מחשבות של ראש חודש

הלו?" שמעתי פתאום קריאה קטנה באוזני, "רחלי?"

"כן, אני פה? איפה אתה..?" הסתכלתי סביבי ולא ראיתי דבר.

"זה אני מדבר אתך" שמעתי שוב את הקול הזה.

"מי..?" כל זה היה נראה לי מוזר…

"נו… זה אני. זה שדרכו את אוכלת את השוקולד האהוב עלייך, את כל שלל המאכלים הטעימים. זה שממנו את מדברת, שרה, ואולי צועקת לפעמים  נו, זה אני, השפתיים שלך! אל תרימי גבה, את מותחת את עור הפנים וזה קצת מכאיב לי…"

זה כבר אפילו יותר מוזר.

"אוקיי… אני אזרום… אז מה שלומך שפתיים…?"

"ברוך השם, שפתיים יישקו" וצחק קול חמוד.

*

"תגיד, מה גורם לך להתמתח כלפיי מעלה ולחייך?"

"מממ… זוכרת כשעזרת לאמא שלך והיא הודתה לך וזה עשה לך טוב בלב? זוכרת כשקיבלת הודעת התעניינות מרות כשאת היית חולה, וזה שימח אותך? וכשציירת, ממשת את הכשרון שלך, וזה עשה לך סיפוק בפנים?"

"כן, זוכרת" וחייכתי כשנזכרתי בכל זה.

"והשמחה וההרגשה טובה כשמישהו מבין אותך? וכשקיבלת משהו שממש רצית והרגשת שבורא עולם איתך?" המשיך לשאול.

"כן"

"אז כשהלב שמח ומרגיש תחושה טובה הוא מתרחב ומתחמם והוא מפעיל מנגנון במוח שגורם לשפתיים להימתח"

"אז למה אתן מחייכות גם כשאני לא שמחה? לדוגמא כשקיבלתי מכה, או שאני מספרת משהו עצוב, אפילו כששמעתי את האזעקה…"

"כשאת מחייכת כשמשהו רע קורה לך או כשאת מספרת על משהו רע, זה לא מתוך שמחה כמו שאת יודעת בעצמך, ואת גם לא צריכה להרגיש רע מזה. זו יכולה להיות ממבוכה, זה יכול להיות ממנגנון הגנה ויכולות להיות עוד סיבות…"

"ותגיד, עוד שאלה, אם אתה השפתיים שלי, אז איך זה שאני מדברת איתך?…"

"יש לך שאלות חכמות את. נשאיר את זה פתוח, שיהיה לך עוד על מה לחשוב היום…"

*

חודש טוב לכולן!