תניא פרק ב' באגרת התשובה
לשרה ודינה ישנו קשר פתוח מהרגיל.
יום אחד בשיחתן דינה אמרה לשרה מילה שלא בדיוק במקום, מילה שמעט פגעה בה. אומנם זו לא הייתה מילת העלבה או חלילה משהו בסגנון, אך שרה נפגעה קשות.
ואומנם דינה ביקשה סליחה מעומק הלב משרה חברתה הטובה, והיא אכן סלחה לה בלב שלם – אך בכל זאת הקשר ביניהן לא היה כמקודם. לדינה מאד הפריע שהפגיעה הקטנה שלה פגמה בקשר ביניהן, ולכן החליטה למרות שכבר שרה מחלה והעניין נפתר ונשלם לגמרי, לקנות לה מתנה, ספר שהיא מאד אוהבת, ממש כמו מתנת יום הולדת.
וכל זאת לא בשביל פתירת המריבה, משום שהיא כבר נפתרה לחלוטין, המתנה הייתה לאחר המחילה, והיא אך ורק בכדי שהקשר החם והאוהב ביניהן יחזור להיות פתוח ונעים בדיוק כפי שהיה מקודם.
בתקופת התנאים והאמוראים הנהיג האר"י ז"ל שכאשר יהודי שמחויב במצוות עשה, וביטל המצווה ולא קיימה – היה עליו להתענות שישים ואחת תעניות (ימים), של אי אכילה ושתיה.
אפילו אם מדובר במצווה הקלה שבקלים שאין עליה עונש כרת ומיתה בידי שמיים, ויהודי ביקש סליחה בדיוק כפי שדרוש – אומנם נמחל לו, כמובן, אך זה לא העניין של התעניות.
בתקופת בית-המקדש לאחר שיהודי חטא ח"ו בביטול מצוות עשה, לאחר החזרה בתשובה (קרבן חטאת), היה עליו להקריב גם-כן קרבן עולה. וזאת מדוע? הרי הקב"ה סלח! נכון, השם מחל לו, אך הקרבן עולה מחזיר את היהודי בפני השם למצב ולדרגה בו היה עוד לפני החטא.
וזה העניין של התעניות שעושים כשאין בית-מקדש ואין אפשרות להקריב קרבן עולה: התעניות לא בכדי כפרה, אלא בכדי שיהודי יחזור לדרגה הנעלית שהיה לפני החטא.
משום שאין עניין נשים בתעניות, ההוראה בפועל אלינו מכל האמור היא לשים לב שאנו לא נגיע בכלל למצב כזה של ביטול מצוות-עשה שאנחנו הבנות מחויבות בה מדאורייתא, ועלינו להחשיב כל מצווה שנצטווינו קלה כבחמורה מבלי לפספס אף אחת מהן.
יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
תגובה אחת
וואו יפה! תודה רבה!