לילה עצוב.
02:28.
אני כותבת לעצמי, מרגישה חסם בלב אבל מנסה להתגבר עליו ולהמשיך. סביר להניח שפרץ בתוכי רגע מהפכני, או סתם רגשני. לגיטימי אחרי חוויה מדהימה מעבר לים, ג'ט לג רציני, ורצף של לילות לבנים שקטים ועמוקים.
בימים האחרונים אני מייחלת להרגיש שמחה, להרגיש קורנת, לחייך מבפנים. אני רוצה למצוא סיבה לקום בבוקר, להאמין באהבה, בחברות, במשפחה ובעיקר בעצמי. אני נוצרת בלב כל נוף ממכר, בראשיתי, כזה שמרחיב לי את הנשמה. רוצה להנציח בלב את הגעגוע, שלא אשכח את שפע העושר והטוב. אני לא רוצה לתת לשגרה לשבור אותי. רוצה שוב להרגיש את האומץ להגשים את החלומות שלי ותמיד לייצר חדשים.
אני רוצה להתרגש מכל רגע קטן. להעריך את מה שיש לי עכשיו. לא לוותר לעצמי. רוצה להחזיר לעצמי את האמון בבני אדם. לא רוצה לאפשר לאף אחד בעולם לדרוך עליי.
אני רוצה לעמוד במילים שלי. רוצה להצליח לאהוב מכל הלב. אני רוצה לחייך, באמת, מהלב. רוצה לשמור על עצמי, להישאר ביקורתית ויחד עם זאת לטפח את עצמי. אני רוצה להיות חזקה, לא להישבר מכל דבר קטן, לקחת דברים בפרופורציות. רוצה שיהיה מישהו לצידי שיזכיר לי כמה אני מדהימה.
רוצה להיות מוקפת באנשים אוהבים טובים ואמיתיים. רוצה ללמוד לסלוח, לשחרר כעס. להעניק לעצמי שלווה. אני רוצה להרגיש בתוכי מה זה אהבה. פשוט לאהוב. לאהוב את עצמי. את המשפחה שלי, את החברות, את הקהילה שלי. רוצה להפיג את הבדידות. רוצה לנשום עמוק, לחייך ולקוות שלא אתפרק.
אבל הכל שוטף אותי מחדש. הכאב, העצב, האכזבה, רגשות מכאיבים שורפים לי את הלב. אני משתוקקת להכניס אנשים למעגל החברתי שלי. אני יודעת שאני לבד בעולם. אין אף אחד שבאמת איכפת לו ממני. אבל מפחדת להקיף את עצמי באנשים הלא נכונים. ואולי בכלל לא אצליח להציג תדמית אמיתית ואידאלית. יצרתי לעצמי מנגנון שבסופו של יום משאיר אותי בודדה וכאובה עם החרדה התמידית להתחבר, לתת פינה בלב למישהו אחר.
ואני רק רוצה לאהוב ולהרגיש אהובה. זה הכל. מותר לאהוב?
רוצה לעורר את הרגש הזה בתוכי, רוצה להפשיר את הקרח הקפוא הזה שחונק לי את הלב.
משתוקקת להרגיש שוב חמימות רכה כזו ולהתרפק עליה, להרגיש עטופה ואהובה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
27 תגובות
אבאל'ה את מלחיצה אותיי
בכנות שאני מרגישה שאני כתבתי את זה.
אוי, אלוקים.
טוב, חזרתי, וזה היה צפוי.
קודם כל, תודה שהעלית את הטקסט הזה לפה, עזרת לי לתמלל כל מיני רגשות שלבד לא הצלחתי לדייק עם עצמי.
ממ, את מרשה לי להזדהות איתך? לכתוב פה את מה שהפוסט הזה העלה בי?
זה עלול להיות די ארוך, ואני לא רוצה לגנוב ממך את הבמה?
מצד שני, אשמח לשתף אותך, בתור אחת שאולי, כנראה, מרגישה כמוני, ואולי גם לשמוע מה את אומרת.
היי בטי, את בהחלט מוזמנת לשתף מהרהורי ליבך
תודה?
אוקיי, אתחיל: דבר ראשון, אני מזדהה יותר מדי עם הכתוב פה, אבל בטוח שזאת לא אני שכתבתי את זה, למרות הדמיון, כי כבר תקופה אני מנסה לשים מילים על הרגשות שלי ולא מדי מצליחה. אולי זה כי הם רגשות מופשטים, בלי גוף, רגשות של ריק ושל כלום. של חיפוש אחר מה שעדיין לא השגתי. של מה שאליו אני שואפת (אושר, משמעות, אהבה עצמית, אהבה, הגשמה, ידידות-אמת, ביטחון…)
אני בשלב כזה בחיים שבו הגעתי למטרה שאליה כיוונתי, אחרי דרך ארוכה ולא קלה. ועכשיו, אחרי שהקושי המרכזי במציאות שלי נעלם, אני יכולה סוף סוף להישיר מבט לעולם ולהתחיל לכבוש אותו.
זה כמו שעד עכשיו הייתי עסוקה בלישרוד, לצוף מעל הגלים, להילחם על כל נשימה. ועכשיו, כשהצונאמי קצת נרגע, הגיע הזמן להתחיל לחיות באמת. ובעצם להתחיל, מאפס (אולי רק מנקודות האור והחוזק שהניסיון הזה הביא לי), לבנות את החיים שלי, כולל הכל.
לסמן מטרות חדשות, כאלו ששייכות לצד של השמחה, לחלום חלומות חדשים ולהתקדם לעבר ההגשמה שלהם, לצאת לעולם מהבועה שבה הייתי כלואה ולבדוק האם מה שנבנה בי מספיק יציב ותופס.
אחרי זה, יש את מה שלאו דווקא תלוי בי, כמו לפגוש את האנשים הנכונים, אלה שייכנסו לי לחיים וללב. אבל זה, כאמור, לא תלוי בי. (ומשום מה, התחושה היא שמפה זה צריך להתחיל. שלפני הכל, אני צריכה אנשים שיהיו לצידי. לא יודעת אם התחושה הזאת נכונה, אבל מה שכן, היא קצת תוקעת את התהליך, כי שוב, זה שלב שתלוי רק בי).
אבל, אין לי מושג איך עושים את כל זה. מאיפה מתחילים בדיוק. אני נמצאת כרגע בעמדת ממתינה, מחכה שמשהו, כלשהו, לא משנה מה, יקרה, יקדם אותי קצת, יראה לי את הכיוון.
ובינתיים ריק לי, ולבד לי, וכל צעד שאני שוקלת לעשות מפחיד אותי מדי.
ממ, עד כאן שיתופי. תודה שקראת?
*שלא תלוי רק בי
וואו בטי, אפשר לשאול בת כמה את?
להרגיש שלמה זה מעל הכל. את מתארת שלב בחיים שמצד אחד הצלחת להרים את הראש מעל המים ואת מצליחה להביט לעבר האופק, ומצד שני את מחפשת יציבות וסימן שאת בדרך הנכונה בשבילך. חשוב שתזכירי לעצמך שאת באמצע תהליך. והעובדה שלא הכל זורם זה בעצם בריא. זה מבלבל ומתסכל, יש תחושה של חוסר אונים אבל זו נקודת אל חזור ממנה את יכולה למנף את עצמך ולממש את הפוטנציאל שבך. החיים לימדו אותי שאם אני ממש רוצה משהו, אני צריכה להביא אותי אליו ולגרום לזה לקרות. את מחכה לתפנית מסוימת? תעשי מצידך את ההשתדלות המקסימלית שלך, ותזכרי שטיימינג הוא גם פרמטר משמעותי. בנוגע לרצון שלך להיות מוקפת באנשים- זה רצון מבורך! חברות טובות יכולות לגרום לנו לחייך. אנחנו יצורים חברתיים, ותלויים בסביבה שלנו אבל שימי לב באיזה מידה זה משפיע עלייך על הבחירות והעשייה היומיומית. עכשיו תנסי לחשוב עם עצמך על צעדים פרקטים שיקדמו אותך להגשמה עצמית אליה את שואפת בתחומים שציינת. בהצלחה♡
לשאול תמיד אפשר? אני בת 17 מינוס. רק מעניין אותי,למה את שואלת?
ו-ואו, תודה על ההשקעה בתגובה!
את ממש צודקת נראלי
רק, איך מתגברים על הפחד? אני פשוט רועדת מלהתחיל, מלעשות שטויות, מלהרוס לעצמי הכל.
אני לא יכולה ליפול שוב, מבינה?
אני פוחדת להתחרט אחר כך.
וגם יש לי תמיד את ההתלבטות הזו, שאולי אני צריכה לתת לה' לנהל את העניינים, ולא לדחוק מדי. לחכות שהכל יסתדר מעצמו. מצד שני, צריך לעשות השתדלות.
אבל איך יודעים עד איפה ההשתדלות עוצרת, וממתי זה נהייה חיסרון באמונה?
ממ, אני שואלת כי זה עושה לי טוב לפרוק, אבל יודעת שכנראה אין לך את התשובות בשבילי. מסתבר שכל אחת צריכה למצוא את שלה בעצמה, לא משנה מה וכמה היא תשבור בדרך אליהן..
בכל אופן, תודה לך על ה"הקשבה"?
בנוגע לפחד שאת מתארת, יש משפט שאני מאד אוהבת, והוא מסכם במדויק את מה שאני רוצה לומר לך- "עדיף כישלון מפואר מאשר חלומות במגירה".
משפט יפה!
השאלה מה בפועל, ומי קבע שזה עדיף?
אבל בכללי את צודקת, כדאי להילחם על החלומות שלנו.
מדהים לקרוא אתזה אחרי תקופה, הטקסט הזה טומן בתוכו כ"כ הרבה עומק שרק אני מבינה אותו.
וואו…
דבר ראשון CB טהורה, התשוקה הזאת כל כך יפה וכל כך נכונה וכל כך מלאת טוהר. הרצון שהכנסת שם הוא וואו. ממש ריגשת.
ונשמע ממש כואב שקשה לך שוב לאהוב ולהכניס ולשחרר…
רק נותר להתפלל:)
אוהבת אותך!
ואגב, את כותבת ממש ממש יפה.
תודה❤
❤
ממש כמו שבטי אמרה
באופן מלחיץץ, נחמד ובעיקר כואבב לשמוע שאני לא היחידה:(
מקווה בשבילכן, בשבילי ובשביל כולם שהכל יסתדר:)
תודה!
סתם מעדכנת, שמרתי במחברת.
וד"ל.
❤
ואאו מיוחד
לפחות את רוצה זה המון.
Love you?
לגמרי, הרצון הוא מעל הכל.
תודה
אבל רק תגידי איך הצלחת לחדור לי למחשבות.
וואו.. לרגע השלתי את עצמי שאני כתבתי את זה.. ואוו ואוו כל כך הזדהתי…
את מדהימה!!
LOVE
אני פשוט בוכה מהר מידי מפוסטים. זה הכל.
או שלא, או שנגעת לי בעצם, ילדה.
לא יודעת איך מגיבים.
לפעמים השתיקה חזקה מהכל.
?
נגעת בי, CB.
עוד לא יודעת איפה ואיך ולמה.
העיקר שזה נגע בי בהחלט.
סוד ההצלחה:
מיקוד. התמדה. וזמן.
♡
אני גם רוצה!!!!
אבל אפעם לא מצליחה, למשנה כמה אני מנסה, וזה מתסכל!