עדיין שרוטה

בגללך
אתה, אתה זה שקיצרתי לי שנים מחיי.
אתה, איש שנפגע
חשבת שאם אחרים יפגעו ממך תתרפא??
ואיך יכולת להוציא לה את הלב
לסחוט אותו מדם
לחתוך את הבשר
לחדור כלכך עמוק.
עד הנשמה הגעת
גם בה פגעת.
את הלב שהחסיר פעימה אפחד לא ניסה להחיות
בעצם אולי היו כמה שעברו הביטו בו
אפילו כאלה שראו את החור שיש בתוכו
הצליחו להשקיף דרכו אל הנפש הבוכה.
אבל אפחד לא שמע את הצרחה
אטמתי את הפצעים הצלקות והשריטות בתחבושות
בהתחלה שרף אבל התרגלתי.. הכאב נהיה שיגרה.
הלב שלי נגרר אחריי, חבוש בתחבושת שהייתה לבנה והפכה לאדומה.
הוא הרגיש חנוק כלכך אז החלטתי קצת טיפה לקלף את הכיסוי
היה קשה להבחין בבד מרוב שהיה דבוק לבשר הצורב.
הוא קיבל צורה של לב אמיתי…
אבל הוא היה סתם כיסוי רקוב. עשה הצגה לעוברים ולשבים.
לפעמים התבלבלתי וחשבתי שהוא הלב שלי.
ברגע שהצלחתי לפרום את התחבושת
קיבלתי שפריץ דם מר מהלב הזה
התערבב לו עם דמעות המלוחות
בישלו יחד תבשיל בשם דיכאון. יצא ממש מוצלח.
הנפש שלי התחילה להתפרע
לא הצליחה לסבול עוד מרירות בתוכה, ירקה אש לכל עבר
הציתה את הגוף שמכסה אותה.
היא רק רצתה שיגלו אותה, ירפאו אותה.
אז החלטתי להפסיק לרקוד על הפצעים הפתוחים של עצמי. למצוא לי מענה.
לא מגיע לי להענש בגלל שפגעו בי. זה הנקמה שלי.
-גם אם בכן פגעו, בבקשה תפנו למישהו, שלא תעברו מה שעברתי בשביל להבין את זה-