עם הסימנים והשריטות שלי
כמה פעמים נפלתי.
ככה פעמים קמתי.
אבל לא ידעתי לאהוב אותי בנפילות.
לחבק אותי בעיקר בירידות.
ותמיד איחלו שהעולם יהנה מהטוב שנמצא בתוכי,
ולמה לא לאחל שאני אהנה מהטוב שבי, בעצמי?
כי הכל, גם החלקים הקטנים
יוצרים בתוכי סימנים.
שזאת אני. אני בעצמי.
שמתבאסת, נופלת מתאכזבת
ולמרות הכל צועדת באותה הדרך.
אז אולי די לרַצות.
אולי די לִרצות.
שיאהבו, יעריכו, יפרסמו ויגידו.
אני אהיה מי שאני.
גאה באותן שריטות שמבטאות את סיפור חיי.
שלמה עם אותן אבנים שהיו חלק ממסלול חיי.
כי יבוא היום וישאלו מי אני.
וארצה לענות שאני, זו רק אני
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
10 תגובות
מהמםםםםם.
וואו חזק!!!
מדהים
חזק
תודה לך!
מקסים!
כמו שאמר ר' זושא שכשיגיע לעולם הבא לא ישאלו אותו למה לא היה כמו אנשים אחרים אלא למה לא היה זושא
את צודקת!!!!
אבל אני רוצה להוסיף שכל אחת צריכה לתקן את עצמה אי אפשר להגיד ככה אני ולהישאר עם הקושי צריך להתגבר עליו! לנצח אותו! לא להגיד זאת מי שאני קבלו אותי ככה…
ירדנו לכאן כדי לעבוד ולנצח!!
גם נכון..
וואו רחלי, זה גדול!
אבל בכל זאת ישלנו תפקיד בעולם כמו שבמבי אומרת
בכל אופן
ישלך את זה ובענק בכתיבה. מחכה לעוד פוסטים:)
אמאלההה מטריפהההההה הזדהתי ברמותתתתתתת יאווווווווווו
וואוווו מושלםם
את כותבת מטריףףף
ואו איזה תובנות עמוקות
הבאת אותן מתחת למיים!
התחברתי במיוחד שתדעי לך