ישראל
לפרק הקודם
ישראל
"יהודה אני יוצאת" דבורי מודיעה כבר בפעם החמישית אבל הוא בכלל לא נראה מתעניין במה שהיא אומרת.
״יהודה!" היא מגביה קצת את הקול.
"מה?" הוא מסתכל עליה, מופתע.
"אני יוצאת".
"לאן?"
"אני אמרתי לך כבר כמה פעמים שאני יוצאת לספיר, חברה שלי"
"ספיר? מי זו?"
אין לה זמן וסבלנות לענות לו. "חברה מהילדות. אמרתי לך את זה. אני יוצאת בסדר? אני הייתי כבר אמורה להיות אצלה". אבל עם כל הפעמים שאני צריכה לקרוא לך נשארתי עדיין בבית.
"בסדר תיהני". הוא מחייך חצי חיוך ופונה להעסיק את הילדים. דבורי נפרדת מהילדים, מודה ליהודה ויוצאת.
יהודה שכח לשאול את דבורי לכמה זמן היא יוצאת. לא נורא, מגיעה לה קצת חופש. למרות שאין לו חשק לטפל בילדים.
הוא צריך לחשוב איך להשיג את סכום הכסף שביקש ממנו אלכסנדר, עבר כבר שבוע ויומיים והוא לא ענה לשיחות מנחום או משאר אנשי החבורה. לאלכסנדר הוא ענה פעם אחת ואמר לו שהוא עדיין חושב, אלכסנדר רתח מזעם וניתק. הוא לא יכול לקחת סכום כזה מהבנק מבלי שדבורי תשים לב.
הוא נאנח. הוא בדרך ללא מוצא.
הטלפון מצלצל. 'אליהו' זה מה שמופיע בצג הטלפון. מעניין.
"הלו"
"אליהו?"
"כן זה אני, לא שמרת את הטלפון שלי?"
"אתה כן שמור אצלי, למה?" יהודה לא מבין מה הקשר לשאלה.
"אז מה אתה שואל אם זה אני?"
"אני פשוט מופתע. הפעם האחרונה שהתקשרת היה כשהזמנת אותי לברית של יאיר שלך, לפני שנתיים אם אני לא טועה" וגם זה היה ממש לזמן קצר. אף אחד בקושי מדבר איתו בטלפון, הם מתנהגים אליו כמנודה. חוץ מאמא שלו ומשייני.
"כן, אל תחשוב שהתקשרתי מרצוני" אליהו חייב להישמע לא מרוצה ומוכרח, וכמובן קשוח.
"אה, לא?" יהודה מנגב את הפה של רחלי, ומניח אותה באריסה. היא מתחילה לבכות.
"ממש לא! אבא אמר לי להתקשר אליך. תקשיב אבא לא רגוע מאז השבת שהיינו ביחד, כל המשפחה. הוא לא מפסיק להצטער על הבן העלוב שיצא ממנו, אתה." אליהו מוסיף קצת מילים ממנו, מגזים פה ושם.
"נכון שאתה מתחרט שלקחת אותה לאישה?"
יהודה מזדעזע כל כולו, איך אליהו מעז לדבר ככה על דבורי?! "בחיים לא! אתה שומע, בחיים אני לא אתחרט על הבחירה שלי! זה לגמרי ההפסד שלכם שאתם לא מעוניינים להכיר את דבורי. אתה לא תדבר אליה ככה!"
"בסדר תירגע. אני רק מנסה למצוא פתרון כדי שתחזור להיות כמו שהיית"
אף אחד לא יוכל להחזיר אותי למה שהייתי, לא אתה אליהו. לא אבא. לא דבורי. רק אני. "כן? ובוא נשמע מה הפתרון שלך" הוא אומר בליגלוג.
"גירושין" הוא פולט בלי לשים לב. טויבי מסתובבת לפתע לכיוונו מסמנת לו שהוא השתגע לגמרי. אליהו מבין שהגזים…
.
"מה?? אתה שומע מה שאתה אומר בכלל?" יהודה מסמן לדובי להירגע ולמלכי שתנקה את המיץ שנשפך מהשולחן "אתה רוצה שאני אעשה את אותה הטעות שאבא עשה?"
"אתה מתכוון שאמא עשתה" הוא נכנס בלי לשים לב לנושא רגיש. הילדות שלהם.
"לא! אבא הוא זה שגרם לזה, ושתינו יודעים טוב מאוד שאמא צדקה במעשה שהיא עשתה" יהודה עוד שנייה ישתגע, מצד אחד אליהו המעצבן הזה מטיף לו מוסר ומצד שני הילדים והבלגן שלהם.
"חכה שנייה על הקו אליהו".
יהודה מניח את הטלפון על השולחן ופונה למלכי "מלכי, אולי תוציאי חלק מהילדים לגינה שמתחת לבית? תיקחי איתך את בני, חני ודובי. הקטנים ישארו איתי, בסדר?"
מלכי מהנהנת לו בשמחה, מרוצה מזה שאבא שלה סומך עליה למרות שהיא רק בת שמונה. מלכי לוקחת ביד את חני ודובי, ובני מאחוריהם והם יוצאים.
.
יהודה לוקח בחזרה את הטלפון "אני איתך, איפה היינו?"
"הגירושין של ההורים שלנו" הוא לא רוצה לדבר על זה. הנושא הזה כואב לו כל כך, ומזכיר לו דברים לא נעימים. אבל הוא לא יראה ליהודה את החולשה שלו.
כנראה שהחיסרון הזה עובר במשפחה.
"אה כן, תקשיב אני לא יודע מאיפה צץ לך הרעיון המזוויע הזה, אבל אני מסתדר מצוין עם דבורי, אני אוהב אותה והילדים אוהבים אותה גם כן. אין בה שום בעיה או פגם" אם כבר אז לי.
״היא אמא טובה ואישה טובה, ואם אני אתגרש, דבר שלא יקרה לעולם, הילדים יסבלו בדיוק כמו שאנחנו סבלנו אחרי הגירושים של ההורים שלנו, בסדר? ואני לא אתגרש רק בגלל משחקי הכבוד של אבא".
"איזה משחקי כבוד? אתה שומע מה שאתה מדבר?" אליהו מרגיש צורך להגן על אביו.
"כן אני שומע, אני לא חירש. אם כבר אז אתה עיוור, שלא ראית שאבא הוא היה הבעיה. אתה כנראה לא זוכר את כל הצעקות שאבא היה צועק. אבל כלפי חוץ, פתאום, הוא התגאה באשתו החכמה, הצדיקה, המוכשרת ועוד כל מיני דברים. הכל כדי להראות שהוא בעל מפנק, אוהב ותומך. כל מה שהוא לא היה. הן כאבא והן כבעל".
"אני זוכר" לוחש אליהו. יהודה צודק.
"אז אני לא רואה שום סיבה להאשים כאן את אמא".
"אני לא האשמתי אותה, אבל מי שבפועל התגרש היתה זו אמא".
"נכון, אבל- -" יהודה שומע בום חזק מבחוץ…
"מה זה היה?" גם אליהו שמע מעבר לטלפון את הרעש המוזר הזה.
"לא יודע" יהודה מתקרב לחלון ומסתכל, יש שם מעגל של אנשים שבהלם ולחוצים, צועקים לעזרה, באמצע שוכב ילד בתוך שלולית דם "אוי ואבוי! היתה תאונה!!"
.
"אוי" אליהו רוצה להמשיך בשיחה "יהודה אתה שומע?"
יהודה לא שומע.
הטלפון נופל לו מהידיים הישר לרצפה.
הוא מסתכל שוב בחלון, הילד ששוכב שם במדרכה מזכיר לו את דובי שלו.
לא יתכן.
מלכי שומרת עליו. הם בטח בגינה משחקים.
אבל הוא פתאום מבחין במלכי ובני שמתקרבים לילד ששרוע שם על המדרכה בצורה מבהילה, ובוכים.
יהודה קולט.
הילד שנדרס היה דובי שלו.
© כל הזכויות שמורות
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
4 תגובות
אלופה אחת.מחכים להמשך;)
*צימררת* .
עם הקטע של דובי ,
דייי מסכן !!
במה הוא חטא שהוא צריך להדרס?!
וכמו תמיד מטורפת עם הכתיבה שלך .
ממש יפה, אהבתי ברמות …
בבקשה תעשי יותר ארוך את הפרקים ..!!! ?
הפרק הזה ספציפי היה נראה לי יותר קצר מכולם… לא רציתי יותר מידי למרוח…
בעזרת השם בהמשך
אוי ויי