הרגשתי מרוממת
ביום הכיפורים האחרון חוויתי ברוך השם התרוממות רוח עצומה.
הרגשתי שאני כל כך קרובה לה', טהורה, אמיתית מולו.
בתפילות עמדתי בהתרגשות, מהעובדה שה' פתח לי שערי שמיים!
הייתי עם מצב רוח מרומם. כמעט לא חשתי בצום.
הניגונים, המזמורים, השקט, היראה העוצמתית בבית הכנסת הגדול. מדהים! הרגשתי מרוממת.
שיכורה מהקדושה.
זהו. רציתי לשתף.
יום הכיפורים המשמעותי ביותר שהיה לי, והוא היה בשנה שעברה.
מאז אני נזכרת פעמים רבות בהרגשה המהממת ותוהה:
למה לא הצלחתי לשמור על ההרגשה לאורך זמן?
האם יום הכיפורים הבא שלי גם יהיה מדהים כל כך?
איך אני יכולה להשיג את ההרגשה הזאת פעמים תכופות יותר מפעם בשנה?
אם יש לכן עצות או משהו, הן יתקבלו בשמחה.
תודה שקראתן!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
16 תגובות
דיי, איזה כייף לך!
הלוואי עלי.
אני גם אשמח לעצות..
באמת מאחלת לכל אחד! ♡ כולל לעצמי שוב 🙂
וואו זאת מתנה גדולה. יום כיפור זה החג האהוב עלי למרות שהצום קשה לי.
באמת שקשה לשמר את זה. אין לי כל כך עיצות;)) פשוט לזכור את האווירה כבר נותן לך חשק להמשיך ככה.
צודקת 🙂
חח..שאלה טובה.
אולי לנסות לחשוב על המשמעות של התפילה..להתעמק..לעמוד לפני המלך..להרגיש אתזה..להתפלל ב א מ ת.
תודה לך על התיאורים, עזרת לי להבין ולהרגיש 🙂
ההתרוממתות הזו היא אתערותא דלעילא… לא משהו שעבדת בשבילו. זה לגמרי מתנה מטורפת מהקב"ה.
אבל ביחד עם זה.. מגיע גם החיסרון של אתערותא דלעילא על פני אתערותא דלתתא- זה לא נשאר לאורך זמן, וזה כן.
איך בכל זאת כן מצליחים לגרום לכך שהאתערותא דלעילא תשאר למשך זמן?
אם לוקחים את אנרגיה הזו של ההתרוממות וממירים אותה לאנרגיה של עשיה. פשוט באותם רגעים לוקחים החלטה טובה כלשהו, מחליטים שבכוח הזה אתחיל לעשות משהו שעד עכשיו היה לי ממש ממש קשה.
רק ככה, זו הדרך היחידה להמשיך את הכוח של ההתעוררות הזו.
המקור של מה שכתבתי אגב, הוא במאמר 'אדם כי יקריב' של אדמוה"ז. מוזמנת לעיין. שווה את זה!
תודה רבה לך! סידרת לי את הראש
כנראה שעל זה בדיוק נאמר אתערותא דלעילא, את צריכה להוסיף גם את העבודה שלך ולהתאמץ כשקשה אפילו שלר תמיד זה מניב את איתה הרגשה
נכון. תודה
בדיוק חיה הרחיבה על זה^ ; )
אה,, את דמות לקנאה,,, תמוז ז-מני ת-שובה מ-ממשמשים ו-באים.
הכנסת אותי לאוירת החגים שאוטוטו מגיעים, ואולי טוב שהסמיכות שלהם לחופש כך יש לנו תמרור תזכורת.
מתחברת לדברייך
מצטרפת לצבעים
עצם המחשבה על ההתעלות והתענוג שהיו לך אז מולידה אותם שוב!!
ואפשר להתפלל
פשוט להתפלל שנצליח להתפלל ולהתחבר כל כך לאמת!!
מסכימה! הלוואי!
קראתי את הפוסט המרגש שלך והרגשתי השגחה פרטית במוחש.
כל שנה אני בבית ביום כיפור, הולכת לבית הכנסת ופחות או יותר מנסה להעביר את הצום.. גם בקריאת עיתונים וספרים משמימים..
השנה נאלצתי להיות ביום כיפור אצל קרובת משפחה שהצטרכה בעזרתי..
ואת השכר על כך קיבלתי כבר באותו יום כיפור. דווקא מתוך הדוחק והעומס שהיה לי בלעזור לה בער בי הרצון להספיק את כל התפילות וכמה שיותר תהילים, וביום כיפור הרגשתי בדרגת חסיד בלי להגזים:) הלוואי שארגיש שוב את ההתעלות הרוחנית שהייתה לי אז, היא תרמה לי הרבה במהלך השנה.. מאחלת לכולן?
מעריכה אותך! באמת ההתעלות הזאת תרמה גם לי רבות גם אחרי יו"כ.