החלטתי שאני חייבת לבחור
בתגובות על הפוסט שלי 'מודל לחיקוי' שאלו אותי: אבל איך? איך עבדת על הכול לבד? איך החלטת שזה מה שאת רוצה?
אז קורל, הפוסט הזה הוא תשובה בשבילך. ושבי, תודה על ההצעה לכתוב את זה בפוסט.
מגיל 0 קיימתי את הכל כי ידעתי שככה צריך, וכי ככה גדלתי.
באיזשהו שלב (סביבות כיתה ז') הפסקתי. כי בשביל מה? לא ראיתי צורך לקיים. מה שאני ראיתי בבית אצל ההורים שלי זה שקיום מצוות זה נטל ומעמסה על החיים, ולא רציתי את זה.
אז הפסקתי. לא התפללתי, לא שמרתי כשרות, שבת. גורנישט.
כלפיי חוץ נשארתי הילדה הטובה והחסידה שהייתי, אף אחד לא היה יכול לנחש כלום. באמת שלא חיפשתי לעשות שטויות, הייתי פשוט ריקה.
אומנם כן ראיתי קצת סרטים, וגם פה ושם העירו לי על מרפקים וברכיים, אבל אף אחד לא חשב שלא כאן זה נגמר.
חייתי ככה בערך שנתיים.
איך החלטתי שזה מה שאני רוצה?
באמצע כיתה ט' נמאס לי לחיות בשקר הזה! להיות מבפנים משהו אחד ומבחוץ משהו אחר!
אין סיכוי שהייתי נשארת לחיות ככה את המשך חיי, זה סיוט. זה פשוט לחיות את כל החיים שלך בשקר, עם תדמית שלא קשורה בכלל למעשים שלך. זה חיים בלי טעם.
החלטתי שאני חייבת לבחור באחד הצדדים ולחיות אותו באמת, לפני שאני מתחרפנת.
לבחור בצד השני, זה חתיכת אומץ. זה לשנות אורח חיים בפומביי. (במאמר המוסגר, אני מעריצה אנשים שעושים שינויים משמעותיים בחיים שלהם בלי לשים פס על העולם, כי הם חושבים שזה הצעד הנכון עבורם, גם אם הסביבה חושבת אחרת. כמובן רק כשמדובר בדברים חיוביים!)
אבל אני לא כזו, ולא העזתי לקום ולשנות צד. (ב"ה!)
אז מה נשאר? הברירה שנותרה לי זה לבחור בצד הראשון, הצד של הקב"ה. הצד שהייתי בו מבחוץ, ועכשיו להיות בו גם מבפנים.
החלטתי שאני מתחילה לשמור תומ"צ.
איך עבדתי על הכל לבד?
בהתחלה זה היה באמת "מתוך שלא לשמה". מתוך שרציתי להיות שלימה עם החיים שאני חיה אותם.
התחלתי לשמור מצוות מהדברים הכי בסיסיים ולאט לאט התקדמתי.
במקביל התחלתי ללמוד חסידות. לא סתם אומרים שבספר התניא יש את כל התשובות לכל השאלות. תניא, שיחות ומאמרים של הרבי ושל שאר האדמו"רים, נותנים פרספקטיבה שונה לגמרי על משמעות החיים ותכליתם.
עכשיו אני יכולה להגיד שהחיים שאני חיה אותם הם חיים עם תכלית; למלאות את רצונו של הקב"ה- להביא לימות המשיח. חיים עם משמעות. חיים שבהם אני עובדת כל הזמן כדי להיות טובה יותר. ברור שלפעמים יש נפילות, כי כולנו בני אדם. אבל גם בנפילה הכי עמוקה וכואבת, ה' נמצא איתך. ועוזר לך לקום.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
17 תגובות
וואו. קראתי ונדהמתי. אלופה!!?
ואוו
מטורףף
מהממת אחת!
במילים כאלה או אחרות זה תהליך שהרבה מאיתנו עוברות.
לבחור במה שעד עכשיו היה לו ברור מאליו באיזשהו גיל את מגיעה להבנה למה את עושה את כל זה, מבינה את המשמעות ומתחילה לעשות את כל מה שעשית עד עכשיו בבחירה מרצון
וזה משנה את כל ההסתכלות והגישה כי זה נהפך להיות שלך. נוגע לך. התורה ומצוות ניהים שלך (אמאלה איך כותבים את המילה הזאת)
כנל לכל בחירה בחיים.
נהיים אני חושבת
וואו אלופה
תכלס זה נקרא משבר הזהות וכל אחת עברה/עוברת אותו בגיל ההתבגרות…
לא כולם ככ בקיצוניות של להפסיק לשמור מצוות לזמן מסויים
ברוך ה׳ זה לא רק ׳לא כולם׳ אלא ׳הרוב׳ לא עד כדי כך בקיצוניות..
(עד כמה שאני מכירה בנות…)
את מדהימה ברמות… כולן עוברות את זה מתישהו?
מזדהה
אבאלהההה אני קראתי את הפוסט הנשימה עצורה עם דמעות בעיניים וצמרמורת בכל הגוף. כל כך הזדהיתי! גם לי הייתה תקופה שהייתי במשבר זהות (ככה קוראים לזה) אבל עברתי את החלק הקשה
ענק
הזדהות עמוקה
וואוו את פשוט מהממת שהצלחת ככה! אני ב-יא ועדיין מחפשת מה הדרך הנכונה…כמובן שלא רואים כלום מבחוץ…או שלפחות ככה אני חושבת;)
אהממ בעצם לא מה הדרך הנכונה אלא איך שמירת מצוות זה הדרך הנכונה…כי כמו שאמרת לעבור לצד השני לגמרי זה דורש אומץ שאין כלכך לרוב הבנות, כמוני למשל;)
אם הייתי יכולה לעשות את זה בקלות-נגיד לברוח ולהעלם לאיזה תקופה מהסביבה ולנסות את הצד השני יש סיכוי גדול שהייתי עושה אתזה ואז כנראה בסוף מבינה ששמירת מצוות זה הכי טוב וחוזרת לסביבה המוכרת חזרה;) אבל זה סתם פינטוז (אם ככה אומרים…) שלי;)
וואוו. הייתי ממש רוצה לדבר איתך על זה. אולי אפילו היית יכולה לעזור לי
אני מעריצה אותך. ממש. אולי גם לי יש תקווה?….
זה יפה ממש!!!!! וכל הכבוד לך!!
מעריצה – יש בך המוןןן כוחות
ואוו. שווה.
וווווואאווו אני שמחה שאני לא המוזרה היחידה! 🙂
אם כבר מדברים על זה אז מה משמעות החיים?