עלומה

תגידי אולי באמת אני צריכה טיפול?
אבל את כבר בסה"כ נקודה מתוך החיים שלי.
למה כולם אומרים שזה כל כך ברור?
לקח לי שנים להבין שזה מה שיש לי.
מי שחשבה שזה טרי,
שתדע שזה כבר שנתיים וחצי.
משהו מאד לא בריא,
אבל את הרגעים הקשים כבר מזמן עברתי.

אבל הלב שלי מכל דבר קטן עושה עניין,
והכאב שלי צומח ונובל בלי להודיע לי.
דיי נמאס לי, מה אתם חושבים שאני עפה על ענן?
אני חיה ת'חיים ופתאום ברגע הכל מתפוצץ לי.

לילה לבן,
אני לא מסוגלת לישון יותר.
שוכבת על המיטה ופתאום מרגישה איך העין ברגע התרטבה,
הצלחתי לקלוט כמה שוב בוער.
אחרי חודש שלא בכתה ולא התקרבה לדמוע
אני מוצאת את עצמי כבר לא מסוגלת להכיל עוד את הגעגוע..
אני קרועה.

חשבתי שזה עבר לי,
אפילו הודעתי לכל מי שידעה.
ופתאום הכל חזר,
בבומרנג משוגע.

ומי בכלל חושב על פסיכולוגית כשבחוץ מלחמה?
הדבר היחיד שיעזור לי זה שה' יתן לי שוב תרדמה.
כמו שעשה לי,
כמה שבועות של שקט.
ככה נראה לי,
ושוב אני צועקת.
אני מתהפכת.
ולמי בכלל אכפת?
כמה לבבות שבורים שלחתי עד שמישהי קלטה כמה אני משוגעת,
לא שזה עזר לי..
אבל לפחות זה אולי נפרק כמעט.
רציתי לחבק והיא בעטה בי, המציאות, הרחיקה אותי לאט.

אבל מתי אראה אותך?
אולי עוד שנה.
כמה אני סובלת!
ואת לא עונה.
ואם רק תדעי שמשהו עובר,
מיד תנתקי כדי שלא יתגבר
והלב ישבר,
וירדה לי דמעה
כי אסור לי לספר לך כמה הנפש פגומה.
אני עלומה.