זריקת אנרגיה

להסתער

"אתה לא תצליח לעולם! אין לך סיכוי…. חה חה חה תראו איך שהוא מנסה ונאבק"
"תתייאש מראש ילדון… חבל לבזבז כוחות… תשמור אותם לאתגרים הבאים"

אבל הוא ממשיך, ונאבק, למה? מה הכוח החזק שמניע אותו?
תעלומה. זאת איש לא יוכל לפתור.
הוא אוחז בציפורניו הקטנות בכל פירור מהר, בעקשנות, ובראשו מהדהדת עדיין אותה הלחישה… אותו הסוד שאף אחד לעולם לא גילה ולא יגלה… הסיסמא המחזקת שנוסכת בו כוחות מחודשים לקום… ולהסתער!
שוב…
ושוב…
השיער כבר דביק, הידיים שרוטות מגירודים נואשים וכל גופו דואב וזועק למנוחה, מנוחה. מנוחה.
אבל הוא יודע, הפעם זה ברור, או שהוא שורד או שהוא נח. לנצח.
ומשום מה, הפעם הוא דווקא רוצה לשרוד. ר ו צ ה .
אם נחשוב לעומק, הוא אפילו מוכרח. חייב.
ולכן הוא ממשיך הילדון בן העשר, ממשיך.
אם הוא יגיע לשם, כן שם, למעלה …
במקום שהסיכויים שלו להגיע אליו שואפים לאפס .
כן. אחרי כל הנחישות משהו בו יודע. סיכוייו הם אפס. עגול. גדול. ענק. ממלא.
הראש שלו פתאום צועק לו להניח…. להרפות….
הרגליים הקטנות והאדומות מתחילות להוריד מהלחץ , והוא כבר שליו.

אבל אז היא מגיעה. השריקה הזאת. אחת. ממישהו בקהל. שכן מעריך. שכן מתפעל.
וזה נוסך בו כוחות חדשים.
והרגליים הקטנות. מאדימות מחדש.