פורסם לראשונה ט׳ באב תשפ״א
מתוק שלי
"ואתה זוכר, בניה?
את החומה מלאת האבנים, שאתה וגמליאל נישקתם את המזוזה בפתח, כשהגענו לירושלים.
את האדמה שדרכנו עליה, בדרך לבית המקדש.
איך שניסינו להשמר לא להיות טמאי מתים, כדי שנוכל לעלות להר הבית.
"אתה זוכר את הטלה הראשון שנולד לנו בחצר, שהלכנו להקריב אותו לה'? את הכוהן ששחט, ואז הקריבו את הטלה.
"ואז, אתה זוכר שלא היינו יכולים לצאת מירושלים, כי הרומאים באו? ואתה כל יום קמת, ורצית שאני אכין לחם, לא הבנת למה אין עדיין את הריח של האפיה.
ובכית לי, אמרת שלפחות אני אכין פיתה. פיתה אחת, ואמרת שתשמור עליה עד לשבת הבאה. ולא היה, מתוק שלי.
גם אני בכיתי יחד איתך, גם אני הייתי רעבה.
"ורק גמליאל לא בכה, הוא רק הלך ליהוידע להביא קצת לחם. והוא חזר, אבל לא היה לו לחם ביד. הוא רק אמר שגם להם אין והלך לישון.
"ואתה, בניה, בבוקר, קמת. והיה לי מוזר, שגמליאל עדיין לא קם. והלכת להעיר אותו, ואמרת לי שהוא ישן חזק. חזק מאוד. ושאפילו אבא לא מצליח להעיר אותו.
"ואז הגעתי למיטה שלו, הוא היה בתנוחה לא ברורה. באתי וצעקתי לו בבכי שיקום, שלא יקרה לו מה שקרה לאח של יהוידע. ואז החברה קדישא הגיעו, ואני כבר לא רציתי להסתכל.
הם קברו את גמליאל שלנו…
"וכל יום היית בוכה לי שגמליאל לא בא ללמד אותך א' ב' אחרי שהוא הולך לבית הכנסת. היית בוכה ואומר שהוא רק כל היום ישן בתוך האדמה.
ואני הייתי רק בוכה איתך ביחד, לא היה לי מה לענות.
"אתה זוכר את היום הנורא ההוא, שהרומאים נכנסו לירושלים? ואני שמרתי עליך חזק חזק.
והתחבאנו, כי הם הרגו את כולם.
"אתה זוכר שראינו ממאחורי הדוכן של הרב את יהוידע? החיילים לקחו אותו, וירו בו, והוא נפל על הרצפה. ואף אחד לא בא. ואנחנו לא היינו יכולים לצאת, היו הורגים גם אותנו.
"ואז, אתה זוכר שאמרת לי שיש ריח של שריפה?
ואני בכיתי חזק חזק, כי הבנתי כבר מה קרה.
אמרתי לך שאני מריחה, והזכרתי לך כל מיני פעמים שהיינו בבית המקדש.
ובכיתי, ואמרתי שאין בית מקדש יותר, שאין יותר כוהנים, וכבר לא נראה מהחלון שבסלון את עמוד העשן של קורבן עולה.
לא נראה יהודים שהולכים להקריב קורבנות, לא יהיה יותר שום דבר.
"אתה זוכר? אתה זוכר את כל אלה?
אל תשכח, מתוק שלי.
אל תשכח את בית המקדש, את הכוהנים.
אל תשכח שבעזרת השם יהיה לנו בית מקדש שלישי וכל זה יהיה שוב.
אל תשכח, מתוק שלי.
אל תשכח, טוב?"
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
40 תגובות
לא שוכחת.
לא שוכחת את הרגע בו הרומאים נכנסו ושרפו את פתח הר הבית, הרגו את היהודים בלי רחמים, הרסו את החומות שכה התאמצנו לבנות,
הרגו ברעב נוראי.
לא שוכחת.
גם אני, משתדלת לא לשכוח.
לא לשכוח.
לרצות לא לשכוח. לרצות לזכור.
אלופה את.
ואוו את כותבת מהמם!!!
אפשר ממש להרגיש את הרומאים,
אני מצומררת.
רק תיקון קטן אם לא אכפת לך,
כתבת "החיילים לקחו אותו, וירו בו, והוא נפל על הרצפה."
הם השתמשו בחרבות ולא ברובים, הם צריכים לדקור ולא לירות?.
תודה, 1414?
זה בדיוק מה שרציתי שיקרה, שאנחנו קצת נבין מה הלך שם. שמחה שזה עבד?
תודה על ההארה! אוהבת שמבקרים אותי.
כתבתי את הקטע בלי ידע בכלל האמת. לא היו להם שום רובים? איה, אבל יותר קשה לתאר דקירה. אבל תודה שאמרת לי מה באמת היה שם:)
עם קשת?זה גם נקרא ירייה..
וואו מוכשרת!
תיארת כל כך ציורי וחי
הזכיר לי את המשקפות האלו בתלת מימד
הכישרון הוא ישר מה', ברוך הוא:)
ב"ה שהצלחתי. תודה?
ה' ישמור! זה כלכך אמיתי שזה מפחיד!
שיהיה לכולנו המשך צום חזק…
סליחה שהכאבתי כל כך. רציתי קצת להמחיש את כל הסבל והכאב שלהם… שנרגיש קצת את החורבן.
תודה. ב"ה שהצום עבר כבר. היה לי קצת קשה.
דמעות.
מטורף.
לא נשכח.
?
רגישה שאת כל כך… איזה כיף לך, שאת בוכה. תעריכי את זה שאת בוכה, ומכאלה דברים.
תודה נשמה.
?
אחת הפעמים הבודדות שהעיניים שלי התמלאו בדמעות.
הלכתי להגיד חת"ת
אאא…
צדיקה אחת. תהיי בטוחה שהרעבע מסתכל עלייך וגאה בך. שאת לא שוכחת. עושה הכל כדי לא לשכוח.
וואו.
לב בלי מעטפת, איזה שם…
אני בשוק, הכתיבה שלך כל כך יפה……
מה זה הדברים האלו????
אהבתייי.
אא, השם? הבריק לי האמת מתי שהוא וזה נשאר.
זה בדיוק זה. תודה נשמה שאת.?
אמאל'ה מה זה היה?????
אני עדיין בהלם! יד לך כתיבה מטורפת!!!!!!!!
שלחתי את זה עכשיו לחברות שלי.
אני לא יכולה, זה היה כזה יפה ומעניין לדעת מה באמת קרה מן הזווית הזו.
ואל תדאגי, עכשיו אין סיכוי שאני אשכח!
אל תהיי כל כך בהלם, זה לא בריא. אני חיה.
מקווה שהן נהנו?
זה באמת מעניין, להכנס לדמות אמא של בניה וגמליאל. היה לי מיוחד:) ממליצה.
ה' גאה בך, את לא שוכחת, ילדה שלו.
איזה תיאור חי!
לא נשכח ולא נשקט
תודה, הגיגית❤
אני עם דמעות בעיניים.
וזהו.
הכישרון שלך היא בלתי ניתן להגדרה לי כרגע.
נכנסתי קשות.
אוף למה למה למה.
גלים…
הכישרון שלי הוא ישר מה' ולכן הוא לא ניתן להגדרה אף פעם. תודה בכל מקרה:)
זה באמת כואב. יותר כואב ממה שאנחנו יכולות לדמיין…
אני משתדל ואשתדל לא לשכוח אבל לפעמים זה קשה ולא נוח ולא מתאים לי. ואני נופל, ושוכח את מה שאמרתי לך שאזכור אז סליחה שקצת קשה לי ולפעמים לט מסתדר לי אבל תזכרי שאני משתדל לזכור?
מתוק שלי. מתוק של אלוקים.
תמיד תזכור, גם אם לפעמים אתה מנסה לשכוח את זה, תזכור שאני אוהבת אותך. וגם ה' אוהב אותך כל כך… אל תדאג מתוק שלי, זה יעבור בעזרת השם. יהיה בית מקדש שלישי. אני הבטחתי לך.
וה' אוהב אותך תמיד, תזכור את זה כשאתה מנסה לשכוח. תזכור ואל תשכח. מתוק של אמא. אתה צדיק, ואתה יכול, ואתה תצליח לזכור ולא לרצות לשכוח. אתה צדיק. אתה יהודי של אלוקים.
וואייי.
אמא'לה.
לב בלי מעטפת.
מה זה??
זה בדיוק זה, אבן.
תודה חמודה שלי? הלב שלי מקודם היה צריך מטרנה. חבל שלא הבאת לו אותו.
היו לי צמרמורות.
חזק מידי.
אחח…
סליחה אם הכאבתי מדי.
אבל כן לפעמים אנחנו צריכות להרגיש קצת, טיפה ממה שהם עברו. כי זה אפילו לא יכול להכנס לתיאור.
❤
פעם הבאה תשלחי לי הודעה או משהו, אני אבוא להביא לו מטרנה.
שלא יצרח עוד שעות ברעב.
אבל זה בעיה אבן. הוא צריך שאני אנשום עמוק ואדבר איתו קצת. ניסיתי אבל כנראה לא מספיק.
יודעת מה, ננסה פעם הבאה. אם לא יועיל גם לא יזיק (לשמוח יש תמיד??(שיר ילדות שלי))
התגובה שלי בכלל לא נשלחה מסתבר.
אני מפחדת לבכות אז אני לא אקרא שוב
רק אומר לך ש.. טוב
אני לא אשכח נשמה שלי
לבבון.
אני רוצה בית מקדש.. על עננים..
וריח של קטורת
אני רוצה רבי שאפשר לראות בעיניים שלי
אלוקים..
זה בסדר לבכות, moshiach, זה בסדר מתוקה. מותר לבכות, זה מותר. אפילו סתם לפעמים. (אבל למה, למה אני כותבת כל כך מבכיא ואני לא בוכה?… למה זה קשה לי כל כך… אוף…)
יהיה בית מקדש, על עננים. הוא יבוא ונריח את הקטורת ונראה את עמוד העשן. נראה את הרבי, והוא יחייך אלייך כל כך, ויגיד שהוא גאה בך. בת שלו.
תתפללי, moshiach, תמשיכי להתפלל…
?
??????
????
(אני לא הכי יודעת למה התכוונת, ל-'למה זה קרה' או 'באיזה קטע היא מעלה את הפוסט', או הרבה דברים שעוברים לי בראש. אבל אני אקח את זה למקום טוב. תודה 770770770770.)
הם לא ירו בו לא היה אז רובים או אקדחים.
אני אתמול גמרתי את הצתה מאוחרת ישבתי שעתיים גמורה מעייפות אחרי הניקיונות ובכיתי את נישמתי, הרגשתי שבית המקדש חרב לי מול העיניים נגעת לי במקום עמוק. נירדמתי תוך כדי בכי
מדהים!
רק הקטע של הירייה קצת הציק לי, לא היה אז רובים 🤫
לא ירו ברובים.. ירו בחץ וקשת
זה עדיין נקרא לירות לדעתי…
לא יורים מטווח כזה קרוב בקשת. הקשתות שהיו אז לא היו הקשתות החביבות שלל לג בעומר
דמעות דמעות דמעות
אני בוכה כאן
עד מתי??
למה אף אחד לא בא וגואל אותנו?!?
אבא, הבנים שלך סובלים. בוא תעזור להם, ותוציא אותם מהגלות הנוראית הזו
שיבנה בקרובב
למה רק אני לא מצליחה לבכות??
אני חושבת על זה ורואה על זה סרטונים
ואני מזדעזעת
אבל לא עד כדי כך של לבכות
לא מצליחה לבכות. לא מצליחה להתאבל באמת!
ואני מנסה
אבל כל מה שאני חושבת זה רק איך להעביר את הצום
עזרה?!
מישו??
ומאז העיר שממה
ונבנתה מחדש
אבל אנחנו לא נשכח
-בית מקדש-