מה אני ר(ו)צה
?
אני אוהבת להתבודד ואוהבת יערות ואין לי כאלה, גם לא הרים ולא ים.
יש חומות אולי אחרי שני אוטובוסים והמון יונים בשמיים כחולות. רוח קרה ולא מידיי לצערי, והגשם שותק.
הממטרות ליד הדשא המשורטט יצרו שלוליות של כאילו גשם, בוץ של כאילו יער, מים של כאילו ים ופסיעות חומות על ריצפה בוהקת בסלון.
כבר לא התבודדתי מכולם שיצאתי להליכה, התבודדתי מעצמי – כנשארתי בבית.
ניסיתי למצוא חופש וטבע, נדבק לי בוץ לסוליות.
—-
וככה אני עם חומות בלב ובוץ בנעליים מסתובבת בעולם.
עם הרגליים משאירה חותם עכור, עם הלב – מקשיבה מתנתקת לסרוגין, עם ידיים חשופות נוגעת בכאב של כולם, מתרחקת מהכאב שלי, בונה חומה חדשה
מקשיבה לך
מתנתקת לי
כאב שלך
חומה לי
מקשיבה
מתנתקת
כאב
חומה כאב חומה חומה
—
ואולי אני בכלל מדמיינת.
—
יודאלף זה קשוח , לחיות זה נעים, זה כואב.
שולחן מלא חורים וכתמי טיפקס מטר מהלוח
סנטימטר ממורה. היא נואמת ומדברים ושותקים והיא מדברת על אדם שהכתים את הרגש שלו בבוץ אחר כך על אדם שהכתים את השכל שלו בבוץ ובסוף השיעור אני מצביעה ושואלת : "המורה, אפשר לטמא רצון?"
(אני יוצאת מנקודת הנחה של מבנה נפש האדם לפי הסדר : 1. תענוג 2. רצון 3. שכל 4.מידות.
את המידות אפשא לטמא, כשמתרגשים מטומאה, את השכל אפשר לטמא כשלומדים טומאה ואני שואלת עמוק יותר אפשר לטמא רצון?)
היא חכמה המורה שלי, והיא חיה וקיימת ובוחרת להיות. היא סוג של אש לא מבוקרת והיא גדולה והיא שונה. ואני שאלתי.
"לרצון יש סתים וגליא, יש פנימיות הרצון ויש את חיצוניות הרצון את חצוניות הרצון – אפשר לטמא, את פנימיות הרצון – לא."
—
בשונה מחיה הרצברג והמורה שלי לתניא ( לא בדקתי אבל ככה היא משדרת ) שמכריזות כל בוקר מול השמש "אני רוצה להיות" אני רוצה דברים אחרים.
שתדעו שעל כולם הצלחתי לעבוד. את הלב אטמתי, לשכל הסברתי והרצון שר שירים משלו. הוא רוצה דברים אחרים. לכו תשכנעו רצון שמעל השכל. הוא מטייל בקניון ופוזל, הוא מדפדף באינטנרט ופוזל. הרצון שלי עם לקות ראיה חמורה הוא צריך משקפיים.
בוודאות ברור לי שבחיצוניות הרצון אני רוצה שוקולד ורוצה איקס ואלפא ולמה לא ברור לי באותה מידה מה פנימיות הלב שלי רוצה, ואם היא רוצה למה היא לא מממשת את הרצון הזה?
—
אפשר לטמא רצון המורה, אני רוצה להגיד לה, הנה תראי אני הצלחתי. חיצוניות הרצון שלי מוכתמת בוץ.
באיזשהו שלב הלכתי הרבה והבוץ בנעליים נשאר דבוק לרהיטים סולייתי צוחצחה מאבק בדרך. כטבעו של בוץ הוא מתפורר מתחכך ונעלם.
חשבתי. מישהו צריך להרביץ לי, הבעייה שלי היא לא בוץ, היא שכחה.
—
השכל שלי מחונך כמו החנון עם השלייקס המשובץ והמשקפיים העגולות, ככה הוא מקשיב, ככה הוא מסדר את הכל בשורות ויש לי נס כי הוא מסביר אמיתות ויודע לנקות. לא מידיי, עד שאני ישים לב לרצונות האחרים שלי אלה שרוצים טהרה. אלה שרוצים להיות.
—
לשכל היו פעם כתמים, ניקיתי אותם עם אמונה.
לרצון שלי יש כתמים אני מנקה אותם עם פנימיות הרצון .
ללב שלי יש חומות בוץ
הוא צועק לי : 心有自己的語言
משהי יודעת איך מנקים לב?
רציתי להעלות את הפוסט בשם מוקרץ, אבל ידעתי שיעלו עליי.
קחו אותי.
תעשו בי מה שאתן רוצות
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
37 תגובות
מה אלו הסימנים ההזויים האלה?.. אם מותר לשאול 🙂
"ללב יש שפה משלו"- בסינית
מותר לשאול
אלו הן אותיות בשפה הנקראת סינית ?
שמשמעותן – ללב יש שפה משלו.
חח אהבתי!
תודדהה נחליאלי.
אגב, שם יפה ישלך 🙂
ללב יש שפה משלו, בסינית (:
סינית עתיקה?;)
וואו. חוץ מהכתיבה שלך, שמעלה את השאלה למה את לא שולחת לנו יותר פוסטים, התוכן.
התוכן. התוכן.
מה.. את מודעת למה שעשית פה? וואו.
מזדהה. מאוד.
אני אחשוב קצת, על תשובה לשאלה שלך, שלי.
אולי.. עד שהפוסט עלה, מצאת תשובה?
נגעת בי.
מושיח, נוסטלגית שכמוך
תודה
לא מצאתי תשובה. מחפשת. יש מצב שזה יקרה רק במשיח שה' יתן לנו לב בשר, עד אז אם יש לך פתרון אני אשמח לשמוע
ואואווו
וזהו.
וואוו.. מה שקראתי עכשיו.
–
מקווה לחזור בעזה עם תגובה יותר נורמלית.
את מוכשרת ברמות מטורפות.
איזה איכות של כתיבה, של התהליך חשיבה, של הבנה.
אפשר עוד פוסטים? הפוסטים שלך עם המון כוח, שתדעי.
心有自己的語言
מדויק.
התחברתי כל כך!
אהבתיי
והרבה יותר מזה❤❤
*נושמת עמוק, פעם ועוד פעם, ועדיין לא מצליחה לעכל מה שקראתי*
באת לי בדיוק בזמן..
ההזדהות שלי מטורפת.
ואת בכלל, בנאדם לא אנושי.
כמה שכל, כמה רגש, אמאל'הה.
אני.. תודה. אוף אוף אוף מה יהיה איתי.
ואווו
וואו מטורף.
אהבתי כל כך!!!
את נשמעת בן אדם שיא האיכותי.
כבר הרבה זמן לא קראתי כאן באתר פוסט כזה—
מיוחד.
נחליאלי. ילדה..
וואה. הכנות שלך, אמא'לה.
והכתיבה, והתוכן, וכל מה שהעברת פה מתחת למילים.
והשורות האלה, שמספרות סיפור שלם וכאילו אדיש אבל שמאוד אכפת לו.
האצבעות שלך, שנוגעות בזה וכותבות את זה ולא מפחדות.
ואת, שרוצה להיות טובה יותר.
לא יודעת בכלל מה להגיב על דבר כזה.
המילים האלו, שבאות לפני המשפט הזה, בכלל לא מבטאות כלום.
אולי אני פשוט אשים נקודה. וזהו. ואת תביני.
.
?
ואוו. והניגון הזה שיש לאורך כל הפוסט
קראתי בלי לעצור לשניה
התהליך הזה שתיארת פה, זה מיוחד
זה פתח לי קווי מחשבה חדשים
תודה
את כותבת מיוחד ממש!!
״ללב שלי יש חומות בוץ
מישי יודעת איך מנקים לב״-
שאלת השאלות;)
אני חושבת שפשוט ממיסים לאט לאט חומה אחרי חומה, עם הרבה עבודה, ותפילות, ושחרור והתמדה ברצון להצליח, להציב מטרות קטנות, לכבוש אותן אחת אחת, עד שתרגישי מספיק משוחררת, מהחומות של עצמך..
בהצלחה את אלופה❤️
ללב יש שפה משלו
פוסט אחד הטובים שראיתי באתר
ממש התחברתי!
הכתיבה שלך איכותית ונעימה לקריאה
נחליאלי, הצלחת לבטא משהו עמוק במוחשיות חדה ביותר…
ובלי יותר מידי עבותות מחרז וקישוטי מילים- שגם זה יפה מאד, אבל זה היה פשוט פנימי. אמיתי.
כשרון אדיר, נדיר…, ופה באתר של מוכשרות, המילה נדיר מקבלת משמעות חזקה, שתדעי…
שאלה יפה…, איאי, יפה מאד…
אז איך אני מסבירה ללב שלי- מסבירה לו בשכל, כמו שמסבירים לילד קטן.
אבל איך אני מנקה את הלב שלי??- מעלה את התגשמות השאיפות שלי לדמיון הכי מפותח שיכול להיות. מרגישה אותם במוחש, איך שהן מתגשמות. ואז, כל הרצון, השאיפה, החלום, אחחח, החלוםםם, מפורר את הבוץ…
כי החלום שלי- אני לא אוותר עליו. ויש לי פה בחיים הזדמנות חד פעמית להגשים אותו, ואני לא אתן ללב מבולבל שנדבק אליו בוץ, להעמיד בפני מכשול. על זה נאמר: תשכח מזה ?
(: (: (:
תודה נחליאלי!!, פוסט עמוק וחושב, שאגב הופק מפנימיות הרצון שלך, הנסתר הזה…, שאין ספק שיהיה כמוהו גם הגלוי בעזרת השם…, כי כשמדליקים את הפנימי, זה מתפשט הלאה…
תמר, אהבתי את הדרך שלך.
יש לדמיון כוח, אני ממש מאמינה בזה, רעיון טוב, חייבת לומר
ותודה 🙂
קראתי ילדה, יש מה לדון בכך,
אבל אם מורתינו בעצמה ענתה לך שאפשר אז למה החלטת שלא?
יש מישהו בדרגתינו שלצערנו לא טימא את חיצוניות הרצון שלו?
למה שתהיי שונה? כי את נחליאלי ואמורה להיות צדיקה נסתרת?
זה לא תפקיד גדול מידי בשבילך?
ברור שאנחנו חייבים לשאוף לאן שהוא, אבל השאיפה שלך לא מידי מושלמת? היא יכולה בכלל להתגשם? חוץ מבמשיח?
יפה שלי, סיימנו עם הלב ומערכותיו שנה שעברה ?
טוב, נתת לי בום ללב, את יכולה להיות רגועה ?
אני תוהה מה זה אומר בום,
זה בשביל החרוז?
????
רק אחרי שתרגמתי את הכותרת, הבנתי כמה זה חכם, כמה את חכמה.
התהליך שעשית בפוסט הזה.. המסקנות. וואו.
והשאלה.. אולי עם סבון מלא לבבות אדומים, מדיף ריח של קרבה ואהבה.. אולי.
נחליאלי, את עצומה.
חחח
יאלה עושה מה שאנחנו רוצותתת
יש לך הזמנה שאי אפשר להפר, ב8, מחר, במקלט החשוך בפינת הסמטאות החשוכות בתל אביב.
מבטיחה לך, הרגשה כמו של אינקווציה. זה רק שתבואי מוכנה בהרגשה ובפחד חח (תדמייני עכשיו סמיילי מרושע;))
עכשיו ברציני,
המורה שלך חכמה.
ואת סהכ צריכה לזהות מה הרצון הפנימי שלך.
כן?
את רוצה להיות עכשיו בקניון שנה שלמה?
ולמצוא תעצמך שם?
תחשבי עלזה,
תנסי לדמיין אותך,
בסופו של דבר מה שטוב זה מה שה' בחר לנו פה בעולם ונתן לנו הוראות הפעלה כלכך מדיוקות.
בהצלחה נשמה,
בטוח שתצליחי לזהות את הרצון שלך:*
וואו! הממ.. לא מצליחה להגיב…
זה וואו מיוחד..
(האמת שהזדהיתי עם שתי פסקות הראשונות, הרצון להשתחרר, טבע. והחומות? ובשאלה בכלל… איך מנקים את הלב)
איך באמת מנקים לב?
אני לא יודעת.
עלה לי לראש משל פעם שאם את מכניסה שתיה כולשהי, נגיד מיץ, לתוך כוס מים. אז כל המים יעלו ויצאו. ובקיצור פשוט צריך למלאות עד שייצא…
אוח לא יודעת..
וואו! הממ.. לא מצליחה להגיב…
זה וואו מיוחד..
לא בדקיתי עם הכותר מוקרצת ובכלל מה כתבת בה.
אבל התוכן. התוכן של הפוסט.
ןואהההההההה
זה היה אדיר. נדיר ומושלם
וואו.
אני פשוט—- אין מילים.
אהבתי.
ואת מדהימה ❤.
אין מילים… כפשוטו:)
ו- תרגמתי, למעונינות: ??
Heart has its own language = 心有自己的語言 = ללב יש שפה משלו
❤❤❤
הרצון שלי ככ מוכתם שהוא אפילו לא יודע שהוא מלוכלך בבוץ ורוצה להתנקות.
הכתיבה שלך מהממת
ותודה על התגובות ממש ?
הספקתי לשכוח כמה זה כיף
אלוקים שבשמיים.
הילדה שכתבה את הפוסט הזה השאירה אותי חסרת מילים. רחם נא.
אני אשאיר ללב לדבר, לתקשר עם שלך.
שפה שרק הלב מבין, תני להם.
נחליאלי. את-
אני.
אני רוצה להגיד ואני רוצה לשתוק בכלל, ללב יש שפה משלו.
הכתיבה שלך תפסה לי את הלב ודיבר לי בפנים פרפרים כאלו שמרגישים שכמעט ויכולים לעוף. פרפרים שצבעו אותם בכתום ואדום והם בוהקים, והם יפים, והם יכולים.
ואיך מנקים לב בכלל, שהתמלא לנו בבוץ של נעליים ועם טביעות של מגן דוד מהוואנס שאין לי.
אבל קודם צריך להוציא את הבוץ ואחר כך לעשות אותו בוהק ויפה, והבוץ נהיה קשה אבל הוא מתפורר כמו שכתבת ורק אני צריכה לדעת איך לגעת בו ולהוציא.
אז אולי אני אדבר, עם אלוקים ועם עצמי, כדי להוציא ממנו את מה שנדבק ולא מצליח לצאת. אולי אפשר לנקות לב כשמלטפים אותו נעים והבוץ לאט מתפורר. ואולי כדאי לדבר, ולגדר אותו קצת והוא יתפורר פתאום לבד.
אבל אפשר לנקות לב, צריך רק לדעת איך. אפילו הפרפרים שבפנים אמרו לי.
ו..תודה, נחליאלי. נגעת בי מאוד.
קר לי, או שהצמרמורות האלו באות ממשהו אחר?
לא יודעת איך להגיב על התוכן, אז רק אכתוב לך שהכתיבה שלך דוגרית ויפה כל כך, באמת.
אני.. באמת, וואו.
מלחיץ לכתוב שאני מזדהה, אז אשתוק, וזהו.
?.
כזו שפה הלב שלך מבין?
אוניברסלי.