נהרות החיים

Emotion_icon (43)
מריה

שקיעה מדממת.
9.11.1938, 17:30:
כדור אש כתום, בוער.
שמיים סגולים, מוכתמים באין ספור גוונים.
רחובות ברלין דוממים, אין איש.
בתים קטנים לצד בניינים, ניצבים בשורה ישרה, מסודרת.
שיחים ירוקים גזומים במדוייק, מקשטים קרנות רחוב.
כל פינה בעיר צועקת אופי גרמני-טיפוסי, מוקפד.
שקט קסום נשמע, ריחות ארוחת הערב מסתננים מבין תריסי החלונות,
צחוק ילדים מצטלצל.
בקצה הרחוב, בית יפה למראה, בעל שתי קומות מעוצבות.
ראש חום מתולתל,
מציץ מבין חלון, בקומה השניה.
"מרי, ארוחת הערב מוכנה!".
ילדונת בת שמונה, מסובבת ראש אל פנים הבית, מחזירה צעקה.
"אני באה, Mutta." (אמא)
מבט אחרון לעבר הנוף, אנחה, ותריס נסגר בחבטה.
קול רגליים קטנות רצות, הסטת כיסא, ונחיתת גוף על המשטח הקשיח.
אנה נוטלת צלחת חרסינה מעוטרת, ממזנון העץ המגולף, ומערימה עליה
כמה חתיכות בשר מעלה אדים, ומעט כרוב חמוץ, מניחה לפני בתה, ופונה להכין צלחת גם לבעלה, ז'אק, גבר גבוה ותמיר, בעל שיער בלונדיני, ועיניים כחולות, עמוקות כים, משגרות חמימות וכנות.
הוא עובד כאדריכל, עשירי העיר משחרים לפתחו, לעבודות שלו יצא שם מיוחד.
אך לפני רגע שב מעבודתו, ומקבל בתודה את האוכל המדיף ניחוחות.
לבסוף היא מתיישבת עם צלחתה לשולחן העגול.
'קטן ומשפחתי', היא מהרהרת בסיפוק.
אווירה חמימה שורה בבית, ניצנוצי אור אחרונים מטילים צללים סביבם.
ז'אק מביט בחיבה אל בתו האוכלת בתיאבון, שיערה השופע כמעט מכסה על עיניה.
"איך עבר יומך, ליבלינג?", מלטף את שיערה.
"הוו, פאטר!
היה כה נפלא בבית הספר, ומכיוון שהמורה לא הביאה שיעורים, הייתי חופשייה לנפשי, להשקיף אל הרחוב ההומה, להקשיב לציוצי הציפורים, ואף לרדת לשחק מעט בגינה ו..", סומק אדמדם ממלא את לחייה של מרי, נלהב.
"נשמע שחוויות רבות מילאו את ליבך היום, ששכחת לנשום קצת כשסיפרת עליהן", צוחק אביה בחיבה, "ומה שלומך, אנה?
מקווה אני כי מרי זכרה לעזור לך, בין שלל עיסוקיה".
"אה–", כף ידה מכסה את פיה בחרטה.
אנה מחייכת אל מרי, קורצת לה בשובבות "היום הכרזנו על יום חופשי, בילינו שתינו יחדיו, והנחנו למטלות הבית".
ז'אק מחייך אליהן, מכיר את בתו, ואת 'ימי החופש' הרבים שהיא לוקחת.
'מעניין מי נהנית מהם יותר, מבין השתיים', יוצא לו לחשוב מפעם לפעם בשעשוע.
הוא מספר להן על עבודתו היום, על תיכנון בניין פאר עליו הופקד, מתאר את גודלו, ויופיו.
אנה משתפת בסיפוריה, נאנחת על בוס קשה אופי, מתחייכת כשמספרת על התקרית עם כוס התה, ששפכה עליו בטעות.
חושך עמוק ניבט מן החלונות השקופים, כוכבים כסופים, זעירים, שולחים קרני אור מלמעלה.
מים זורמים בכיור הברונזה, צלחות וסכו"ם נשטפים בזריזות,
בעבודת צוות של כל בני המשפחה.
לאחר ארוחת הערב, זהו הזמן הפרטי של ההורים.
מרי יודעת זאת, לכן מודה לאמא על הארוחה, נושקת להוריה, ופונה להתארגן לשינה, תוך שהיא מזמזמת שיר עממי, עליז.
ז'אק מחכה שאנה תתיישב מולו, ובבת אחת משתנה הבעת פניו.
"אנה.. דברים רעים באים עלינו, אדולף המטורף הזה, ושנאת הז'ידים שלו,
הוא יהרוס את ארצינו, את גרמניה האהובה, את כל מה שמוכר וקרוב".
הוא כועס, אדום מזעם.
מנחית אגרוף קמוץ על עץ משוייף, ושוב.
"ז'אק, מה זאת אומרת?
מה, מה הולך לקרות??"
אנה לא מעודכנת, מעולם לא חיבבה פוליטיקה, טיפחה את ביתה ואת משפחתה, ולא התעניינה בחיים שמעבר לעולמה השלו.
לאחרונה, שמעה שאחד בשם אדולף היטלר עלה לשלטון בגרמניה, והוא מחזיק בתוכנית מבטיחה, שתוביל לשיגשוג ופריחת המולדת.
חשבה שתקופה טובה מכל אלו שהיו לפניה, לפניה.
"ובכלל, איך כל אלו קשורים אלינו?
ממתי אנו מחבבים ז'ידים, או דואגים לחייהם".
היא נושפת בבוז.
אם נודה על האמת, בכל ימי חייה, לא יצרה היכרות מעמיקה עם היהודים, לא ניסתה.
אך חשה תיעוב מהם, מבלי שעצרה להרהר בכך.
"אנה, מתוכנן פוגרום.
כל האזרחים קיבלו הוראה, לא להשאיר אף ז'יד בחיים.
הפירר רוצה שנהרות דם יהודי יזרמו ברחובות, הלילה".
פוגרום.
דם, יהודי.
הלילה.
מרי מחבקת את שמיכתה, מנסה לשאוב ממנה תשובות לשאלות התרוצצות בתוכה.
'על מה מוטה ופאטר מדברים'?
קריאת תדהמה חנוקה נפלטת מפי אנה.
"פוגרום?!".
אולי מעולם לא חיבבה יהודים, אך עם זאת, תיעבה שופכי דמים.
מרי עוצמת עיניים בחוזקה, מקמטת את מצחה בכח.
מול עיניה מרצדים נהרות דם, רקיע שחור בוכה, כוכבים אוספים דמעותיו.
הלילה.
טוב, הסוף.
אז, כתבתי פה קטע, על ליל הבדולח.
ליתר דיוק, שעות ספורות לפני הפוגרומים המחרידים שאירעו.
סליחה, אולי יהיו כאלה שתבקרנה, לא תתחברנה לנושא, תטענה שהוא חרוש, ומנסה לסחוט דמעות.
לא התכוונתי.
רציתי רק לכתוב קטע אחד קטן, שיתאר את אותם המאורעות, מזווית מעט שונה.
אולי אמשיך, ואולי לא.
רק רציתי להביע.

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
הלם קרב
80

פיננסי

דממה. אוויר נקי. אני נושמת. בוהה בנוף. הכל כאן רגוע. שלו. בוווום. באלגן. צעקו...
(ע)אובדת עצות
newEmotionIcon_03_38

23:12 בלילה

אני לא מרגישה טוב בבית לא טוב לי אני עצובה ולא בגלל סיבה מסויימת פשוט לא באמת...
אורחים...
9

פיסטוק

"אמא כמה אנחנו השבת?" אני שואלת אותה בדרך לסלון לערוך את השלוחן &qu...
I grow wp thats my name
72

I grow up

אני גודלת, שוכחת מהעבר מתמקדת בהווה חושבת על העתיד. גדלתי, שוכחת מהמריבות, מת...
אימלההה את כ"כ ג'ברית! [צריכה הסברים? כנסי]
new-emotion-icons_37

חסרת תקנה

אז נעים מאוד, [מתי אני אפסיק לפתוח פוסטים בנעים מאוד?] יש לכולנו חזקות וחסרונ...
סיפורי דודה אנונומה 13#
emotion_icon_30

כחולת עיניים

היושש בתור שליחה אני טסה הרבה כאילו מזה הרבה פעם – פעמיים – שלוש ...
🤤🤩😂❤️‍🔥😭🥱🥳#2
72

ירוקת עיניים

אז מה שלומכן? איך עובר או עבר עליכן החג?? (אין לי מושג מתי הפוסט הזה יעלה..🤗)...
הפוסט הזה יכול להאיר את עיניכן! תעזרו לי?
newEmotionIcon_21

אנונימית קטנה

פעם אחותי סיפרה לי שקשה לה עם משהו והיא רוצה לשוחח עם מטפלת רגשית או פסיכולוג...
פוסטים חדשים
הלם קרב
80

פיננסי

דממה. אוויר נקי. אני נושמת. בוהה בנוף. הכל כאן רגוע. שלו. בוווום. באלגן. צעקו...
(ע)אובדת עצות
newEmotionIcon_03_38

23:12 בלילה

אני לא מרגישה טוב בבית לא טוב לי אני עצובה ולא בגלל סיבה מסויימת פשוט לא באמת...
אורחים...
9

פיסטוק

"אמא כמה אנחנו השבת?" אני שואלת אותה בדרך לסלון לערוך את השלוחן &qu...
חלומות בהקיץ
icon_set_3_42

פיננסי

כמה חלומות ישלנו אה? ואומץ לעשות אותם, יש? אז.. באומץ רב קבלו.. את התגית החדש...
לופים.
22

אמרלד

גלגל חוזר לישון לאכול לשנוא את עצמי לשקוע בנייד כל הלילה לופ ועוד לופ ועוד לו...
ממלכה לחיים 7
newEmotionIcon_03_43

רעואל

'באדם יש הרבה יותר מאשר המראה החיצוני שלו, בכלל אדם' דיזר לפדהאל, פדהאל
I grow wp thats my name
72

I grow up

אני גודלת, שוכחת מהעבר מתמקדת בהווה חושבת על העתיד. גדלתי, שוכחת מהמריבות, מת...
אימלההה את כ"כ ג'ברית! [צריכה הסברים? כנסי]
new-emotion-icons_37

חסרת תקנה

אז נעים מאוד, [מתי אני אפסיק לפתוח פוסטים בנעים מאוד?] יש לכולנו חזקות וחסרונ...

20 תגובות

  1. כתיבתך מהממת עד מאוד. תיאורית ומתוקה.
    אני כבר התחלתי לדמיין המשך לעלילה, חח. מרי היא בעצם יהודיה, אבל אף אחד לא יודע מזה. עד כאן מוחי הקודח.
    בקיצור, אהבתי את הזווית מאוד, אם כי היא לא סחטה ממני דמעות.
    עלי והמשיכי!

  2. וואו זה מהמם!!!!!
    שמחה שהחלטת להביע, כולנו מרוויחות מזה :))
    זה כתוב בצורה כל כך פשוטה, קולחת ונעימה לקריאה, שהיה כיף ומרתק לקרוא…
    מעניין אותי לקרוא תהמשך!
    זה באמת נושא מדובר אומנם, אבל אני תמיד נהנית לקרוא סיפור טוב, במיוחד אם זה כתוב ממבט קצת אחר (של הגרמנים ולא דווקא מהצד היהודי) נשמע מרתק!
    מחכה להמשך…

  3. מהמם. רק חבל, שלא תיארת את הצער של היהודים
    כי הצער של הגויים, לא אמיתי, וגם אם הם הצטערו, זה כלום מהים של הצער של היהודים
    אוי השם

  4. יווו מריה! זה ממש יפה!!
    תמשיכי, נראה לי שמרוב שאומרים שהנושא חרוש אז כבר לא כותבים עליו.. וחבל…
    דרך אגב זאק זה יותר צרפתי, לא? אם את ממשיכה תקראי לאבא אדריאן, אלברון, ארתור.. לא חסר…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות