.חיפוש.נקודת.מוצא.

העיקר לצאת
מתהלכת כמו רובוט,
הרצפה מצמררת את רגלי שוב,
מנסה לקום אבל החושך מפיל אותי חזרה.
לכודה בין רגש למישנהו בין רצוי למצוי.
הראש כואב, מנסה לברוח אבל אי אפשר, כאשר הכל מתרחש בתוכי.
ואז נפל אסימון, אני צריכה עזרה.
אבל מה לעשות שאם אני לא אפעל, לא יעזור כלום.
וזה לא נגמר.
אבל האוויר כן.
זה שום דבר בסוף הכל יסתדר, עוברים לי קולות בראש.
והמחנק בגרון. קשה להתרומם, אני צועקת בלב.
רואה מטושטש, הדמעות שוב בעיניי
מקווה שזה סיוט להתעורר ודי.
כמו סלט המציאות, סלט עם שני צבעים ואני בוחרת לברוח, כן מעצמי.
בורחת, מקיאה את ההרגשה הרעה,
את המציאות, הדימיון, את הלבן והשחור שנישקפים מן החלון,
מרגישה בחילה, מקיאה את הנשמה.
ואז, אחרי הפירוק, חוזרת, מתגברת.
מן המעיין האין סוף שבי כוחות שואבת
ובחשש מה את העין פותחת לא מצפה לכלום.
ריקה מבפנים, מדעות שליליות.
שמש, פרחים,
חתולה ציפורים ופרפרים,
אגם עם מים צלולים,
הרמוניה של צבעים.
החל בירוק צומח וחום מלבלב
וכלה בסגול פורח ואדום אוהב.
‌ונותרה מאז רק שאלה מוזרה
– האם עד היום חייתי באשליה…?