העולם הוא קולוסיאום אחד גדול
גם אם מלכות איש את רעהו חיים בלעו
העולם הוא קולוסיאום אחד גדול
כשהדם שלך משפריץ אף אחד לא יעזור.
העולם הוא קולוסיאום אחד גדול
כל טעות חורצת מוות או חיים
העולם הוא קולוסיאום אחד גדול
ורק נשאר לשרוד, לילות, ימים.
בין קירות עגולים
וסודות נלחשים
בניין המתים
סוד החיים.
העולם הוא קולוסיאום אחד גדול
כל אדם לאדם – הוא זאב
העולם הוא קולוסיאום אחד גדול
לא מבדיל בין אויב לאוהב.
העולם הוא קולוסיאום אחד גדול
אם תשכח זאת – מיד תיזכר
העולם הוא קולוסיאום אחד גדול
אף אחד לא יבטח באחר.
בין קירות עגולים
וסודות נלחשים
בניין המתים
סוד החיים.
העולם הוא קולוסיאום אחד גדול
בו בחירה ובריחה מתערבבות
העולם הוא קולוסיאום אחד גדול
ואם צדקת – גם עשית טעויות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
21 תגובות
סליחה על הבורות
מה זה קולוסיאום???
אחרי שאדע מה זה אחזור לקרוא שוב:)
מעין תיאטרון של הרומאים שבו היו שמים יהודים להלחם נגד חיות טרף ובריונים…
לאו דווקא יהודים.
שבויים, אסירים פוליטיים, מפגינים, בעלי חובות גדולים מידי שהסכימו להמר על חייהם כדי להינצל מתשלום החוב שאין להם מאיפה לשלם.
הבריונים מהצד השני נקראו גלדיאטורים ועברו הכשרה רשמית לצורך כך.
לנידונים למוות ממעמד סוציו-אקונומי גבוה ניתנה אפשרות לבחור בין מוות בקולוסיאום (אל דאגה, אם היו לו כוחות על והוא הצליח לשרוד את המאבק בגלדיאטור/חיה הרגו אותו אחר כך וגם עשו וידוא הריגה) לבין מוות בתלייה או בעריפת ראש.
לא יודעת מה איתכן אבל אני הייתי בוחרת כל אפשרות מלמות לקול צהלות המון חוגג בתוך זירה. זו נראית לי אחת המיתות הכי בזויות שקיימות.
אינלי מילים.
העולם הוא קולוסיאום.
אבל יש מי שמביט ומשגיח.
לא נראה לי שהטעות היא זאת שחורצת גורלות, כן?
לפחות לא של חיים ומוות..
וגם, אם אף אחד לא ייתן אמון באחר- מה יישאר?
אנחנו בנויים על אמון. חיים ונושמים אותו.
סליחה שנתפסתי לכמה שורות ספציפיות..
והכתיבה שלך…
מדהימה🤍
אמא'לה. יש בזה משהו נכון. אבל זה לא גורף בכלל, יש מלאא אנשים בעולם שיבכו אם הדם שלך ישפריץ, ועוד המון שהלב שלהם יתכווץ עם כל אנחה שתשמיעי. באנשים כאלו- את בהחלט יכולה לבטוח.
אם אפילו אני לא בוכה על עצמי, מי יבכה עלי?!
המון. גם אני יכולה לבכות עלייך. אם את לא בוכה על עצמך, זה לא אומר שאף אחד לא יבכה עלייך. ואת יודעת מה, אפילו אם אף אחד לא היה רואה- "בכל צער וצער" מכירה את ההמשך?
מתחשק לך להסביר לי מה זה????
אנחנו צריכות לדבר ומהררר
מה זה הגאונות הזאתתת
ואיך ולמה חשבת על הרעיון המזעזע הזה (בקטע רע וטובבב)??
את מוכשרת ואת מדהימה בטרוףף
כואב לי עלייך שאת בתוך הקולוסיאום אבל על תשכחי קולוסיאום הוא רק אולם ומסביב יש עולם
את צודקת. הקולוסיאום הוא אולם ומסביב יש עולם. אבל הבעיה מתחילה כשהעולם נהיה האולם.
הייתי מתה (תרתי משמע 😐) לצאת מהקולוסיאום, אבל השער נעול. ואין, אין, אין, אין לאן לברוח!!! אפילו הבית שלי נהיה קולוסיאום.
ולגבי ההשראה לרעיון
חשבתי על כל התיירים שמצטלמים ליד שרידי האמפיתאטרון ומעלים בגאווה לסטטוס ולסטורי ומתלהבים מהיופי ומהבנייה הייחודית והחזקה, אבל כשחושבים על זה – הם בעצם רוקדים על הדם של כל מי שנרצח שם.
הלו, אנשים, האמפיתאטרון לא אמור להיות אתר תיירות בדיוק כמו שאושוויץ ובוכנוולד וטרבלינקה וכל שאר המחנות לא אמורים להיות אתרי תיירות שמצטלמים בהם ומתלהבים (מילא במחנות לפחות אנשים זוכרים לשים אימוג'י עצוב או בוכה כשהם מעלים תמונה שלהם משם, אבל באמפיתאטרון כולם רק שמים סמיילי מתלהב או מגניב. בני אדם נהרגו שם רק כדי להשביע תאוות רצח בלתי נגמרת של חיות אדם! בני אדם כמוני וכמוכם! מה נסגר איתכם אנשיםםםם?!)
אוקיי, אולי, אבל רגע.
ליד שער טיטוס ברומא? הוא גם מנציח את ה'תהולכה' לרומי אחרי חורבן ביהמ"ק?
וגם ליהודים היה אסור לעבור בו מתישהו…
תלכי לשם, איזה אימוג'י תשימי?
אז נכון, האמפיתיאטרון לא אמור להיות, אבל הוא נחשב היום לאחת מהיצירות הגדולות של ההנדסה והאדריכלות הרומית אז מטבע הדברים הוא הפך למרכז תיירות..
כמובן שאת צודקת ואני לגמרי מסכימה עם מה שכתבת- אבל אני מצליחה להבין את התמונות המחויכות שמצלמים שם..
אני אשים אימוג'י מנצח, וכן, גם אחד עצוב.
כי ניצחנו אותם, עובדה שאנחנו עדיין חיים נושמים ובועטים והם כבר מזמן לא.
ובכלל היו רבנים שנשאו דברים שם בנושא
לא זוכרת מתי, אולי בסביבות סוף השואה או משהו, עשו היהודים המקומיים עם הרב שלהם מצעד ניצחון ובפעם הראשונה מאז שהטילו את האיסור לעבור מתחת לשער טיטוס – עברו שם.כ
האווו את כותבת מהמם ומדויק כול כך!!!
ואין לי עוד מילים גמרת אותן…
זה פשוט מהמממם!!!
נכון…!!!
וכואב…!!!
מוכשרת שכמוךךך!!!
אני מוספה עוד תגובה אני חייבת!!!
חייבת להגיד לך!!!
שתדעי שאין מעולם דבר כזה קולוסיאום!!!
ה' הוא זה שמכוון את הכול!!!
תתפללי עליו!!!
הוא מחכה לך!!!
איזה שיר מצמרר
את כותבת נדיררר
——————————
אין לי מילים.
ואני לא אחת שנגמרות לי המילים, אבל מה שקראתי עכשיו פשוט המהם אותי.
אמאלה איזה עומק, וכל המשחקי מילים שלך:
בניין המתים
סוד החיים.
בו בחירה ובריחה מתערבבות
אם תשכח זאת – מיד תזכר….
אם תדקת – עשית טעויות ועוד מלא שאהבתי❤️❤️
אף פעם לא קראתי משהו והתחברתי אליו כל כך!
הכתיבה שלך מהממתתתתתת ועמוקה ברמותת. ממש מתחשק לי להכיר אותך!
ורק שתדעי שכל מלחמה- נגמרת בסוף ויש מנצח, ולא המנצח שמח- אלא השמח מנצח!!!
בקולוסיאום – תמיד אחד מת.
והפעם – זה היה אני.
למה???
את מרשה לי לשאול???
כשאת מרגישה את הכאב – זה אומר שאת חיה
ותרשי לי לצטט: "כשנהיה חשוך בחור של המנעול – זה אומר שבעל הבית מסתכל"
בהצלחה יקרה❤️❤️🥹
אמאלההה
ואוו
זהו.