סיפור
נתב"ג
ארץ קטנה ויפה מקבלת את פני.
ארץ קטנה וקדושה.
אווירהּ קר. רוחות מנשבות בה. עזות.
ידי האחת מגלגלת את המזוודה. ידי השנייה מנסה לסגור את רוכסן המעיל.
רעש מסביבי. שפות לאינספור. אנשים. דתות. עמים.
נעצרת לרגע. נשענת על הכד הגדול הניצב לו בכניסה לטרמינל.
לאן אני הולכת עכשיו?
אף פעם לא ידעתי כמה עצב יכול אדם אחד להשאיר.
למען האמת- אני לא יודעת גם עכשיו. רק מנחשת שרעוּת עומדת על יד החלון, מביטה בי מתרחקת, ובוכה את נשמתה.
לא התכוונתי לצער אותה כל כך. לא התכוונתי לצער בכלל.
אבל רעות היא בחורה קצת רגישה. גם ההודעה הקשוחה שלי נאמרה בלי הרבה מחשבה לפני. ומראש הכנתי את עצמי לדמעות ולבלבול.
נושמת עמוק. מתקדמת לכיוון התחנה. מתפללת בלי קול לאוטובוס שייקח אותי רחוק מכאן, מבירת הצפון.
האוטובוס מגיע. לוקח אותי לשדה. הזמן טס לו, עובר מהר ונדחס. איכשהו אני מגלה את עצמי בשמים. ים התיכון מביט בי בעין שחורה. עצובה. אני מתעלמת.
לא יכולה לרצות את כולם.
אז למה אני מצפה מצרפת לרצות אותי?
עיר האורות מתגלה כמקום רעשני במיוחד. המגדל האפור והגדול מתנוסס לו אי שם, גאה. מגרה אותי עד מאד.
לוקחת מונית. מבקשת מהנהג לנסוע למגדל אייפל, כמו כל תיירת הגונה. הוא מתקן אותי בגאווה צרפתית:" אֵפֵל". ממש משנה.
וככה, עם המזוודה ביד, אני בוהה בבניין הברזל. מחשבה ממורמרת מעט עולה בי. 'היה דחוף לך, גוסטב אפל, לבזבז כל כך הרבה ברזל?'
צוחקת על עצמי. צוחקת בכאילו.
נהר הסיין מתפתל לו אי שם. חוצה את פריז לשניים.
חוצה גם את ליבי. כמעט וטובעת.
דמעות של כעס מטשטשות לרגע את המגדל הלא נאה. הופכות אותו לגוש אפרפר ולא מזוהה.
לא כעס על המהנדס המסכן. כעס על הסביבה הזו שעטפה אותי מאז נולדתי.
כעס על החברות.
כעס על רעות.
כעס על עצמי.
למה הייתי צריכה לברוח?
המלון, קטן ופשוט, שוכן לו באחד הפרברים הצפופים של הבירה.
מסתובבת בחדר הזעיר.
מיטה. שידה. חדר אמבטיה. שולחן קטן. וזהו, כמעט.
סמלה של פריז מוטבע על שטיח חסר חן. אני מתכופפת. בוחנת אותו בעיון משועמם.
ספינה בים סוער. כל מיני קשקושים ושטויות מסביב. כיתוב למטה: FLVCTVAT NEC MERGITVR.
אני מגחכת.
"מיטלטלת אך אינה טובעת".
אהה, פריז.
כה חזקה את. כה מאירה.
על אף טלטולייך הרבים, למרות סערות שפקדו אותך, יש לך אומץ להכריז על חוסנך.
לו יכולתי להחליף אתך!
טלטולים היו לי די.
עכשיו אני טובעת.
שלושה שבועות של סיבובים חסרי תועלת גורמים לי לארוז את הכלום שיש לי ולבהות בלוח האלקטרוני של שארל דה גול. 'טיסה G 6722 של איירליינס צרפת מפריז לתל אביב'.
מתיישבת על ספסל ההמתנה. שעה שלימה לפני. הר של מחשבות.
החיים שלי לא היו פשוטים אף פעם. רובם עברו בפנימייה הישנה, אך הם החלו מחדש כשהכרתי את רעות.
היא הייתה נראית נערה טובה. היה לה חיוך קטן ויפה.
רעות הבטיחה לי שיהיה לנו טוב ביחד. שכדאי לי לעבור אליה, לחיפה.
לא היה לי מה להפסיד.
עיר הנמל הגדולה לא הצליחה אמנם להתחרות בירושלים האחת והיחידה. אך הים הגדול והתכול הצליח לחפות כמעט על כל החסרונות הקטנים שמצאתי.
עדיין המשכתי לעבוד בירושלים.
טיפחתי את החנות הקטנה באהבה. שירתי לקוחות. המלצתי. הגעתי תמיד בזמן ולפעמים אף סגרתי מאוחר.
למה הגיע לי שגברת לינדשטיין תקרא לי אליה ותאמר בפנים קרות: 'צר לי, תהילה. לא אוכל להמשיך להעסיק אותך'?!
למה הגיע לי שהחברות מהפנימייה תפטרנה 'תמצאי עבודה חדשה, מה את בוכה?' ותברחנה מהר בתואנה שמאוחר להן מאד?
ולמה רעות לא עשתה שום דבר כדי לחפש לי עבודה אחרת. ותרופה ללב כואב?
למה??
תסכול גואה בי. מציף אותי שוב.
בעגמה אני מתרוממת והולכת לכיוון ציפור ברזל שתיקח אותי בחזרה לארץ של כאב. וצער.
אני מחליטה לחזור לרעות. אפילו שלא מגיע לה.
אחרי החיבוקים והדמעות היא מציעה לי לטייל על החוף.
עם מעילים וכפפות אנחנו יושבות על חול זהוב. ים סוער של חורף. משקף לב קרוע ועין רטובה.
אנחנו מדברות פתוח. אני לוחשת את הכאב. היא נושמת אותו בשלווה. מרגיעה. מספרת. מכילה. מפיקה לי תרופה מתוך מלח של ים. של דמעות. של אהבה.
אחר כך אני מביאה לה שקית קטנה. "קניתי לך".
רעות מוציאה דגם של מגדל כסוף. יפה יותר מן המציאות. סמלה של פריז מונח בבסיסו. היא קוראת את המילים הלטיניות. מעקמת גבה ושפתיים.
"מיטלטלת אך לא טובעת". אני מסבירה. לב מתכווץ.
"זה בדיוק את", היא מעבירה אליי את עיניה הירוקות.
אני מנענעת את ראשי. "לא".
"כן". היא מתעקשת.
"לא". אני כמעט בוכה.
היא מחייכת. "את חזקה, תהילה".
"אני?" שקיעה יפה מלטפת את הרקיע. צובעת אותו בכתום יפה.
"לא כולם מיטלטלים", היא לואטת. גלים מתחילים להתנפץ בחוזקה. "ואלו שכן נפלים מהר. ואם את יושבת כאן- – -".
שותקת. מנערת גרגירים שדבקו למתנה קטנה.
טלטולים ונפילה. טלטולים וקימה.
אושר של הזדקפות ועמידה.
עיר של אורות בלב שלי.
כל הזכויות שמורות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
59 תגובות
עוד סיפור שלך!
כל כך יפה, את פשוט ליגה.
הכתיבה של פשוט רגישה, ומרגשת.
תודה רבה, ליפסומית!
גם התגובות שלך מרגשות!
יאוווו שין!! איזה כישרוןן
מהמם מהמם מהמם
ואולי אנשים טובעים, אבל יש מציל אחד ענק בשמים, שלא נותן להם לטבוע כל כך מהר
חזק, חירות!
אהבתי!!
תודה על המחמאות! 🙂
וואו——-
אין לי מילים.
שין, זה היה נוגע ויפהפה
חישוקית.
תודה על חוסר המילים.
ועל מה שכן אמרת.
שין,
אני אוהבת את הכתיבה שלך.
היא מרגשת, היא עוצמתית, היא מדהימה.
אני יודעת שאת כותבת יותר סיפורים קצרים. אבל הסתקרנתי. כי נכון שהסיפור נגמר די טוב, אבל הוא מאוד מעורפל. לא כמו הסיפור עם הכנרת, נגיד.
אפשר לשאול מתי את כותבת סיפורים?
ושוב אני אגיד לך, מהמם. אוהבת 🙂
תודה רבה, במבי!!
שמחה שאהבת את כתיבה שלי.
לאחרונה התחלתי לכתוב די מעורפל.
זאת אומרת, כותבת מובן, אנשים מבינים אותי, אבל באיזה שהו מקום מסתתר משהו עלום קצת.
בעוד שבשירים שלי כל אחד יכול למצוא את הנקודה אליו הוא מתחבר וממנה לטשטש את הערפל, בסיפורים זה שונה.
המומחיות שלי זה לכתוב בצורה מעט מעורפלת. אני כאילו כותבת על הרגעים בהם מתרחש הסיפור, והעבר והעתיק מיטשטשים ונמסים. פה ושם זורקת משפט קלוש שמאיר אתם לרגע, ושוב מכסה.
אני סוג של מאמינה בקוראים שלי שיצליחו לדלות מתוך העמעום מה שהם רוצים לדעת.
אחרי הכל, הדמיון משחק.
גם בסיפור הקודם של (גולם) העירו לי שפירטתי ממש קצת על העבר.
כנראה שזו הכתיבה שלי. עוד לא החלטתי אם זה חסרון או מעלה.
ומתי אני כותבת סיפורים?
אין לי זמן.
לפעמים כשאני מרגישה שכל מיני מילים בפנים מבקשות לצאת- אני הולכת לכתוב.
לפעמים מתוך שיעמום אני פותחת וורד ומקלידה. איכשהו זורם לי סיפור.
לאחרונה התחלתי לכתוב יותר צפוף. ניגשת לזה כמה פעמים ביום.
היי, קודם כל תודה שענית 🙂
האמת, אני מאוד אוהבת מעורפל. אולי כי גם אני כזאת. הרבה פעמים אומרים לי לכתוב יותר ברור. התשובה שאני אומרת לרוב (כשמדובר בסיפור בהמשכים) בסוף הכל יהיה מובן.
ואגב, מאוד אהבתי את הסיבה של הערפול. אני הכי אוהבת דברים שכל אחת יכולה לקחת אל הכיוון שלה.
זה לא חיסרון, זה מעלה. כשהכל במידה הנכונה כמובן. למשל, אני מודעת לזה שאני לפעמים מגזימה בנושא 🙂
זהו, כי נראה לי שהסיפורים שלך, רובם לפחות. לא יוצאים סתם, יש משמעות מאחוריהם.
נ.ב. אפשר קישור לסיפור גולם? יכול להיות שפספסתי אותו.
אז גם את בעד ערפול?
חברה אחת יש לי, לפחות. נעים להכיר.
למרות שבסיפור ארוך התירוץ מתקבל ובקצר- פחות.
והסיפורים שלי משתדלים לא להיות 'סתם'. אם הם סתם- הם לא ייכתבו. חבל על המילים, לא כך?
כנסי לתגית שלי ותראי את הסיפור.
אני מאוד בעד ערפול.
אני כותבת גם סיפורים קצרים אם מעניין אותך. יש לי אחד שאני מאוד אוהבת, יחסית מעורפל. ואני עדיין מתלבטת אם להעלות אותו לאתר…
בדיוק כך. אני איתך, לגמרי.
נכנסתי לתגית, אגב. קראתי את הסיפור. מילים קטנות עליו. שין, יש בך עוצמה מדהימה. רואים שאת עמוקה, אני אוהבת את זה.
נהדר להיווכח שמסכימים אתי…
אשמח לראות סיפור קצר שלך, במבי.
ואם הוא מעורפל- אז בטח!
ותודה על מילותייך!
בשמחה, מה שמגיע, מגיע.
האמת שאני קצת חוששת שאם אני יעלה אותו, הרבע הבודד שעוד לא מכיר אותי מהאתר יעלה עלי מהר מאוד? למרות שמצד שני אולי כדי שאשחרר וזהו, מסובך?
אבל אם אני אחליט לא להעלות אותו, אז בעז"ה אני אכתוב עוד ויעלה.
נ.ב. מחכה מאוד לכל סיפור שלך, מצטערת מראש אם לא מגיבה לפעמים. זה רק מפספוס. אני אשתדל לחזור אחורה ולבדוק.
וואי אני ממש אוהבת מעורפל.
ספרים וסיפורים כאלה שהכל לא ברור ולא קשור ורק בסוף מבינים הכל זה הספרים האהובים עליי!
גם אלה שלא רק בסוף הכל מתגלה, אפילו בעיקר.
משום מה אני לא מצליחה לכתוב ככה למרות שאני מנסה?
ממש אהבתי גם את הסיבה…
שמעתי פעם פאנל של זמרים מלחינים, הם בדקו מה המשותף לכתיבה שלהם וזה היה הערפול, כי רק שיר שאת מתחברת אליו את תאהבי, אבל מאוד קשה לכתוב באופן שהשיר ייגע ויהיה מופנה להרבה אנשים, לכן עושים היום שירים מאוד מעורפלים ברובם.
ואני אוהבת את זה.
שתיכן מדהימות!
אז גם את אוהבת…
אבל אם לא יוצא לך לכתוב כך- אל תנסי! לכל אחד יש את הכתיבה הייחודית לו.
ומה שאמרת על שירים מעורפלים- וואי זה ממש נכון! כשאני חושבת על זה- – –
אולי לכן ישנם שירים שאני ממש מחוברת אליהם…
ואולי לכן גם יש כאלו שמשום מה התחברו לשירים שלי…
מגלה פתאום את האור שבערפל.
תודה, פיג'מה!
תודה פ'יגמה?
זה הדדי, את יודעת.
כמה כשרון יש לילדה אחת??
אהבתי קשות.
הכתיבה. העלילה. המסר.
פשוט אין מילים.
התחברתי ממש.
שין! תמשיכי!
מחכה לעוד סיפורים!
♥♥♥
תודה, תודה ענקית , כוכבה!
את ממש מחממת את לבי!
ליתר דיוק- מאירה אותו כמו כוכב.
⭐⭐⭐⭐⭐⭐
תתפללי עלי שאצליח לכתוב עוד. הכל בא ממנו.
שין.
זה וואוו
זה מושלם
זה נדיר
זו את.❤
ירדה לי דמעה במהלך הקריאה?
בייגל.
?
תודה!
זו אני? זה הוא!
מקווה שבאמת הצלחתי לגעת בך.
ואווו
את פשוט מוכשרת ברמות.
ממש נכנסתי לתוך הסיפור,
הוא מאוד מרגש
וכתוב כזה יפה ועוצמתי.
פשוט מ-ו-ש-ל-ם
???
וואו!
תודה ענקית, בננית!
שמחה שריגשתי!
וואוו, שין.
הסיפור הזה נגע בי עמוק. התחברתי מאד לתהילה, וגם למשפט הזה: "מיטלטלת אך איננה טובעת".
אילף אותי.
אין לי עוד מילים.
???
לא צריכה עוד מילים.
תודה שאהבת והתחברת.
זה מחמיא לי מאד!
נדיר, מרגש ועוצמתי.
ממש נשאבתי לתוכו.
זו את והכתיבה שלך,
פשוט כישרון ענק.
❤️
תודה רבה, יקרה!
מילותייך החמות עשו את פעולתן…
♥♥♥
היי,
תודה למחמיאות!
כבר אענה לכל אחת בנפרד, רק רוצה לבקש:
יש לך ביקורת על הסיפור? אני ממש אשמח לקרוא אותה!
סורי אם אני מאכזבת אבל אין ביקורתתת
כתיבה נוגעת.
מהמם ומהממת.
הסיפור, ומי שכתבה אותו.
"מיטלטלת אך אינה טובעת", משפט יפהפה! אאמץ.
יוז.
תודה ענקית!
יודעת מה אני הכי אוהבת בתגובות שלך? שאת מצטטת מתוכן את מה שאהבת, ויוצרת מחמאה כנה.
תודה על המחמאה החוזרת, שין!
את אוהבת את זה? ישש
כי אני מאוד אוהבת לצטט. ולא הייתי בטוחה שהחזרתיות הזו נעימה גם לכותבות.. (לא הצלחתי לנסח יותר טוב, אני עילגת כרגע, מקווה שהבנת למה התכוונתי:)
ניסוח דווקא בסדר…
אני חושבת שהציטוט משביח את התגובה. כשכותבים לי 'וואו, מדהים, נוגע ומרגש' אני שמחה. זו מחמאה הרי. והיא מחממת אותי.
אבל כשכותבים לי: 'וואו, מדהים, נוגע ומרגש' ומפרטים:
"שורות קצרות מספרות על שיר" ,אני מבינה מה נגע בהן.
אני, לכל הפחות, ממש אוהבת את זה!
אז תודה לך על זה.
וואהה, שין.
את כותבת 'רגש' פשוט יפה.
את טובה, ויש לך את זה.
כשתתחילי לפרסם סיפורים בעיתונים ואז תעברי להוציא ספרים, תזכרי שאמרתי שיש לך עתיד בזה.
נ.ב: נהניתי לקרוא כל מילה כאן.
ויש לי עוד מחמאות, אבל הן לא באמת תבטאנה מה שאני רוצה לומר, אז אני רק אגיד: אהבתי ממש.
את מוכשרת.
אבןן.
תודה רבה רבה רבה!
אני ממש שמחה שאהבת והתחברת.
הלוואי ואמצא מקום לפרסם. זה ייתן לי בוודאי אומץ להמשיך לגעת במילים עמוקות ומשפטים חבויים.
אומר לך שוב תודה!
ומחכה להערות.
שיןן!
יש לך תגית!! מזל טוב!!
סופסוף אני אוכל לקרוא את הפוסטים שלך רצוף ?
חכי לתגובות;)
כן…
די דנדשה…
בהנאה!
מחכה…
יש לי גם כל מיני קצרצרים ואיזה שיר שעוד לא הכנסתי לשם. מתלבטת עדיין…
פותחת ת'פוסט, עיר של אורות.
סיפור
שין.
ישש!
מתרווחת לי על המיטה, יודעת כבר שאני הולכת לאהוב את זה.
וגם צדקתי…
…"מיטלטלת אך אינה טובעת".
וואוו-
הכתיבה שלך ממש עצמתית, שין. את יודעת איך להיכנס ללב של הקורא ולגעת בו. וזה מה שמיוחד בעיני. מיוחדת אחת ?
וואו, יעל
את מרגשת אותי מאד.
תודה שקראת, ששמחת, שאהבת, שהרגשת אותי…!
?
די זה מושלםםםםםם
ומרגש
תודה, מהממת!
שמחה שזה ריגש אותך!
אני ממש נכנסתי לזה.
פתאום באמצע הים אני שומעת את אחותי מתעצבנת על אח שלי??
זה היה וואו!
למדי אותי לכתוב שין?
תודה לליפסום על הקישור?
וואייי, תודה ענקית, פיג'מה.
אם ככה, זה אומר אולי שתיארתי טוב…
אותך אני צריכה ללמד?
את כבר כותבת בדרכך שלך… ויפה.
ואיך אלמד, אם לא למדתי בעצמי?!
ליפסום, מצרפת את תודתי.
את מדהימה, שין.
זה מה שיש לי לומר?
תודה לך, סי!
לא צריכה יותר מזה.
יואו.
שין. את מטורפת.
אין לי עוד מילים.
תודה רבה!
את משמחת אותי במילותייך המועטות.
הן אומרות משהו.
יאו שין אלופית!
איזה כתיבה מדהימה!
אין לי מושג למה קראתי את זה רק עכשיו
יאווו
יש לך עוד??
תודה רבה, הוד פרפרותך!
(אל תשאלי… התחלתי לקרוא לך ככה…??)
קראת את זה עכשיו, כי כך ה' רצה…
אממ, עוד מה?
סיפור מהמם!!…כולו רגש, מה יש להוסיף?!
אוהבת את הסיפורים שלך!!?(ויו נאו כמה בררנית אני חחח)
ואוהבת אותךךך ????(כנ"ל??)
תמשיכי #שינוששיתאלופיתתתאחתת#
שוקולית…!!
תודה, יקרה אחת!
??
אוהבת…!
מושלם.
פשוט מושלם הכישרון הזה שלך, חד וחלק.
וכל המוסיף גורע, שוקלת להתחיל תענית כתיבה.
Harry, שלא תעזי!!!
את רוצה שתהיה פה בצורת??
???
תודה, אהובה!
תודה.
שיןן יאוו
אין על הכתיבה שלך
אני קוראת כל פוסט שלך
מהממת שאת
תמשיכי לכתוב??
תודה, מדהימה!
את ממש מרגשת אותי!
שמחה שת קוראת.
וואו שין את מוכשרת ברמות!!!
סיפור מושלםםם
??
תעלי הרבה ?
תודה ענקית, לוחמת!
שימחת אותי ממש.
אהממ. אני אנסה להעלות עוד…
אם את רוצה- יש לי סיפורים אחרים פה, לא יודעת אם קראת.
זה ממש מיוחד!
לוידת איך הגעתי לפה פתאום🙈
זה סיפר יפה. כל כך.
💓.