ואיפה השמחה
זה הזוי.
זה מטורף.
מוצאי שמחת תורה ואני עוזרת לאמא שלי לנקות את הרצפה?!
זה לא נתפס.
מאז שנולדתי, אפילו לפני, יש שגרה כזאת שנקראת 'שגרת מוצאי שמחת תורה'.
אבא בא הביתה, עושים הבדלה, מקלחים את כל הקטנים במהירות האור, ונוסעים לכפר חב"ד.
אנחנו בד"כ מגיעים בקטע שנמואל אומר אחת שתיים שלוש במיקרופון ?
יש לנו מקום קבוע – מתחת למזגן של יוסף (יש שם שנים עשר מזגנים עם השמות של השבטים…) עם עוד כמה בחורות מתוקות שמגיעות בערך איתנו.
ואז אחרי איזה רבע שעה שאת רואה לאט לאט איך האולם מתמלא, עושה חמש פעמים או יותר שלום לאחים שלך שבצד השני, התזמורת מתחילה.
אני עצמי כבר שלוש שנים רצוף נשארת עד הרגע האחרון, של כל השירים השקטים, מה אומר לכן? חוויה!!
השנה? כולם מתאספים סביב המחשב, צופים בשידור חי משנה שעברה, ואני בחדר, לא יודעת אם לצחוק או לבכות.
הרצון הזה, לשמוח כמו כל שנה, לקפוץ ולהזיע.
מצד שני, איפה האווירה?
בבית לא מרגישים את התופים רועדים, את לא צריכה לצעוק לאוזן של מישהי שתקנה לך שלוש משולשי פיצה אצל זלמנ'ס, את לא מרגישה את האדים של המזגן עולים לך על הגב, לא כואבות לך הרגליים ברמה מטורפת..
לא כלום.
אני יושבת עם חלה שנשארה משבת, כוס גלידה מרה, על מיטה מבולגנת,
ובוחרת לבכות.
לבכות את כל מה שניסיתי לשמוח בשמחת תורה עצמה.
כי זה כואב. זה כואב לא לראות את ספרי התורה עוברים מיד ליד באהבה עצומה, אלא לראות אותם מונחים על הבימה, כשכולם מסביבם רוקדים.
זה כואב לעשות קידוש בבית אחרי 16 שנה שאנחנו עושים סעודה ענקית בביהכ"נ עם אוכל מקייטרינג ריבקין.
זה כואב לראות 40 אנשים במקום 100.
זה כואב לראות לכולם רק את העיניים.
זה כואב לא לראות את כולם צפופים כמו סרדינים, אחד על הכתפיים של השני.
זה כואב, לחייך לכולם, להגיד לעצמי שהשנה אני שמחה למרות הכל, ולהתפרק בבית.
סופית. נמאס לי.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
10 תגובות
אוףף זה מעצבן ברמותת
את צודקת כלכךך
אנחנו גם בדכ הלכנו לא הראשונים אבל תמיד נהיה שם איזה שעה מינימום..
הקפיצות, האווירה, אין אפחד שיכול להדמות אליה, באמת!
מה שכן, תחשבי על המקום שכן היה!
למרות כל ההגבלות וזה, היו הקפות שניות, היו בחגים יהודים שאולי פעם ראשונה שמעו תקיעת שופר, קיבלו סידור ליום כיפור, שמחו מהבית למרות שזה קשה!
יש אנשים שלא מגיעים, וזה הזוי אבל שמעי שאצלנו יש כמו כמה בנינים חדשים של אנשים שסליחה אבל לא יביאו לבית כנסת…והשנה?
ר"ה – הגיעו אליהם לתקוע ואיזה 200 ! אני לא מגזימה זה המספר! ירדו לשמוע!
יום כיפור כנל, זה מצחיק, אבל כולםם ירדו כי אחרת איך אפשר לסיים את יום כיפור בלי התקיעה?
שמחת תורה הגיעה לכמה מקומות כאלה שאת רואה את כל האנשים יוצאים מהמרפסות ושמחים עם התורה שהגיעה עד אליהם הביתה!
תגידי,
זה לא מיוחד?
נכון זה קשה ומעצבן וכואב,
אבל אני חושבת שחייבים לראות את הטוב כאן, כמה אנשים מתחברים לה' ולמצוות!
איזה עצוב.
העיניים שלי התמלאו דמעות מלקרוא את מה שכתבת.
גם אני הסתכלתי על עצמי בכל מיני סיטואציות בחצי שנה באחרונה והייתי פשוט בשוק שזאת המציאות הנורמלית שלנו היום.
הלוואי שכבר יבוא משיח ויגאל אותנו!!!
וואו.
זה פשוט אני.
מזדה מאוד.
התייאשתי.
וואיי מממש!
סיוטט המצב הזה..
נורא נורא עצובב
הלווואיי שכבר תיגמר הקורונהה.
כי חלאססס, נמאס לנווו!!!!!!
מזדהה. מזדהה. מזדהה. כמה פעמים הסיטואציה הזו היתה בחצי שנה האחרונה? לא נספור?
נ.ב. שימו לב מה קרה בזכות הקורונה. אין אחת שלא מזדהה בנושא הזה. אז אשרייך קורונה שאיחדת אותנו, רק חבל שאלו הנסיבות…?
וואו צימררת….
זה כל כך מבאסססס
זום זה כל כך לא אתו דבר
אין את האווירה
אין כלוםםםם
יאללה שתגמר כבר הקורונה!!!!!!!
אני איתך פטרוזליה,
בואי נקווה לימים טובים יותר כמה שיותר מהר
הצלחווות ❣
וואי אני איתך!?
רק משיח צריך לבוא עכשיווווו!!!
אוףףף מזדהה ברמות
אני כל החג הייתי בדיכאון
למהה למהה זה מגיע לנו??
לא פיר. לוידת מה להגיד לך
אוףף צודקת ברמות!!
זה מעצבן וקשה ממש
השנה בכלל לא הרגשתי חג??