.
מסתובבת סביב עצמי
הצדדים כבר לא חדים
מסתכלת למעלה
לא רואה דבר
הגשם לא מביא עימו
מילים
רק מרטיב אותי, ושוב
נשארתי עם הקור
ובלי תשובה
האצבעות שלי תרות
מטיילות, חשות
לא מוצאות מאומה
ואני כמעט
יודעת, משתגעת
אין לי תשובה
חיפשתי בתהום
חוץ מהכלום,
אין שם כלום
והעמקתי תהומות
לחפור גם בתוכי
אין שם הרבה יותר.
ואני רוצה תשובה.
לא יכולה לתת
כשריק לי הבפנים
מה אתם רוצים
הבו לי רק, הבו
לי רק
תשובה
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
12 תגובות
רק תשובה, רק..
נקודונת אחת, מיני רבות אלמוניות.
יש לך כתיבה יפיפייה, קודם כל.
נוגעת וכואבת, ומעבירה את החיפוש והצמא, במדוייק.
שאלה קטנה, את בטוח רוצה לדעת את התשובה?
אני מנסה לחשוב למה התכוונת, לאיזו שאלה, ומהי התשובה המסתתרת.
בכל מקרה, תשאלי.
תשאלי מישהו שאת סומכת עליו, שהוא בר סמכא בעינייך.
אל תשארי עם השאלה המתרוצצת בתוכך, חבל שהלב יכאב, והבטן!
בהצלחה, יקרה?
תודה על המחמאות.
לגבי השאלה שלך, בשיר הזה לא התכוונתי לתשובה ספציפית, אלא משהו כללי הרבה יותר.. מין הרגשה כזאת של חיפוש אינסופי, שחוזר על עצמו עם שאלות נוספות קטנטנות כאלה.. קיצור מסובך.
ואני יודעת את התשובות הגדולות. אבל יש חורים. מנסה לסתום אותם לבד, כי אף אחד חוץ ממני לא יכול, תאמיני לי.
אולי אלו החורים של ההבדל בין הנפש האלוקית לבהמית, בכלל.
מבינה אותך, מאוד-מאוד.
אולי, מידי.
ונכון, יש מצבים שהם רק אנחנן, רק את, יכולים להביא את התשובות, כי אין מישהו אחר שיכול, או יודע.
אבל תמיד מותר לבקש עזרה, לשאול, או סתם לשתף ולפרוק.
החורים בין הנפש הבהמית לאלוקית..
שמחה לשמוע שאצלך הם רק חורים, ולא בורות כמו שלי.
היי מתוקה.
אני מוצאת את עצמי מזדהה עד כאב
ולא רוצה שתעברי את החוויה הכאובה שאני עברתי.
אז פשוט
תשאלי
בלי להתבייש
אוקי?
תפרקי
כי זה הכי טוב שיש
בשבילי.
❤
ממ.. לא רלוונטי. אבל תודה, יקירה.
מצטרפת להארי ולחרמשית.
אבל להגיד שהכתיבה שלך מיוחדת, תמיד אפשר?
תודה, דיני
ואוו אחד ענק,
כמה שזה מדהים וכואב
מזדהה קשות.
תודה בייגל. שמחתי ולא שמחתי לקרוא את התגובה שלך..
איה.. מבינה אותך כל כך..
התשובה קיימת.. ושייכת אלייך.
מתחת לכלום.. יש שתיל, ככה נבראנו.
וכדי לצמוח, צריך להשקות.
להשקות במים טבעיים, בלי כל הדברים שמכניסים אליהם היום.
צמחים מגיבים למה שהם מקבלים.
ויש, יש מה לתת.
כמה שאני מזדהה איתך. במיוחד עם הבית האחרון… איך אני יכולה להיות מדריכה בבת מלך ולחנך ילדות בזמן שאני לא יודעת מי אני ומה אני רוצה מהחיים שלי?? אני בקושי מאמינה במילים שאני מוציאה לחניכות המתוקות שלי מהפה!! כל הזמן במלחמה פנימית על המילים – מה המרכזות רוצות שאומר, ומה אני הייתי אומרת… זה מטריף אותי!!! מי המוזר שם שקבע את השעות התנדבות האלה??
#פרקתי_?_
אני כל כך, כל כך מבינה אותך.. הרגשה כזאת של מי אני בכלל למען ה'? מה אני עושה פה? מדוע? וכו'.
אבל אני בטוחה שאת האמת האמיתית שלך הבנות קולטות, גם בלי שתהיה לך משנה סדורה או תיאוריה נכונה על החיים או השקפה מוצקה.
והלב המהמם שלך בטוח משפיע עליהן לטובה, וזה כבר שווה הכל. ?