תפריט
פרק סיום
לפרק הקודם
"סרי, מותק", אסלי מתכופפת לעברה, מלטפת את ג'סיקה המבוהלת במבט אוהב.
"מאמא". נאסרין מסתכלת עליה. "כואב לי".
אסלי נושכת שפה, היא מלבינה. "תני לי לעזור לך".
"במה?"
"אנחנו הולכות, בורחות מכאן".
"מאבא?"
"למרות הטשטוש, את חדת קליטה. מדהימה שלי".
"את בטוחה שאני מסוגלת לברוח במצב הנוכחי?"
"את רוצה לעשות את הצעד הזה?"
נאסרין עוצמת עיניים, מרגישה חולשה איומה מתפשטת בכל הגוף. אני רוצה לברוח, מאבא? נכון, הוא התעלל בי. היכה אותי. צעק בלי סוף ובלי שליטה. אבל לפני שפתחנו את קופסת הפנדורה הזו, הוא היה אבא טוב.
מסתבר שטוב אמיתי נמדד דווקא ברגעי הקושי. אבא לא עמד במבחן התוצאה. אבל אני אתגעגע, למרות הכל.
הוא גידל אותי, לימד אותי. אהב, גם אם מתוך אינטרסים אישיים. נאסרין לוקחת נשימה עמוקה, ארוכה. "כן".
"אם את רוצה משהו, באמת. אין דבר שיעמוד בפני הרצון הזה". ולא, אני לא אומר לך שהוא רצה להרוג אותך. שפיסת השפיות האחרונה שלך, לא תתנפץ.
"אני רוצה".
אסלי נותנת לה יד, חמה. עוזרת לה להתיישב.
"ג'סיקה, אבא לקח לי את הטלפון. את יכולה לשלוח הודעה לשירה?" כן, לשירה. יסמין, לא חברה שלי. יסמין הרסה אותי. שירה, בנתה אותי.
"בטח, סרי. מה לכתוב?"
"תכתבי לה: שירה, אני אוהבת אותך. מעריכה את השביל שפנית אליו, בלי להסס. מקווה שמרלין הגיעה לאסוף אותך, דיברתי איתה. השלמנו קצת פערים, היא סולחת לך.
שילמתי ביוקר על כך שהעזתי למתוח את הגבולות קצת יותר מדי, להחזיר אלייך את אמיר. בשבילי, כל מכה שקיבלתי, היא זכות. אנחנו הולכות, יוצאות מפקיעין. את שמחה, נכון? זה הכי חשוב לי. סרי".
ההודעה חוזרת אליה, "סרי, כואב לי שנאלצת להגיע לסיטואציה הזו'. רק כי עזרת לי, כי נתת מעצמך. זה שם לי מראה מול העיניים, לראות עד איפה אהבה יכולה להגיע, עד איפה שנאה.
תודה על הכל. על רגעים של כאב, של בכי, של צחוק. את חברה אמיתית, ותמשיכי להיות כזו. בלב שלי. את ראויה לתואר חסידת אומות העולם. תמסרי לג'סיקה תודה גדולה. תמסרי אחת כזו לעצמך, ולמאמא. אני מאושרת. מתפללת שתבריאי. אוהבת, שירה".
"גם היא בחרה לחזור אל השם הישן שלה". נאסרין מחייכת, חיוך שמגיע עד העיניים, שגורם לה לשמוח.
אסלי מחבקת אותה. "שירה אלופה. ואני שמחה שהיא גרה איתנו תקופה, חיה איתנו. למדנו אחת מהשנייה, ובסך הכל, צמחנו. בואי", היא מסמנת לג'סיקה. "סיימנו כאן".
נאסרין סוקרת את הבית, מבט אחרון, מצועף. להתראות, לעבר עתיד טוב יותר. מלא במשמעות.
***
"הוא מת".
"מי?" אורי נשען על מעקה המרפסת, מאיר לידו.
"חוסיין".
"תן לי לנחש שעבד הרג אותו".
"אתה מנחש נכון. לא התאים לו שהוא החליט לפעול עצמאי, הוא צריך רובוטים, האדם הזה. לא אנשים".
אורי מתמכר לאוויר הקר, נושם אותו. "תודה מאיר, על הכל. אפילו אם לפעמים הייתי ציני, מעצבן. אני באמת מעריך אותך".
מאיר בולע חיוך. "אני דווקא אוהב את הציניות שלך. את היכולת להישיר מבט תקיף למציאות. להתלבש על המטרה, מדי פעם. איך זה נקרא? לא לראות בעיניים. אבל אתה, יותר מדי רואה, עד שהכל הופך למסך מטושטש, נעלם. אני סומך עליך, אורי. תעשה חיל בישיבה החדשה".
אורי מרים מבט לשמיים. גווני שקיעה עזים צובעים אותם, יצירת אומנות יפהפה, עוצרת נשימה. "אמן".
וגם אם כתבתי על עצמי עשרה עמודים של כישלונות, הגיע הזמן שאשנה מחשבה. אכתוב עשרים עמודים, של ניצחונות. כן, כי מגיע לי.
ניצחון, הוא אח של הכישלון. נפילה, היא בת דודה של הקימה. והר, הוא הגיס של הבור. ובמשפחה, מקבלים את כולם, כמו שהם. על החסרונות והיתרונות.
***
"לפעמים, הרגשתי כמו אחד שיורה את החץ ואז משרטט עיגול, נותן לעצמי ציון מאה".
שי מחייך. "יוני, כל עוד אתה מתקדם. אני מרשה לעצמך לירות אלפי חיצים כאלה, של הצלחות".
"ואם אפול?" הוא מתחכם.
"תירה חץ ארס. הוא כבר יאכל את עצמו, בעצמו".
"לכל שאלה, יש לך תשובה".
"לכל בעיה, יש פתרון. תביט בי, יוני. תסתכל על העיניים האלה, הן ראו כל כך הרבה דברים. והן מבינות דבר או שניים. אני יכול לומר לך שגם אם תיפול זה לא יהיה סוף פסוק. תמיד תקום, תמשיך להילחם, ולנצח".
"לא באנו לחיים בשביל לנוח", הוא אומר בשקט. "הגענו כדי לעבוד. ואני בטוח, שאם שמשי מסתכל עלי עכשיו, הוא מרוצה. מאחל לי בהצלחה".
"אמן. אתה סומך על עצמך, יוני?"
"אני משתדל".
שי טופח על הכתף שלו בידידותיות, "תן לעצמך להשתחרר. זוכר את המשפט הזה? מתי הוא נאמר?"
"זוכר, ומפנים".
כי כל החקירות שעברתי, הורידו ממני עוד חומה, ועוד מחסום. אולי אופק טעה בדרך, אבל הוא הצליח במשימה.
ואני חייב לו תודה.
המטרה לא מקדשת את האמצעים, אבל האמצעים יוצרים את המטרה.
***
"אמא", שירה מעפעפת. עיני הדבש שלה נוטפות דמעות מתוקות, משורטטות באהבה.
רייצ'ל מתבוננת בה, שקטה. סוקרת כל תו בפנים שלה, כל חבלה שנראית כלפי חוץ. "אפשר", היא לא נלחמת בדמעות. "לתת לך חיבוק?"
היא מהנהנת, נופלת על הספה בחוסר כוח.
רייצ'ל מתיישבת לידה, מאמצת אותה אליה, מרגישה את פעימות הלב המואצות. "אוהבת אותך, ילדה". למרות איך שאת לבושה, למרות שנפלת, שברחת. הדרך תהיה ארוכה, אבל משתלמת.
"תראי", שירה מוציאה את אמיר מהעגלה. "הוא אוהב את הבובה הישנה שלנו", היא מחייכת מבין הדמעות. מנשקת אותו. "חלי". היא עומדת בצד, מנסה לעכל בעיניים גדולות, סקרניות, את הסיטואציה. "שכחת אותי?"
"לא", היא מתקרבת. מעבירה אצבע ביישנית על הפנים של אמיר. "חיכיתי לך, הרבה זמן".
שירה מוחה דמעות, לוחשת לה באוזן. "גם אני, חלי". העיניים שלה מצטלבות עם העיניים של אורי. הוא משפיל אותם, ממלמל משהו לא ברור.
"אורי, תודה לא תשקף את כל מה שאני מרגישה כלפייך".
הוא נשען על הקיר, מביט עליהן, כאילו מרחוק. "אני מצטער שכל השיחות ביננו היו טעונות כל כך, מלאות בהטחות והאשמות. בסך הכל רציתי אותך, שמחה. בדרך אמת".
"צועקים כשכואב", שירה מלכסנת מבט אל רייצ'ל, בוכה. דמעה אחת נופלת על הלחי של אמיר. הוא ממשש אותה בתמיהה, מחייך. "ואתה, רק רצית שאשמח, שאצליח. ודווקא מתוך נתק חותך עד חוסר נשימה, צומחת הידידות הכי אמיתית שיש. חזקה מאי פעם".
"גדלת, אחותי".
דבש נפגש בדבש, מתפרק לזהרורים זהובים של יופי. של קשר אמיץ, אוהב. ומעכשיו, הם יחד. במסע אחד, בדרך ארוכה שהיא קצרה.
כמעט נגמלו מלחלום. אבל אז, הם פגשו אחד את השנייה, חזרה, נתנו ידיים. לחיצה אחת, ארוכה. רצים יחד, אל החלום הבא.
"היי", חלי קופצת מהספה, רצה למקרר ופותחת אותו בתנופה עליזה. "מישהו רוצה פסיפלורה?"
בסוף האמת מתגלה–
והאהבה.
© כל הזכויות שמורות
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
112 תגובות
אעאעעאעאעעאאעאעאעעאעא
במבוששששששש
איזה כייף שזוהי תגובתך?
?????
?❤️
ואוו, במבי.
סיפור מטורף.
התוכן, הכתיבה, המשחק ברגשות, האנשים, החיים בעצמם בעצם.
וואו.
תודה לך על 62 הפרקים האלו, כל יום שלישי והפרק המיוחד שלו.
ועל הסיום הזה בכלל.
את כל השאלות שלי אני אשאל ברק רציתי לדעת שעוד לא פתחתי.
אז תודה במבי:)❤
בשמחה, שותפה.
כמה כייף לראות שאהבו, התחברו, רצו את הסיפור שלי. זה מרגש ומשמח כל כך.
וואו, במבי!!!!
איזה סוף משגע לסיפור מטורףףף!!!!
?
תודה, דיאן.
ברוך השם, הרעיונות ממנו.
תודה לך!
שנתת לנו לטעום מהכישרון המטורף הזה שלך..
ללא ספק אתגעגע..
ושתדעי לך- שאם בסוף את כן מחליטה להוציא את זה כספר, אני יהיה הראשונה שאקנה.
תודה לך, דובשנייה מתוקה.
הלוואי, אני חולמת על זה אבל עדיין קצת חוששת. אמן ובעזרת השם.
מושלללםםםםם
אנלא מאמינה שזה נגמררר
?????
במבי נכון את מתחילה עוד סיפור?!!
אני מתה על הכתיבה שלךך
ועל הדמויות ועל הכלל
פשוטט מושללםםם
????
מסתבר שלכל דבר יש סוף?
אם אני מתחילה עוד סיפור, באתר? בזה אני לא בטוחה אבל בהחלט התחלתי עוד סיפור.
תודה, רבע לשבע.
ייאוווו..
נגממר.. אנלו מאמינהה
יאלופפה אחתת.!!!!
אוהבבתאותך אמאללה..
אאני אתגעגע לזה המוןן.
נגמר, נגמר.
בסוף גם זה קרה.
תודה, איזה חמודה שאת. אין על הדמויות המתוקות האלה, אי אפשר שלא להתגעגע אליהן.
איפה התחלתתתתת??
במבוש נתגעגעעעעעעעע
אם אני אכתוב, אני לא בטוחה שהאתר יעלה ?
שלמות הבריאה במבושששששששששש??
מהמםםםם
אוף, אהבתי את כמעט כל הדמויות, נתגעגע…
גם אלייך במבי..
נכון שתעלי את אחת אפס לאמת חלק 2??
נכון??????????????????????????
אני יודעת שאני אמורה להגיד ביי לדמויות אבל אני לא מסוגלת..דייייייייייי!!!!
למה גמרת?????????????????????????
היה מהמם בטירוף במבי'לה?????
אוהבת?
בטח חוץ מעבד וחוסיין, בעא.
אחת אפס לאמת חלק שתיים? וואי את לא מבינה איזה רעיון פרוע עלה בי פעם, אבל זה לא יקרה אז כנראה שלא יהיה חלק שתיים.
גמרתי, אם לא הייתי גומרת זה לא היה נחמד.
תודה, מתוקית☺️
איזה רעיון פרוע??
לשלב את זה עם ספר אחר שלי. האמת שהרעיון לא בא ממני. הוא פרוע ומעניין ואני אוהבת אותו, אבל כנראה זה לא יקרה.
אאוצ', במבי!!!
מדהיםםם
לא יכול להיות שזה נגמר…
מתה על יוני בטירווווף!!!
תבטיחי שתעלי עוד ספר, כי אחרת למה יהיה לי לחכות כל שבוע?!
אני גם מאוד אוהבת את יוני. (את האמת שאותו הכי).
האמ, להבטיח אני לא יכולה כי אני לא בטוחה בזה. אבל אולי במקום אחר תוכלי לקרוא?
במבי. הסיפור נגמר!???!???
לאללאלאאא, לממהה אווףף למההה
אבל את מטורפתתתת ברמותת!
ו—
איזה סוף! אמאלהה!!!!
ימוכשרת שאינדברים כאלה בעולם.
אם תוציאי ספר, אני אהיה בין הראשונות שאקנה אותו, את פשוט לא נורמאלית, משוגעת, נדירה אחת!!!!
עכשיו אנחנו בקושי נראה אותך באתר!!(מקווה שאני טועה)
ימטורפתת אחתת
באהבה מכל תגובותיי של 62 פרקים הזויים, מושלמיים, נדיריםםם!!!- עננושש
נגמר…
האמת עננוש, שאני באמת מעריכה את זה שהגבת בכל פרק ופרק בלי לפספס. זה באמת מדהים.
ואיזה כייף לקבל ממך כל כך הרבה מחמאות בבת אחת?
אולי מדי פעם אני אקפוץ ככה לאתר עם איזה פוסט, הכל יכול להיות בחיים האלה.
סיפור מרתק, מרגש, מותח ומחכים??
העם דורש עוד סיפור!!!!
תודה!
ובכן, יש. אבל לא כאן באתר…
תודה!
ובכן, יש. אבל לא כאן באתר.
וכבר כמעט נגמלתי מלחלום, אבל את…?
סיומת יפה.
הייתי רוצה הדרן.
היי,
אללה מעאכ, חמדן ענה על כל ציפותייך?
איזה סוג של הדרן את רוצה?
מין תיאור של איך הסיפור הזה נגמר מצידו של חמדן?
איך הוא חושב, מרגיש, מה הוא רוצה…לא משהו שקורה(לא עכשו איזה קיצי התחתן הלך התאבד התגייר…תכלס מה קרה יום אחר כך. שהוא קם בבוקר והמיטה שלצידו ריקה (אם הוא קם בכלל לאותו בית ולא נשאר ער כל הלילה על הצוקים של מדברות יהודה…
ובכן, את רוצה סיום מצידו.
למרות שאני הכי אוהבת להשאיר סופים פתוחים. אבל חמדן הוא משהו אחר, אולי אי פעם אני גם אכתוב עליו הדרן כמו שצריך ויעלה לכאן?
ובמבי בסוף שכחת לכתוב מה עם התנאי נישואים של חמדן וגמה….
למה שכחתי?
זה נשאר פתוח, אבל ברור שהם יתחתנו.
אבאלה זה נגמר.
זה היה חתיכת מסע.
תודה, אפרת.
מקווה שמסע טוב.
במביייייייייייייייייייייייייייי! זה היה סיפור אחד המטורפיםםםםםםםםםםם!
אמאלהההההההההה!
סוף משגע, דמויות מדהימות, עלילה מרגשת ומותחת כאחד!
במבי!
את לא עוצרת!
את ממשיכה וכותבת עוד סיפור וזה לא מעניין אותי!
תודה רבה ועוד תודה ועוד תודה!
על הסיפור המשגע!
ואני אחזור על מילים וכולן תתעצבנה אבל לא אפסיק ולא אזוז מפה עד שתכתבי עוד סיפור!
שמעת!?
יאא, תודה.
מבול של מחמאות, איזה יום נחמד לי היום.
אל דאגה, את בהחלט יכולה לזוז. אני כותבת גם כותבת. או שהכוונה היא להעלות לכאן?
הכוונה היא לעלות לכאן!
במבי, הגאונות בשמיים היוםםםםםם!
כן, מסתבר שיש בי גאונות מסוימת.
האמ, אני אצטרך לחשוב על כך.
געגועייייי מתחילים כבר מעכשיו
אני אכתוב לך את זה בפעם הלא יודעת מה
את אלופה ומשוגעת
תודה במבית?
ואת כבר יודעת שמשוגעת הוא שם נרדף למחמאה כנל אלופה, בעצם זה היה תמיד. מה זה משנה?
אין עלייך ותודה לך.
זהוווו??????
לא רוצהה
ודווקא בחופש אני הכיי צריכה תסיפור הזה.. מה ישלך??
איי, זהו.
אפשר לעשות בינג קריאה? ככה יהיה לך בחופש.
62 פעמים שהשארת אותי ללא נשימה
קוראת ומרגישה כל דמות ודמות
כל מילה מדוייקת
אף פעם לא הגבתי לך,
אבל הפעם אי אפשר שלא-
תודה על ההזדמנות הזו
של הצצה אל עולם אחר
של הבנה עמוקה ואמיתית
בכל יום שלישי התרגשתי
כי עולה עוד פרק
את נדירה
אני מאחלת לך המון הצלחה
רק אנשים גדולים באמת
יכולים ליצור כזה דבר
וואו,
איזו תגובה.
כמה משמח לראות את כל מה שאת כותבת כאן.
לדעת שהסיפור היה שליח טוב, ברוך השם.
אמן, שיהיה לי בהצלחה. ולך. ולכולנו. ואיזה כייף שאת רואה בי בן אדם גדול, אני רק השליחה.
יאו יאו מטורףף
הזוי שנגמר וואי אני זוכרת את הפרק הראשון:)
היה מהמהם במבי, תודה לך❤
אייסוש,
שאני אעשה לך חידון?
תודה גם לך, חמודה אחת.
במביייי!אז אסלי בסוף יהודייה?
אסלי? לא.
למה שתהיה בעצם?
וואווווווווו
תודה,
חפצי?
במבי, תודה על הסיפור המהמם הזה.
באמת שנהנתי וחיכיתי לזה כל שבוע.
יש לך כתיבה מדהימה.
איזה כייף, תודה.
ברוך השם, מהקב"ה שנתן לי את המתנה הזאת.
היה מהמהם,
פשוטו כמשמעו.
יאיי, תודה.
איזה שמח לי.
במבושששש
יואווו את גדולה מהחייםם
מחכה לספר שלךך באמתתת
הכתיבה שלךך משומשוו ולא לדבר על הסיפור המטורף שהמצאת❤️❤️
סוף מהממם!!!!!!!!
אל תעלמי לנו בסדר? מחכה לפוסטים שלךך
מה אעשה עכשיו? בשביל מה נחכה כל כך לכל יום שלישי?
כבר לא נפתח שותפות על הבוקר לבדוק אם כבר יצאההה
אהבתי ענקקקקקקקק
תודה, מהממת אחת.
הלוואי, בעזרת השם. אמן.
אני אשתדל, בלי נדר, להפציע מדי פעם כדי שלא תשכחו אותי?
וואי זה הזיהה שזה פשוט נגמרר
את סופרת נדירהה??
ובעז"ה כשתוציאי אתזה כספר (זה פשוט חייב לקרות) אני ארוץץ לקנות.
אני יכולה לנסות להעיר אותך מההזיה, זה יכול להיות נחמד.
יאיי, תודה.
אמן, בעזרת השם. ניפגש ליד הספרים??
וואו במבוש אמאלה יא מהממת
הלם שהסיפור כבר נגמר, מה יהיה על ימי שלישי…? חובה סיפור חדש, שמעת??
אחד הסיפורים היפים שקראתי, באמת
כתיבה יפיפיה, תובנות מדהימות בכל פרק, מלא אקשן וצבע והכי יפה השיחות של אורי ויוני איך לא חח
כייף ששיתפת איתנו את הסיפור, והכי כייף שגם גמרת אותו ולא נעלמת באמצע!
תודההה
???
שמעתי?
האמ, יש סיפור חדש. הוא פשוט לא כאן, מבינה?
בשמחה. אומנם הייתה איזה הפסקה באמצע, אבל ברוך השם המשכתי.
ואיזה כייף שאהבת את הסיפור והתחברת.
נראלי פעם ראשונה שמגיבה לך.
אני אף פעם לא מגיבה באתר אבל עכשיו בסוף חייבת לומר לך שאת פשוט מהממת ואלופה ברמות!!!!
הסיפור היה מהמם מותח מעניין ועם מלא מלא מסר מטורף!!!
למדתי ממנו מלא דברים.באמת.
אוהבת אותך מלא ואשמח שתוציאי עוד סיפור…
וזהו את פשוט בן אדם מותק למרות שאני לא מכירה אותך הספיק האתר כדי לדעתאת זה..
יאיי, אז איזה כייף שלפחות בפרק האחרון זכיתי לתגובה.
ותודה, איזה מחמאות. ברוך השם. כל כתיבת הספר שווה כדי שילמדו ממנו. אמן, בעזרת השם אני גם אוציא.
תודה, מתוקית.
במבי,
וואוו.
את לא יודעת מה היה הסיפור הזה בשבילי. זה דבר שספרתי בשבילו ימים ולילות. ממש ככה.
אני יודעת בערך את כל הסיפור בעל פה מרוב כמות הפעמיים שקראתי אותו. הוא מושלם! אין לי יכולת לתאר.
הכתיבה שלך
אמיתית, סוחפת ומרגשת מאוד.
כל פרק נהניתי ממש לקרוא, הרגשתי ממש באותו זמן שזה קורה. אוףף. קשה לי להיפרד מהסיפור היפה הזה!
[את תעלי עוד סיפור שלך? בבקשה שכן. אני לא אשרוד את ימי שלישי בלי סיפור שלך. לא יהיה לי למה לצפות??. תודה מראש;)]
תודה ,במבי.
וואו, שושנה.
את האמת, זה מרגש אותי לשמוע. זה מדהים לשמוע שהסיפור עשה משהו, הזיז משהו. שדמויות כתובות מפיחות חיות וגורמות לרגשות. כמה כייף לשמוע את זה ממישהי שקוראת.
אני צריכה לחשוב קצת בנוגע לסיפור נוסף, בכל זאת זה לא בא ברגל.
אבל ממש מחמם לשמוע שרוצים אותו ומחכים לו.
אפשר לומר לך שהיו המון פרקין שגרמו לי לדמוע ממש??
במבי. מקגישים בכל מילה את הלב שלך. תודה ענקיתתתתת
את הסיפור הזה אני שומרת!!!
ותדעי שממש תוך כדי כם אני גדלצי איתו ובגרתי.
אפשר ואפשר.
זה נותן לי מוטיבציה להמשך, לראות שהסיפור גורם למשהו.
אני שמחה, כל כך שמחה לראות את התגובה שלך. הסיפור נכתב בדיוק בשביל זה.
ווהההווווו
מטורפת
אני אשכרה רק בגללך נכנסת לאתר כל שבוע
תגידי מה הסיפור עם עבד? הוא אבא שלהם או לא??
ולמה שהוא יתנדב להיות אבא שלהם, ולמה שיתחתן עם אשתו של מי שהוא רצח, ובכלל כל הזמן חשבתי שהוא אח של פאוד
עבד הוא אבא של נאסרין (סרי) וג'סיקה
ותכלס חמדן גדל אצלו כל השנים למרות שהוא לא הבן שלו אלא של אסלי- אשתו, והוא לא מתנדב לשום דבר, רק רוצה לתת לחמדן חינוך ערבי טהור
עבד הוא לא אח של פאוד, אבל לפאוד יש אח אחר שאני לא זוכרת איך קוראים לו שאגב גם כן היה שותף ברצח שלו
אסלי ופאוד התחתנו רק כי הכריחו אותם, וברגע שפאוד ברח ביחד עם אשתו השניה (רייצל, מה השם הערבי שלה?) אסלי נשארה לבד עם חמדן ועבד התחתן איתה
רק אחרי שנים הוא החליט לנקום בפאוד ולרצוח אותו
מקווה שלא בלבלתי משו, בשביל זה תמיד יש את במבי?
רייצ'ל נראה לי שהד
ולאח של פאוד קראו מוסא, זה אותו אחד שהניח מגהץ רותח על שהד וגם אותו אחד שרצח את פאוד
צודקת,
בדיוק.
תודה, איזה כייף לי. וואי.
אבא של מי? הוא אבא של סרי וגסיקה לא של חמדן. הוא רצה להתחתן עם אסלי, זה שהוא רצח את בעלה (?) לא סותר שהוא רוצה אותה. הוא גידל את חמדן כי היא הבן של אסלי. לאו דווקא שהוא רוצה.
הוא לא אח של פאוד, הוא חבר שלו. מוסא היה אח של פאוד.
וכל מי שפירטה כאן למטה עשתה את זה הרבה יותר טוב ממני.
איזה כיף לעשות את הלב ה-62 כמו מספר הפרקים בסיפור!!!
במבי את……. וואוווווו אני לא יודעת מה לומר… תודה שפרסמת את הסיפור שכתבת ונתת לנו לקרוא ולהגיב!
מחכה כבר לסיפור הבא❤??????
מגניב!
יצא לך את הלב הזה❤️
בשמחה, באמת שהעונג כאן הוא לגמרי שלי.
בעזרת השם, אולי זה עוד יקרה.
במבייי סיפוור מושלללםםם!!
תודהה!! היה לי ממש כיף לקרוא!!
אז קראתי עכשיו מהתחלה ויש לי שאלה
השם משפחה של אורי היה פרץ לפני ששי התחתן עם רייצ'י.
(פרק 12)
וכתוב שהשם משפחה של שי זה פרץ.
(פרקים 55,56)
רייצ'י התחתנה עם פרץ אחרי שהיא הייתה כבר פרץ?
או שכבר בפרק 12 הם היו מחותנים?(ולא הבנתי את זה..?)
קצת הסתבכתי..??
ושוב פעםם תודה על הסיפוררר:)
אין עלייךךך??
בשמחה, רבע לשבע.
לא נראה לי שבפרק שתיים עשרה הם התחתנו, אבל בהחלט יכול להיות שעשיתי פשלה וקראתי לשתיהם פרץ. אז בהחלט תודה ששמת לב.
?
מי ישמח אותי כל יום שלישי עכשיו?
במבי זה היה מטורף
לא הגבתי לכל פרק אבל עקבתי אחרי כל מילה ו.. ואאוו
מה אומר ומה אדבר? 🙂
את אלופה ברמות, באמת.
תמשיכי כך את תגיעי רחוק!❤
אל דאגה, תמיד יש אנשים משמיים בעולם.
אמן, בעזרת השם.
תודה גדולה. ואיזה כייף שעכשיו זכיתי לתגובתך.
עצוב שנגמר
אבל איך אומרים? עדיף להשאר עם טעם של עוד:)
יאיי, אם נשארים עם טעם של עוד זו מחמאה בשבילי.
במבי.
אני חושבת שכל מה שיכל להאמר, כבר נכתב בתגובות הקודמות, אז עכשיו נותר לי רק לכתוב- תודה.
הנה, כתבתי.
ונס שיש לך עוד סיפור.
תודה, טוהר.
ובכל זאת, נחמד לי לראות גם את השם שלך במגיבות, כן?
–
יש עוד סיפור, ברוך השם. ואולי גם אותו אעלה, נחיה ונראה איך שאומרים.
חלק מהנס הוא שאני נמנית על קהל הקוראים של הסיפור הזה. כלומר ההוא.
ובכל זאת אשמח אם תעלי אותו גם לכאן.
את עדיין קוראת אותו? (אימוגי מכווץ מצח)
ברור
איך?
מה?
או ש?
סתם ככה חיכיתי לסוף להגיד לך את זה,
את יודעת שאחותי כותבת מושלם ובאחד הפרקים שהייתי מממש במתח ביקשתי ממנה לכתוב לי המשך,
והיא כתבה??
היא עכשיו במחברת החמישית או השישית ואני כאילו אומרת לעצמי מה הקשר בין שתי הסיפורים,
הדמויות נשארו עם אותו האופי, אבל הסיפור?
זה כאילו מצחיק שגם אחרי הסיפור הזה יש לי סיפור אחר שאני מחכה ממש להמשך..
וזה יענו אותו סיפור??
יאללה, סתם שיתפתי, סחטיין על הסיפור??
יאללה, תמשיכי לעשות חיל?
אוהבתותך??
וואו, איזה מגניב.
זה אחד הרעיונות. עכשיו אני חושבת על זה שאם אני במתח מסיפור בהמשכים אני פשוט יכולה לכתוב את ההמשך (!) גאוני, ללא ספק.
אין, עזרת לילדה במצוקה. איזה כייף לי☺️
במבי, הכתיבה שלך ממש יפה ומרתקת
יש לך מלא יציאות שנונות וציניות (או שזה אותו דבר??♀️)
לפעמים את כותבת ממש מבולגן, לא ברור כזה וזה כיף
מצד אחד כיף שהסיפור נגמר ככה אני יודעת מה הסוף
אבל מצד שני הייתי רוצה שהוא ימשיך עוד
אהבתי ממש את הדמויות ואני יתגעגע אליהם מאוד
כל פרק שקראתי מצאתי תצמי נאנחת בלי סוף
(כמו איזה סבתא בת שמונים)
זה היה סיפור קצת עצוב אבל מצד שני הוא היה ממש יפה ומשמח לראות את התהליך שעברו הדמויות, איך שהם גדלו
(עכשיו אני נשמעת כמו מנהלת)
בקיצור זו הייתה חוויה מהממת (מה הקשר? לא ידעת…)
עלי והצליחי וכתבי סיפורים הרבה ותפסיקי לחשוב שמה שכתבת פעם פחות יפה-כי לא, ממש ממש לא!❤️
לא, פדאלית, זה לא אותו דבר. אבל מה זה משנה?
אוי, אני קוראת את התגובה שלך (אגב שבירת שיא, לרוב את מגיבה באימוגים) ואני חושבת שלך יכול להתאים כל תפקיד. תאמיני לי.
–
אני משתדלת. באמת משתדלת. בסוף בעזרת השם, גם זה יגיע.
לאחרונה גיליתי את האתר, ואת הסיפור שלך. ו.. וואו. נדבקתי למסך. קוראת וקוראת.. יש לך כתיבה מושלמת, את מתארת סיטאוציות בצורה מאוד יפה, מרגישים בתוך הסיטאוציה. את כל הרגשות, דיבורים. היו פרקים קצת כואבים.. ועוד לא הבנתי אם חמדן רשע או לא.. אבל את פשוט… ריגשת אותי. ממש.
נקשרתי כ"כ לדמויות; לנאסרין, לשירה- יסמין, לג'סיקה, אורי ויוני, שמשי, וקצת חמדן;) היה ממש יפה. מסע פשוט, שמלמד אותך המון על החיים.
כמה תובנות יש לך.. את אלופה!!
תעלי עוד סיפור, בבקשה! רק, אם אפשר, פחות מוות. זה לא משחק ילדים:)
וואי, תודה.
זה מרגיע לדעת שהסיפור מצליח להעביר רגשות וסיטואציות, אפילו כואבות. אולי בעיקר, בעצם.
חמדן לא אחד מחסידי אומות העולם, זה מה שבטוח. לא הייתי רוצה לפגוש אותו בסמטא חשוכה וגם לא באור יום. הוא לא יהסס להרוג את שירה…
–
מה זאת אומרת שפחד מוות זה לא משחק ילדים? כתבתי את זה?
אולי אני אעלה גם עוד סיפור?
לרב אני מגיבה באימוגים כי הם לרב תואמים את מה שאני מרגישה והרי כבר ידוע לעיל שלכל אימוגי פירוש משלו..
אבל לכבוד סיום החלטתי לכתוב משו ארוך (תודי שזה יחסית ארוך, די פחדתי האמת שיצנזרו לי אחרת הייתי ממשיכה….) בסיומים קל לי יותר לסכם תחויה שלי…
והאמת שזה פעם ראשונה שאמרו לי שמתאים לי כל תפקיד (היית רצינית נכון?! )
—
יופי שמחה לשמוע! זה הכי חשובב, לפעמים זה סתם נראה שהיצירות הראשונות פחות יפות ,לפעמים זה נכון אבל לא תמיד, יש יצירות שאפילו אם בין הראשונות שנוצרו יכולות לעלות ברמה שלהם ליצירות שנעשו לאחר הרבה ניסיון… #סתם מהגיגי ליבי בעת חזרה למועד ב….
פירוש שכל אחד מפרשן אחרת.
–
בטח, אני לגמרי רצינית שמתאים לך כל תפקיד. אני קצת מכירה אותך, כן?
–
כן, את חושבת? אני מקווה. לי לפעמים קצת קשה להאמין בזה. אבל בעזרת השם, הלוואי.
נגמר, אשכרה
וואי היה אחד הדברים הכי יפים באתר הזה
עכשיו אין למה להכנס לפה יותר חח
פרק מהממם, קצת סוגר יותר מידי דברים ואני אוהבת סופיים פתוחים אבל גם זה מאוד יפה!
ישלך כתיבה נדירה
נגמר חח אני לא אעכל את זה לנצח?
וואו, רוצה, איזה ישנה את.
ואיזה נחמד לקבל ממך תגובה פתאום.
כן, נגמר. דווקא לדעתי לא ממש סוגר את כל הקצוות, אבל לא נורא.
בסוף גם זה יקרה, אל תדאגי. את תשכחי שאי פעם היה כאן סיפור כזה?
היי במבי, אני אתגעגע אליך, לכתיבה ולתובנות שלך.
קראתי הכל. נהנתי מהדמויות מאד. נהנתי מהאישיות שלך בין השורות והתגובות…
תודה על המסע המרתק הזה…,
אתגעגע…
בהצלחה בכל, בע"ה.
?
תודה, אמילי. ובשמחה ענקית.
איזה כייף לשמוע שקלטו מסרים בין השורות, שאהבו, שמחו איתו.
זה הכי מרגש☺️
ואו.
תודה☺️
במבי, במבי, במבייי!!!!
קראתי את הפרק הזה כמה פעמים וכל פעם נותרתי מחדש עם פה פעור, לא מאמינה?
עשית את זה ובענק!
במבוש את גדולה מהחייםם?
לא תמיד הגבתי וגם כל פעם בשם אחר (לפי המצברוח)
אבל התחברתי לדמויות, למסרים, השנינות, העקיצות, הציניות, הביטוי של הרגשות בצורה מוחשית כל כך!
אין במבי את גאוןןן (משום מה לקח לי כלכך הרבה זמן להגיע למסקנה הזאת?)
ואני עוד אתגאה להיות מהקוראות שישוויצו שקרא את הספר עוד כשהיה במחשב?
ממש מחכה לראות על המדפים!!
את עוד תעשי אתזה, סומכת עלייך?
וואו, ברוך השם. תודה גדולה פודינג ווניל. איזה כייף לקבל את המחמאות שלך.
גם אני התחברתי לדמויות המתוקות שלי?
הלוואי ואמן. מתפללת על זה. בעזרת השם.
במבי, היה סיפור מדהים! באמת…
אני מבינה שהיית צריכה לסיים כבר, ולכן פשוט דחסת הכל בצמצום בפרק אחד. אבל בעיני אם את מתכוונת להוציא את זה כמשהו אמיתי, כדאי לך לכתוב את הפרק הזה מחדש. אולי לחלק אותו לחלקים, אולי לסגור את הקצוות קצת פחות חזק…
זה מהמם ממש, פשוט אני חושבת שאת יודעת לכתוב עוד יותר יפה מזה, בהתחשב בפרקים הקודמים.
סתם המלצה שלי, בקטע הכי אכפתי בעולם:)
היה לי כיף לקרוא, תודה!!!
תודה, משיח.
היי, הכל טוב ואני תמיד שמחה עם אלה שיודעות לתת ביקורת בונה.
את צודקת לגמרי ואני באמת דחסתי. נו טוב, ממילא זה לא המשוכתב. בעזרת השם אם זה יצא לאור, או כשזה יצא לאור (?) זה יהיה הרבה יותר מהודק.
אמלההה אני עם טישו ביד לא ליצחוק עלי..
אני בכיתי כל שני הפרקים האחרונים תקשיבי את מוכשרת ואין צורך להוסיף…
כולם יודעים
תמשיחי עם זה זה כישרון מטורף תצליחי
ותמשיכי להוציא עד ספרים
וואו, תודה.
שמחה שזה הצליח לגעת, ואין בכלל מה לצחוק. אני גם בוכה מספרים.
אי שם בקצה מוחי נמצא זיכרון של הערה שהוספת לפרק הראשון
הבהרת שם שאת כותבת סיפור בסגנון אחר, 'רק-לא-אקשן'
ואת צודקת.
באותה תקופה רציתי להקיא מכל ריח של אקשן, ועדיין.
משום מה הבנתי שזה לא יצליח לי, אני מנסה להתחמק מזה, אבל אקשן יוצא לי יותר בקלות.
אבל עדיין, יש אקשן ויש אקשן. מה שכתבתי כאן, לא משתווה לדברים אחרים שכתבתי.
ואגב, עד היום אני מתקשה בקריאת ספרים נוסח יונה ספיר, חוי בר וכו.
במבוש היה מושלםםם וכל פעם שאני קוראת את זה אני בוכהההההההה ?????
אני לא מהמינה שזה נמר תהלי עוד סיפור פליזזזזז
תודה, חמודה.
כייף לי שהתחברת ונהנית. זה המטרה.
עוד סיפור? אני צריכה לחשוב על זה קצת?
סיום מקסים!
וסיפור עוד יותר!!
פשוט אין מילים!
את מדהימה שאין דברים כאלה! בלע"ה!!
תמשיכי לעשות חיל ולהשתמש בכישרון שה' חנן אותך בצורה הטובה ביותר!!
עקיצות גדולות מחליטות לקשט אותי בכל הגוף. מכף רגל, ועד ראש ממש. לא בשיער ברוכהשם? לא מצליחה להירדם. קמה. מציצה בפלאפון. מחליטה שהגיע הזמן סוף סוף לסיים לקרא את בסיפור 'אחת אפס לאמת'. סך הכל שלושה פרקים… קוראת אותם. מרותקת.
שמה שלקח לי כמה שעות. יותר משלוש. (כולל חיפוש. כי יש בעיות בתגיות…) השמש לאט לאט עולה בשמיים, מאירה לי דרך החלון. ופתאום הגיע בוקר??
וואו. אמא ואמאלה והאבאלה והסבתאלה והסבאלה וכל המשפחתלה שאין לי?
זה… וואו. פשוט. את כותבת מהמם, ומדהים ממש. היה כיף לקרא. רגש בשילוב אקשן, זה שילוב שאני אוהבת. (מעורבב עם צחוק. בכל זאת, מלח?) היו קטעי דמעה, שהרגשתי כאב חזק. שלא יכולתי לקרא.והמשכתי. עד שלא הצלחתי להחזיק מעמד… וחיכיתי עד שזה יסתיים? אבל בסוף זה נמשך ליותר מידי זמן?
היו קטעי אמונה, וחיזוקים טמונים בפנים. פשוט מהמם. הדמויות. אורי, יוני, שירה. כל אחת והתמודדות והאופי שלה. מרגישה חלק. אורי, גמני אוהבת מאד סכנות?? יוני, כואב לי עליו. הוא נכנס לי מאד ללב…
אגב,
1. חשבתי כזה לעצמי. שזה מעניין מאד. היו לך דמויות לא יהודיות בסיפור. ערביות. וזה מעניין שהיית צכה להיכנס לראש שלהם, בשביל לכתוב אותם. זה מפחיד, לא? ומעניין, שיש לך דמויות ערביות טובות…
2. כשקראתי את יוני. התחשק לי כמוהו, כל כך להיעלם.
ובשעה הזאת, כן. חופש, לא?? (ובלי קשר לחופש, גם בלימודים, זה לא שיש בשביל מה לקום…)
לה טוב??