הלב שמתעורר

בלילה.
שקט.
דממה ניבטת מכל פינה, קרירות חורפית מכה בפני.
לילה.
חושך, רק חושך נשקף מחלון חדרי.
רקיע שחור, אפל.
מעוטר בניצוצות אור קטנים, מהבהבים חלושות.
שיניי נוקשות זו לזו.
קר, מאוד.
וחם, בוער.
מדורת אש שוכנת בחזה, היכן שלב קטן ישב, יבב בשקט.
מלהיטה אותי, כל כולי נשרף.
מאכלת כל רגש חבוי, משאירה רק אפר מפוחם.
ולא, לא מכל הריסה, מגיח גוזל קטן, פלאי.
האפר נשאר, ריחו חונק, מערפל.
'אני כאן כדי להשאר', כמו לוחש לי העשן, חרישית.
'אני.. כאן.. כדי להשאר', משיב לו הד חולף, נמוג.
הרס בדמע נגע, התערבב.
לאט-לאט, הן מטפטפות, מערבלות חיים וסוף.
וישנו הרגע, חיים שעצרו אך לרגע ממחולם התזזיתי, מקשיבים.
הדממה עוטפת אותי, אותו, אותם.
אותנו, בחיבוק חם.
וצלילי הלב נשמעים, מתנגנים חרישית.
ושומעים שכואב לו, וקר.
ומאזינים לו, מקשיבים לרגש שבו, נותנים מקום.
פס אור חיוור, נמרח על פני האופק.
ציוצי ציפורים עליזות, שמיים מתבהרים.
הרגע חולף, נעלם עם השחר העולה.
אך, הלב.
הלב אוצר אותו, חזק ועמוק.
משמר את חום החיבוק, ההקשבה.
מקדם את פני היום החדש, בחיוך.