קשורה לרבי או לא?

מה הבנתי על התקשרות
כבר שנים, שאני מרגישה "לא מספיק קשורה לרבי". לא יודעת איך להסביר, אבל אני לא מצליחה להרגיש את הקשר העצמי הזה שמדברים עליו בהתוועדויות. את הרצון להתחבר, להתמסר, למסור את הנפש, הרצון. אין לי. אני יכולה לעשות יותר, אני יודעת. המילים הגדולות של "שליחות", ו"אתכפיא" כל כך רחוקות ממני רוב הזמן. אני חיה את החיים, כמו כולם.

מתביישת לומר, אבל לא תמיד יש לי סבלנות לראות עשר דקות וידאו של הרבי. בעידן של הוידאו היום, זה לא פשוט לראות כמה דקות את אותו הפריים על המסך, בלי שום שינוי.

לפני זמן מה נסעתי עם קבוצת נשים ובנות למסע קברי צדיקים באוקראינה.

התפילה שלי במסע הזה, היתה בין השאר, להרגיש מחוברת יותר. להרגיש שההגדרה "חבדניקי"ת" או "חסידה של הרבי" אומרת משהו בשבילי, חוץ מקטלוג שטחי.

נכנסנו לאוהל הקדוש של האדמור הזקן, והתפללתי לה', שיפתח לי את הלב. ביקשתי מהנשמה של הצדיק שנמצאת כאן, שתעתיר אצל הקב"ה שיחמול עלי, וארגיש מחוברת מבפנים.

כמה שעות לאחר מכן, היתה לי שיחה מעניינת עם בחורה חוזרת בתשובה. סיפרתי לה על הבלבולים שלי, ועל תחושת הניתוק. היא שאלה אותי: 'את לומדת חסידות?' עניתי לה 'מדי פעם. לא הרבה'. 'את לומדת שיחות של הרבי?' היא שאלה שוב.

עניתי לה שקשה לי עם שיחות מורכבות אבל יש כמה שיחות שלמדתי כשהייתי ב770 והם ממש נכנסו לי ללב. המשותף בשיחות שכבשו אותי היה שהרבי מרומם את מעלת היהודי, ומראה איך שכל יהודי חשוב לפני הקב"ה יותר מהכל. יותר מהתורה, יותר מהמצוות. הנשמה של היהודי זה הדבר הכי יקר שיש. אני נזכרת בשיחות האלו, ומתרגשת.

איזו אהבה יש לרבי לעם ישראל, כמה חום ואור נשפך ממנו.

"אז מה את רוצה?" היא שאלה אותי בחיוך. "בטח שאת קשורה לרבי". "איך מתקשרים לרבי? בכך שאת לומדת את השיחה הזו והיא הופכת לחלק ממך."

ואז בפתע פתאום, נפל לי האסימון.

מאז, הפסקתי לייסר את עצמי על "שאני לא קשורה מספיק".

רגשות האשמה, שהפכו לחלק בלתי נפרד ממני, החלו להתעמעם אט אט. ואהבה פשוטה החלה להפציע.

אני בסדר. ה' אוהב אותי כמו שאני, זה הרי מה שהרבי אומר כל הזמן. איך לא שמתי לב שבדיוק זה המסר של הרבי בכל אלפי השיחות ומיליוני המכתבים?

הניצוץ האלוקי, הטוב העצום והמוחלט שיש בכל יהודי, לא שייך רק לישראלי אבוד בתאילנד, זה גם בי. וגם כשאני עושה מה שאני יכולה, שזה לא ממש הרבה, הרבי עדיין אוהב אותי.

כי אני קשורה לרבי בכל מקרה, כמו שאני קשורה לקב"ה, בקשר בל ינתק, ומה שאעשה לא ישנה את זה.

מאותה שיחה, כל פעם שעולה בי מחשבה מחלישה, או רעשים מבחוץ שמערערים לי את כל הביטחון, אני נזכרת בשיחות שאהבתי. על מעלת היהודי, על האהבה העצומה שיש לאלוקים לכל יהודי. בת יחידה של הקב"ה, שזאת בעצם אני .