אלוקים

עלה נושר לו על כף ידי. אני דומעת, מישהו רוצה להיות איתי.

אלוקים, אני אוהבת אותך. (כל מילה שאוסיף רק תמעיט מהעניין,דום שתיקה.)

על הקצה עומדת האדמה מתחתיי בוערת. החום מעלה דמעות והעיניים מורידות. הוא מייבש רטיבות לוחש בשקט על מלחמות וניצחונות.

אלוקים, תן בי את השלווה לקבל את הדברים אשר אין ביכולתי לשנותם, אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי, ואת התבונה להבחין בין השניים 🙂

העבודה שלנו היא להאמין הוא כבר מחליט על הדין

במבוך חיי בין שאלות ותשובות ניצבת, אתה.

ילדה שלי, עצרי; זכרי: הכל בשליטה, אבל לא שלך- – –

לא צריך לחכות לניסים גדולים, כדי להגיד מילה קטנה. צריך רק לפתוח את העיניים ולראות, שניסים הם ממש חלק מהשגרה. אז פשוט מאד. תודה!

כשקשה לך-תדע שאתה בעליה. כשאתה בעליה-תדע שיש מי שמעודד אותך ומחכה לך. וכשאתה יודע שיש מי שמעודד אותך, ואתה בעליה-סימן שאתה מאמין.

היום שבו האדם נולד זה היום שבו אלוקים החליט שהעולם לא יכול בלעדיו. היום שבו האדם נפטר זה היום שבו אלוקים החליט שהעולם לא צריך

קַר לִי פֹּה עַכְשָׁו וַאֲנִי כָּל כָּךְ לְבַד וְאֵיפֹה אַתָּה.

אלוקים, בבקשה תן לי את הכוח להמשיך לנשום.