבית שעובדים שם את כל העבודה זרה שהיה אפשר להמציא, הוא היה במקום הכי חשוך וירוד בעולם. ודווקא הוא גילה את היהדות. אני בטוחה שטימי זוכר את המילים שלך גם אם אמרת אותם בעברית. הוא הבין כמוך שהוא ילד שונה ששייך למשהו ענק. ואל תשכחי שסטיבן הארור הזה הוא גם כן אבא שלו" לצערינו הרב "אז הוא לא באמת יתעלל בו בצורה אכזרית" מיכל מנסה לשפוך קצת גוון ורוד על הסיפור ולנחם את שולמית.

שולמית חושבת על הדברים ומהנהנת בראשה כאות הסכמה.

"ההורים שלך יודעים את זה?"

"לפני שטסתי לצרפת. סיפרתי להם שאני טסה, ההורים שלי הגיעו לשדה התעופה והסברתי להם בקצרה את הסיפור, לא סיפרתי להם על השהות שלי בבית החולים ועל הפגיעות של סטיבן. ראיתי שאבא שלי רצה לומר משהו אבל הוא שתק, כנראה רצה לומר שהוא הזהיר אותי בעבר. הם אלה ששכרו לי את הוילה הזאת תוך כמה שעות, הם רצו להקל עלי קצת מכל מה שעברתי".

"ואתם מחפשים דרכים איך לשחרר את טימי?" מיכל שואלת בעדינות.

"ברור!".

"ו…".

"ועדיין לא מצאנו דרך אחת הגיונית" שולמית משפילה את מבטה ולוחשת את סוף המשפט.

"אני בטוחה שעוד נמצא, עכשיו יש לך אותי ואת בעלי אנחנו ניהיה לך למשפחה, ברשותך אני אספר רק לו את הסיפור, זה בסדר?".

"כן"

"ועכשיו עוד עניין, המכתב, צריך לענות לו, יש לך עד מחר. מצאת מה לומר לו?"

"לא. את מבינה שעד לכאן הוא מצא אותי?" שולמית פורצת בבכי מחודש מרגישה כלואה "ואני בטוחה שהוא לא איים ככה סתם. אם אני לא אענה הוא לא יחשוב פעמיים ויקיים את ההבטחה שלו, וטימי יהיה שוב קורבן להחלטות של אמא שלו".

"למה שלא תעני?" היא לא מבינה.

"כי אני לא רוצה לחזור לשם, זה להיכנס מלכתחילה לגיהניום".

"מי אמר שאת צריכה לחזור? תעני לו שקיבלת את המכתב ותחשבי על זה, זה לא אומר שאת מסכימה".

"או מסרבת".

"אבל לפחות ככה תמשכי לך זמן" מיכל חושבת "אני אדבר עם בעלי, הוא בטח ימצא פתרון. אנחנו נדאג לך עד הסוף" היא מחבקת בחזרה את שולמית.

"תודה. תודה. אתם פשוט מלאכים" שולמית זורחת, חוץ מההורים שלה אף אחד לא נתן לה כזאת תשומת לב. אבל למה זה מגיע לה בכלל?

"עדיין לא" מיכל צוחקת בבישנות ,"אני מרשה לעצמי להזמין אותך לשבת, אחרי שתשבי עכשיו ותכתבי מכתב חזרה לסטיבן".

שולמית צוחקת בפעם הראשונה מאז שהתחילה בסיפורה "אני מודה לכם"

הם נפרדות.

שולמית מתיישבת על הספה ולוקחת עט ועיפרון.

היא תכתוב לסטיבן שיבין מה שיבין.

העיקר שטימי האהוב שלה לא יפגע שוב.

בגללה.

© כל הזכויות שמורות