זה קורה לי ברגעים הכי לא קשורים
אני יושבת, קוראת, מהרהרת, לומדת, בטיול, ופתאום התחושה הזאת עולה, התחושה של ה"לבד"
גם לכן יש את התחושה הזו?
תחושה מוזרה כזאת, כאילו אני לבד בעולם, למרות שיש לי הכל, משפחה, חברות, חיים מאושרים…
ובכל זאת, לפעמים אני מרגישה את התחושה הזאת,
וזה קצת מעצבן…
אז אני מנסה להשתחרר מזה, אבל כבר ניסיתי את כל השיטות,
הסברתי לעצמי שזה לא נכון,
ניסיתי לחשוב על משהו אחר,
ניסיתי להיות פעילה, לנקות, לסדר, להתכתב, העיקר להעביר את התחושה הזאת.
ושום דבר לא עוזר…
זה גם קורה לי ברגעים הכי מוזרים,
אני יושבת בכיתה לומדת, וזה קורה פתאום…
אני הולכת לחברות, וזה עוד פעם,
זה קורה מדי פעם, בערך פעמיים בשבוע…
אז אולי זו בעיה אצלי?
או שזה חלק מגיל ההתבגרות או משהו?
אה, ודרך אגב, זה התחיל לפני שנה וחצי בערך, יכול להיות שזה קשור לקורונה?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
17 תגובות
היי מהממת
אז חשוב לי שתדעי שאת לא לבד
וזה תקין!
זה קורה לכולנו
וזה הרגשה טובה
כי אז אנחנו לומדות להעריך שבאמת יש לנו כל מה שאנחנו צריכות
ואנחנו מודות שזה רק תחושה…
קרה לי בלי סוף, מגיל קטנטן עד מאוד. את לא לבד, בהחלט לא, ואני מניחה שזה קורה ללא מעט אנשים.
וכן, זו בהחלט יכולה להיות השלכה של הקורונה, של הסגרים, או של כל הגיל המבולבל הזה. אם זה מטריד אותך, ממליצה בחום לטפל בזה.
המון הצלחה.?
מצטרפת לתגובה.
מזדהה מזדהה מזדהה
אוהו ברור שלא רק לך.
לפחות גם לי.. ונראה לי לכולם קורה לפעמים.
לא רגישה אתזה?
אני דוקא מרגישה שאני צריכה את הלבדדדד
מכירה את הסיטואציה נהדר!
לדעתי זה היצר הרע וצריך לדחות אותו בשתי הידיים כי זה לא נכון! להסביר לעצמי שכל אחד יכול לחשוב ככה וזו החלטה שלו.. אני לא לבד! (אלא אם כן.. ואז המצב שונה)
ממש לא נשמע לי קשור לקורונה.. סליחה שזה העלה לי חיוך גדול על הפנים..
את אומרת שניסית את ההסחות דעת ואני יודעת שאני גם ועדין….
לא יודעת.. אולי זה באמת קשור לגיל ההתבגרות ולעובדה שהקב"ה רוצה שנקים משפחה מתישהוא בקרוב.
הזוי, פשוט הזוי כמה שאני יכולה להזדהות עם הפוסט הזה, משום מקום.
אין לי תשובה, למה ואיך.
אני משערת, מתארת לעצמי מאיפה זה נובע, ולמה.
אבל תכלס, אני לא ממש יודעת.
זו הרגשת בדידות כזו, כואבת.
שמתנחלת לך בלב, ובעיניים.
וצריך כנראה רק לכופף את הראש מול הגל, ולחכות שיעבור, גם אם נרטב בדרך.
יהיה בסדר, יהיה טוב?
וואי, אני מוצאת ת'צמי עכשיו מהנהנת בראש למחשב..
אני מזדהה איתך לגמרי, יוצא לי הרבה פעמים להרגיש את התחושה הלא רצויה הזו.
היא מכניסה אותי עוד יותר לדיכאון ועצבות..
ואגב, אהבתי תכתיבה שלך:)
ואיי גם לי לפעמים קורה
אבל ממש לפעמים. ב"ה.
ברוכה הבאה לגיל ההתבגרות, ולעולם בכלל :))
זה בערך כל מה שיש לי להגיד
מזדהה איתך, כמובן, כמו חצי מאוכלסיית העולם…
זה באמת תחושה קשה ומתסכלת לפעמים ❤
אבל – לומדים לחיות איתה. במיוחד אחרי הרבה עבודה עצמית 🙂
בהצלחה!
קורה לפעמים, אבל בתאכלס.. יש שלי הכל ב"ה! משפחה, חברותת, בית ספר וכו'..
פחות בקטע הזה, יותר בקטע של פחדים אבל ברמה קיצונית. בלי קשר פתאום נהיים לי פחדים ולחצים ואני מנסה להרגיע ואין!
נקווה שלכולנו יהיה בהצלחה!
לא חושבת שזה קשור לקורונה…
זה דבר שקורה. וקרה לי..
גם לי קורה ! ברגע הזה ממש … אני מנסה למצוא מושיע ): בוכה בלי קשר ! אני כועסת על כולם אבל למה ? היום לא היה כלום … ואז הבדידות ההרגשה שאני רוחוקה מכולם ! שאין אף אחד שיהיה איתי ! רק אני והפלאפון ):
אמאלהה
מסתבר שאני לא היחידה שמשו בה דפוק:|
לי זה קורה הרבה, גם לפני הקורונה…