אורטל/ שקשוקה
קלי-
הייתי מבקשת את השקט
שיבוא וישטוף את ההמולה
שישא את החתיכות הסלעיות שניתזו לכל כיוון
בדרך הבטוחה אל עבר הים,
נחל גואש מבעבע אלי מים
ולבסוף נרגע.
ויש-
קקפוניה של צלילים צורמים
ורגשות אשם
על צעקה שבקעה מבין קרבים
שהתמשכה עד אינסוף
על שליטה שאינה מספקת
ונפש יוצאת מכליה-
הגם שניסתה בכל מאודה לנצור את שלוותה בתוך.
ובלתי יכלה
ונכון-
שטמון פחד עמוק וראשוני
בחדרי הלב
שכך זה ימשך
לעד
בנות ישחזרו אימהות
ילדים יעשו להורים
ובתוכם מתנגנת הצרימה והזיוף
חוסר יכולת לתת אהבה
או להחצינה
נמסה מבין חדרים
כואבת
כלכך
הם לא מצליחים
לראות מעבר,
ילדים לא יודעים לקרוא מחשבות
לראות את הטוב בפינות
שהרע מתגבר ומצליח להסתיר הכל
ואפשר-
שתפילה היתה יוצאת עכשיו
מבקשת להיות
מתחננת בכל מאודה
להצליח לשנות.
ואם- קשה מידי להתפלל
להצליח לראות את ההשגחה שלך
מקיפה הכל
לבטוח
שאתה מכוון את מידת הכאב הנצרכת
בדיוק כמו מינון המלח בתבשיל טוב
שם אותי על הכירים עם האש המדויקת
ונותן לי לחכות,
שהאדים יתפשטו
ואני- אהיה מוכנה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
3 תגובות
וואו, זה כל כך יפה. מרגש.
את..כישרון.
ואי, זה יפה ונכון!
וכ'כ מפחיד-
"בנות ישחזרו אימהות
ילדים יעשו להורים"
אהבתי את שכתבת!
שלכת- תודה על המילים החמות שלך!
אפרת- אהבתי שהצלחת למרקר את המילים העיקריות (מבחינתי), של הפואמה הזו.
כי על זה השיר נכתב, על הפחד משחזור, מהעברה. (ילדה מוכה שהופכת להורה מכה…)