פתרונות מעשיים/ 1

התמודדות עם תחושות לא טובות לאורך זמן

הנאמר להלן ילווה אותנו בעז"ה לאורך כל הבלוג כבסיס לדרכי התמודדות רבות.
(לכן הפעם השקעתי בבלוג ארוך ומובן כדי שבהמשך נוכל להתבסס עליו כראוי בעז"ה).

איך מתמודדים עם תחושה מאתגרת ויומיומית? שנדמה לפעמים כי אין לה סוף…, כי אין לה מרפא…, כי אין לה מפלט לצאת מאיתנו….

טוב, זו שאלה טובה שחלקנו בטח שאלנו את עצמנו ברגעי משבר.

ואלו שלא, ויש כאלה ברוך השם, תקראנה גם ותנסנה לזכור כי לפעמים החיים מזמנים אתגרים והתמודדויות מפתיעות או בעצם- תמיד.

בד"כ אלו התמודדויות שאנו מכירות פחות או יותר ומורגלות בדרכי ההתמודדות איתן כמו אי- הבנה עם חברה או אחות וכדו', אכזבה, כישלון במבחן וכדו'…

אלו הם אתגרים שכל אחת באשר היא מכירה אותם, מי יותר ומי פחות.

אבל, יש אתגרים גדולים שהשם החליט להעמיד את חלקנו בניסיונות בהם.

ניסיון האמונה, הניסיון של- ללכת עם מה שנכון באמת למרות שהרצון והדחף הפנימי שלי משכנעים אותי אחרת וכדו'.

אתגרים אלו עלולים להמשך זמן רב וכאבי הלב הנגרמים מכך הם עצומים ועלולים להשפיע על כל תחומי חיינו.

איך בעצם אפשר להתמודד עם האתגר הגדול הזה בצורה נכונה?
טוב, אז יש כאלה שיגידו הזמן יעשה את שלו, את מחכה, והוא בינתיים הורס כל חלקה טובה ופוגע בתחומים חיוניים וחשובים כמו: לימודים, בריאות וכדו'.

יש אלו שיגידו, תני ללב לפרוק, לבכות, להוציא, וכדו'. אז את נותנת ונותנת, מפרגנת, אדיבה ונדיבה, אבל— פתאום את מוצאת את עצמך במערבולת מוזרה שלא חשבת שתיכנסי אליה. כמו מן מעגל של עצבות, של דמעות, של כישלונות בלימודים, של חוסר תיאבון וכדו'… שה- 'רק לפרוק' הפך להתפרקות של ממש.

טוב נו, אז מה בכל אופן אני אעשה?, אני לא "אתן את הזמן", אחזור לשגרה, ידכא את הרגש וזהו??!!

טוב, צודקת, לא.

יש פתרון שלישי וטוב, ברוך השם.

רק בואנה נזכור מה הפתרון צריך להכיל:
 

1. אמונה. להבין באמת שהכל לטובה ולשמוח בזה.
2. לתת ללב לעכל, לפרוק את המטען הכבד שנחת עליו בהפתעה.
3. להמשיך מעכשיו את מה שנכון לרגע זה שיוביל גם לדבר הנכון ברגע הבא.
4. לצאת מ"הבור השחור" של העצבות ולגדור גדר סביבו כדי שלא ניפול אליו שוב בס"ד.

איזה פתרון מכיל את 4  הפרמטרים?

ובכן, עשיה.

מה פרוש?

יש 3 סוגי עשיה:

1. עשיה פסיבית
2. עשיה אקטיבית
3. עשיה אקטיבית עם אידיאל.

כשנכנסים ל"בור שחור" עוברים תהליך הדומה למערבולת שמנתקת מכלל עשיה, ולא רק זה אלא כל חוסר עשיה גורם לעצב גדול יותר וחוסר סיפוק ושמחה, מה שמכניס את האדם עמוק יותר לבור, הופך את האדם לאדיש, עייף, חסר תיאבון שחושב מחשבות עצובות ושליליות או שפשוט ישן וישן וישן. או לא פשוט?

לא זה לא פשוט.

כדי לצאת מ"הבור השחור" יש לנו 3 שלבים:

1. עשיה פסיבית.

נתחיל ממש מתחתית הבור של דיכאון אמיתי של להיות כל הזמן בבית.

לאלו שלא מכירות את המושג דיכאון או מכירות אותו כסוג של חוסר מצב רוח, אני אסביר בקצרה.

דיכאון היא תחושה קשה וכואבת מאד שנגרמת לדוגמא כשחלילה מאבדים מישהו יקר ומרגישים שזהו. העולם נגמר. ופשוט יושבים כל היום ובוכים עליו ומתגעגעים אליו.

לא כולם מקבלים את זה כך, אבל זה יכול לקרות. לפעמים גם כשאין סביבה תומכת או כשיש גורמים תומכים הפוכים.

גם תחושה שעשיתי טעות ועכשיו, א"א לתקן אותה וכלום כבר לא שווה וכדו'…

שבעז"ה לא תרגישו כך אף פעם, אבל יש אנשים שכשהרגש מכה בהם הוא מצליף בלי רחמים וקובר תחתיו את השכל, ההיגיון והרצונות אחרים.

לענייננו:
במצב כזה, כדאי לעבור לעשיה פסיבית. לדו': לקרוא ספר מעניין, למרות שהמחשבות לפעמים מתעתעות כ"כ ומושכות אותך מהספר. אז לא! אנחנו נמשוך אותה בחזרה לספר (:

לפעמים מלבישים את הדמויות שבספר על הדמויות האמיתיות (:, שזה בסדר לגמרי כי זה איזשהו פורקן מתון כזה של הלב…, אני בכלל לא בוכה בגלל מה שהיה, אני בוכה מהספר (:

נכון מותק, רק מהספר (: (הי, אם תכניסי הומור זה יאריך את הטקסט יותר מידי, פעם אחרת, טוב? (: )

לאלו שיש להם מחשב זמין, אז לא! לא לבזבז את הזמן על חוויות דמה, כי תחושת בזבוז הזמן מעצימה את תחושת חוסר המעש והריקנות ומעמיקה את ה"בור השחור" חלילה, גם אם זה משכיח קצת את המקרה, זו אשליה!, המקרה יחזור כבומרנג בצורה חזקה יותר כשנסתכל אחורה ונראה שבזבזנו שעות יקרות על בזבוז זמן (לא מדברת כמובן על דברים לא טובים שזה ק"ו…).

מה שכן, אפשר להקציב קצת זמן כדי לשמוע שיעורי תורה או דברים שאת יודעת שמחזקים אותך ונותנים לך כח.

2. עשיה אקטיבית- אם עד עכשיו הייתה לך עשיה פסיבית של לקרוא וכדו', כעת נעלה מדרגה לעשיה אקטיבית, ממשית. של- לארגן את הסביבה, את סדר היום, לבדוק 'מה אני עושה מחר', להתחיל ללמוד כמו שצריך (גם אם יש לך הרים הרים של חומרים להשלים. לא נורא. לאט לאט. בסוף בעז"ה הפערים יצטמצמו עם המון כח רצון כמובן. ו—לא נורא. זה לא עיקר החיים. אבל מה שכן עיקר החיים זה להיות שמחים ולהיכנס לעשיה. אקטיבית כמובן.)

כאן אחרי שקצת התחלנו להכניס את עצמינו לעשיה, לצאת מהבית, לעבוד ולפעול נכניס עוד פרמטר למשוואה שלנו: אמונה.

כשאנו מקבלות שמחה וסיפוק מהעשיה שלנו, אוטומטית החוסן הרגשי והנפשי שלנו מתחזק ואיתם נחזק דווקא עכשיו את האמונה. הביטחון שהכל לטובה, שהשם מנהיג את הבירה בדרך שנכונה לנו ולייעודנו בעולם. הרי לא באנו סתם, באנו בשביל מטרה מסוימת והאתגר הזה מקרב אותי אליה. לטפטף לתוכנו את ההכרה הזו. לאט, באמת ופנימי.

3. עשיה אקטיבית עם אידיאל- כשאנו עושים למען האחר או למען מטרה נעלית מסוימת הלב שלנו וכל כולנו מתמלאים תחושת סיפוק, שמחה, תחושת הצלחה באמת. בדברים החשובים והנכונים באמת באמת באמת. וממילא החוסן הנפשי והרגשי מתעצם. אנו מגיעים כבר למעבר הזה בין ה- להיכשל ל- להתחשל.

ועכשיו, נוכל להכניס את שאר הפרמטרים למשוואה:
תוך כדי עשיה אנו נותנים ללב לפרוק, אבל לא להתפרק.

נותנים לו לבכות אבל עם קולר ומזרק כח בצד של מחויבות לעשיה חיונית ומספקת.

נותנים לו להרגיש, להתרגש ולהתעייף אחרי יום ארוך וגדוש בעשיה, עם כרית נוחה בצד (: שתמלא את תפקידה בנאמנות אחרי דמעות בודדות.

ובכלל- נצטרך הרבה פחות לפרוק עצבות כשאנו פורקים מעצמינו כישורים, עשיה וחיזוק אידיאלים, סיפוק ושמחה.

ואז- כשנחפש תמיד מה נכון לעשות כרגע נגיע למסקנה אחרת מלבד הבכי והצער.

וכל יום בעשיה ברוכה ואמונה אמיתית נעשית הגדר סביב ה"בור השחור" גבוהה יותר וחזקה יותר.

וכן, יתכנו רגעים שאולי ניזכר ונצטער אבל אז, אז זה בעז"ה כבר יהיה אחרת, זה יהיה מבוקר, עם חוסן רגשי ונפשי, עם הבנה עמוקה שהכל לטובה וזה יהיה גם—- בריא (: שינקה את הלב מתחושות לא טובות שהצטברו אז…, בעזרת השם.

שתהיה בעזרת השם בהצלחה רבה לכולנו!!

???

אם ישנן תגובות/ שאלות/ בקשות לנושאי פוסטים בהמשך הבלוג אשמח להיענות להם בשמחה ואשמח לכל הארה/ הערה (:

תודה לכן שקראתן! (: