"עצבות" תורה

מה שבטוח שמחת תורה לא הייתה לי…

פעם ראשונה שכל כך לא שמחתי בשמחת תורה!!

שתבינו כל שנה אני הייתי הולכת לבית כנסת רואה את כל השיעורים נשפכת ממה שהולך שם ומספרת לכל האחים הקטנים והאחיינים…
אבל השנה, הייתי חולה 🙁 כל החג הייתי במיטה!!! ובכל כל כך כאב לי ואני כל כך סבלתי ואני כל כך שנאתי את שמחת תורה הזו!!
ואז יצא החג והרגשתי כבר השתפרה וחשבתי בעצם על כל החג הנורא, על כל מה שהפסדתי בבית כנסת ועל הסעודה שלא אכלתי, על האחיינים שהגיעו ולא הייתי אתם (כדי שלא ידבקו) וכו'…
אבל ואז חשבתי על הכל שוב, במבט לאחור וגיליתי משהו מדהים…
מה שלא שמתי לב במהלך החג, בגלל כל הכאב, זה שבעצם כל החג בזמן שלי כאב והייתי עצובה מההפסדים המשפחה שלי לא נחה לרגע, כל הזמן רצה מסבבי ונתנה לי תרופות, כל הזמן שאלה מה איתי ודאגה לי
וזה כזה חימם לי את הלב, זה היה כזה מדהים!!!
ואני לא אמרתי להם מילה אחת של תודה, ובכל זאת הם המשיכו והתמסרו אלי כל החג ואני אפילו לא שמתי לב!!!!

אז זהו, איך אומרים? "זאת המשפחה שלי ואותה אני אוהבת" ואני אוסיף "ועכשיו שמתי לב שגם היא אותי מאוד אוהבת" 😉 אז אבא, אמא, וכל האחים ואחיות שלי -תודה 🙂