מלאכים בשחור לבן (2)

קצת רקע
לפרק הקודם

ארץ המגף… חמים ונעים מבפנים… רטוב מסביב…
ארץ יפה, נעימה, חמה… אך תמיד תישאר נוכריה.
אז כפי שאמרתי… מצאנו את עצמנו טסים שוב לאיטליה (הפעם גם אני הצטרפתי כך שהטיסה הייתה יותר מיוחדת מין הסתם…) אך עדיין… מקום חדש, אנשים חדשים, סביבה שונה, שפה…
הקהילה הייתה חמה ולבבית.
רוב האנשים היו לבנונים עשירים ממש.
היא מורכבת בעצם ממשפחה רבת ילדים גדולה ובעצם כולם קשורים אחד לשני במובן מסוים…
חוץ ממשפחה זו היו גם "אברכים".. בעצם אותם שליחים שבואו לעזור להקמת הקהילה…
ה"אברכים" היו כמו משפחה של ממש… היה קשר מאד מאד הדוק בין כולנו…
הינו שותפים לקשיים, רגשות, דאגות וגעגועים.
באמת שהקהילה הייתה חמה! מסוג האנשים שקשה למצוא…
חמים, עדינים, יראי שמים ורק מחפשים איך להשתפר ולעלות!
אני הגעתי לשם בגיל צעיר כך שאיטלקית היא כמו שפת האם שלי… הוריי עדיין לא מדברים שוטף למרות שכבר שגרו שם 10 שנים!
אז כן, האנשים חמים, נחמדים, מנטליות כיפית אבל… זה עדיין לא המקום! קשה… את מדברת שפה שונה! חיה במקום שונה! קריר… איפה החול? הים? החום? הלחות?
למרות יופייה, אנשיה הטובים… היא לא תגבור על ישראל לעולם!
תמיד תהיה שונה, זרה, נוכרייה.
חברים ומשפחה זה דבר פונדמנטלי שזקוק לו האדם.
קרבה..
חום, אהבה, כנות, הזדהות…
כמה שהישראלים והאיטלקים דומים… אין לכם אפילו מושג…
בחום, באהבה, בחשיבות המשפחה, בנעימות…
וכן גם בחוצפה ועזות הרוח חחח כן אין מה לומר… למרות שאני די אוהבת את זה!