באמת שאני לא מדוכאת סתם שיחה עם חברה
הפרח שנבל
לא הותיר מקום לחיים
כי השורשים נרקבו
ואי אפשר להחזיר
והרי החיים
חשובים מכל
אבל הפרח נבל
אי אפשר עוד לחיות
והשמש שקעה
ואיך ארים עיניי
כשהרוח מדמיעה
והאדמה קשה
והאש שנשרפה
לא הותירה עשן
ואיך אזכור מה היה
אם אין שורשים
ואיך אני אחיה
כשמסביבי פרחים נבולים
והעלה שנשר
והצטרף לחברו
הוכיח לי
כי הגרוע מכל
לא מצליחה לנשום
כשאין אוויר
כי הפרח שנבל
לא הותיר מקום לחיים
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
11 תגובות
אעאעעע..
אני לא יודעת מה לומר.
צמררת אותי.
הכתיבה שלך ממש יפה.
איה. השורה האחרונה הכאיבה קצת.
ואל דאגה, אני מאמינה לך שאת לא בדיכאון. מה לעשות שלפעמים המציאות באמת נראית ככה..
אייה.
פשוט, כואב לי פיזית, בתוך הלב.
מה, מה זה היה?
ולמה?
אין מצב, אין מצב.
נשמה, הפרח שנבל, עוד יפרח שוב בחורף, כגשם ירד על האדמה.
אני בטוחה.
וככה גם בחיים, גם אם שקעת קצת, והייתה לך תקופה קצת 'נובלת', את רק צומחת משם, ופותחת את העלי כותרת היפיפיים שלך.
בבקשה, תאמיני בזה, טוב?
מאמינה לך שאת לא מדוכאת, אבל..
אל תמשיכי ככה, בסדר?
ואני כאן, אם תרצי לשתף, או סתם להרגיש שיש מישהו באיזור.
נגעת בי?
תודה מותק:)
זה יפהפה וכאוב
אהבתי❤
עצוב לי, וכואב.
ואולי,
תשימי לב לכל מה שמשקה אדמה יבשה, לאותו מלאך שלוחש לך 'גדל', באהבה?
ואולי תתכופפי מחר אל פרח לבך,
ותראי עלי כותרת יפים וקטיפתיים. אבקנים מלאי חיות- – –
מאמינה בך
ומוסיפה תפילה קטנה. עלייך.
יש לך כתיבה נוגעת.
אאוצ'.
צמרמורת?
אעעעע
צמרמורתתתת
אין לי מיליםםםםםם
חוץ מזה שהכתיבה שלך מטורפתתתתתת
איה, כואב..
כתיבה יפה ונוגעת.
את כותבת כל כך יפה ועם תוכן
נגעה בי???
(אגב בלי קשר, תגידו איך מעלים פה פוסט?)