נשמה מא(ו)כזבת

אבא.
הלכו לי החיים
נפלתי יותר מדי עמוק
אתה יודע כמה שלא רציתי
אבל זה ממכררר
והלב שלי נשרף
לא יכולה לחשוב
שבגדתי בך.
חושבים שאני צדיקת הדורות
רק אתה יודע כמה אני מאכזבת אותך
ואני בכלל לא חיילת שלך
רק נופלת בכל הקרבות
מין ילדה של בערך
שרוטה ממדרונות.
תענה לי אבוש
כי זאת לא אני, לא יכול להיות
אני ילדה אחרת, נשמה של חלומות
לא יכולה לראות אותם
מתנפצים מולי לחתיכות
רסיסים דוקרים שלועגים
לכל המאמצים שלי לשרוד.
לא רוצה אותי כזאת
רוצה את עצמי אחרת
קצת הרבה יותר שייכת
ככה אני לא רוצה לחיות
לא רוצה בית לבנות
כשאני כזאת.

כי בחלומות יפים שטויתי
בעדינות חולמנית,
בחלומות רכים שרקמתי
בכסיפה אינסופית.
יש משהו אחר,
הרבה הרבה יותר,
איפה החלום הזה
על הבית שבעז"ה אבנה
בית קדוש,קדוש וטהור
שתשרה בו אתה
תשרה בו שכינתך.
כמהה להקים לך מקדש
בית של תורה
של צניעות וטהרה
בית של מהות
חלום של מציאות
שיש בו משמעות
והיא כלכך אחרת..
מקודשת,מזוככת.
מה קרה לי אלוקים
תגיד שזו לא אני,
שמישהי אחרת
התנחלה בנשמתי,
לא יכול להיות,
שהנשמה שהייתי פעם
אבדה לי לנצח.
וגם אם יש לי סיכוי לחזור אליה,
כבר אין בי עוד כח להילחם עליה.
כי זאת לא אני,לא יכול להיות
אני אחת אחרת, נשמה של מלחמות
איך זה שהדרדרתי לרמה שכזאת
איך זה ששכחתי מכל הגבולות
שפתאום הטשטשו מול עיניי בתעתוע
אז רק תגשים לי חלומות
כי אין בי כבר כוחות להתגעגע

הייתי אחרת, נשמה של נצחונות
מה קרה לי עכשיו, נשמה בחיפושים
בורחת מעצמי ושוב חוזרת לאלוקים
בונה לעצמי את הזהות
אבל מפספסת תמהות
רוצה קצת אישיות
אבל מה עם רוחניות
וצניעות… ופנימיות…

ונכון שזו לא אני
תענה לי כבר אבא
כי אחרי הכל זה כלכך כואב לי
רק אתה יודע כמה