אין לי כותרת…מה לעשות…

הולכת, מסתבכת
בכל שלב כזה בחיים
שבו אני נאבדת ונמעכת
תחת מרוץ הגלגלים,
של הזמן.
בגוף של הבל נאבקת
בעולם הנדודים האבודים,
והנשמה הזו זועקת
בצל החיים הרדודים,
ואין לאן-
לברוח, לשכוח
מכסא כבודך המרומם
מאין באת ולאן
את הולכת בעולם
שכולם בו מסתבכים
ברשתם של יצר ושטן
ושוכחים, מעצמם, נשמתם
שבוכה לה במיצרים,
זועקת ממעמקים
עד מתי תשכחו אותי
אהובים של אלוקים,
רק תראו אותי, אתכם
בנים של אבא, מלככם
תהיו נאמנים לו, גם במסתרים
תראו אותו מולכם, גם באין רואים
תרגישו את אהבתו,
גם בחשכת לילה וערפולים

נשמה גולה, כואבת
בעבדות ליצר מתייסרת
אבל כשבינה לבין העולם
חוצצת חומה,
איך נבחין בה, בנשמה

הלוואי ונעז
ולו לרגע קט
לגעת בה, למוסס חומות
לא צריך הרבה
אפילו מעט
לנחם, לרפא בה תהומות

כי בשחקים שם מעל
מול שרפי קודש ומלאכים
מתפאר ומתגאה בנו אבא
וכשתזרח עלינו שמש
גאולה, אמיתית
תראה לנו כמה
הכל רצוי לפניך ככה
יקר ואהוב, דווקא בחוסר שלימותו
מעיד יותר מכל על הדרך להשיגו
שווה בפניך עולמות,
אוצרות.
יקר לאין ערוך,
לבטח,
לנצח.